אהבת-נעורים
New member
אהבת נעורים ג´
אהבת נעורים ג´. לימודים כבר לא כל כך עניינו אותי, היו לי רק שני דברים בראש : היא- מורתי… וכדורסל. כל הפסקה פנויה כל שיעור "חופשי" מצאתי עצמי במעבדה… החילוני נישארים גם מעבר לשעות העבודה שעות על גבי שעות אל תוך הלילה, במעבדה בדירתה… וכך יום אחד באורח מפתיע עת ישבנו לנו על גביע גלידה ענק, והשתעשענו בכל מיני דברים "נגעו " לפתע ידינו זו בזו , זוכר אני עד היום את המבט החודר בעיניה, כך ישבנו חודרים זה את עניו של זה, חוקרים זה את עיניו של זה מנסים להגיע לאמת ,כל אחד לאמת של השני , רגע האמת, רגע האמת הגיע ,שנינו ידענו וחשנו כך. רגע האמת הגיע. הביטה אל תוך עיניי ושאלה: אתה אוהב אותי???….. ….???? שששש שקט מוחלט השתרר. אך כהרגלי [תמיד הייתי פלספן לא קטן…] עניתי , המממ, יש הרבה צורות של אהבה, אפשר לאהוב חבר, אפשר לאהוב אב… אם… ואפשר לאהוב אישה…. תשובה מתחמקת זו שברה אותה סופית. חש אצבעותיה נכרכות נילפתות סביב אצבעותיי בכוח עם רגש הרבה רגש, עם רטט רב, חשתי כיצד כל גופה כל חיותה כל כולה עומדת מתייצבת מאחרי אצבעותיה, חשתי כיצד כל ישותה משלחת בי אנרגיה עצומה דרך אצבעותיה , הנכרכות נלפתות נאחזות באצבעותיי. הופתעתי ודאי שהופתעתי זה נמשך בעיניי כנצח ואז, באחת שיחררה אצבעותיה ובאחת הניחה ראשה על ירכי , תגובתה זו בילבלתני לחלוטין וכעת הייתי ממש אובד עיצות ,לאחר מספר שניות של מיליון מחשבות מתרוצצות במוחי ואלף ואחד פטישים המכים בו שלחתי יד וליטפתי בקצות אצבעותיי את עורפה, היא התכווצה במקומה מתמכרת למגעי, נרתעתי ממעשיי והפסקתי, נשארה כך עם ראשה על ירכי עוד מספר שניות , ואני בהיסוס רב שוקל את המשך דרכי… הרימה ראשה הביטה אליי, החושך כבר השתרר בחדר, ברוב פגישותינו הקודמות כל כך נהנינו להיות יחד לפטפט "לשחק" שברוב הפעמים לא שתנו ליבנו שהליל ירד וחשכה השתררה בחדר…, שלחה ידיה אליי בהילוך איטי שנראה לי כנצח אחזה בפניי הצמידה אותם לשלה והחלה מחככת פניה בפניי בעוצמה רבה עם המון רגש ודגש, ואני נענה לתנועותיה מחכה אותה ומנסה להשלים מחככת לחי בלחי ומלטפת פניי בכף ידה הקפואה. איני יודע כמה זמן עמדנו כך יחד, איני יודע כמה נמשך האיחוד הזה, אני רק זוכר שלפתע חשתי את לחיי רטובות ובשבריר שניה הבנתי כי בוכה היא… אחזתי את שתי ידיה בכפות ידיי הגדולות והרחקתיה ממני הבטתי לתוך עניה למרות החשיכה סביב לא ניתן היה לטעות, היא בכתה , עיניה בכו, גופה בכה אך היא שתקה, חיבקתיה ואימצתיה אליי בחוזקה עד שחשתי שאינה נושמת עוד, וליטפתי פניה בגב ידי, לא, לא, אל תבכי, למה לך לבכות? זה אינו זמן לבכי, מה קרה??? תמכתי בה והושבתיה על המיטה, ניסיתי להבין בתמימות של ילד מה קורה??? והיא בוכה, מחיתי הדמעות מעיניה, הצמדתיה אליי ישבנו כך איני יודע כמה זמן חבוקים ושותקים, ואז התנערה לה נעמדה הביטה בי וצעדה לכיוון המקלחת , ראשי כאב מן המאמץ שהשקעתי בניסיון לקרא מחשבותיה, חשתי כחתול הנושך את זנבו ללא שום מוצא…. שבה מן המקלחת, ניראה עליה בעליל כי מנסה היא בכל כוחה שלא לפרוץ בבכי, וביקשה ממני שאלך הביתה… הבטתי בעיניה שניה אחת ןזה הספיק לי, קמתי וצעדתי לכיוון הדלת, חשתי ליאות בכל גופי, חשתי ניתוק מן המציאות הסובבת אותי, לא כל כך הבנתי את הקורה עימי באותו רגע, מניח יד על דלת הכניסה, XXX קוראת היא לי , מתעלם, XXX רצה אליי מחבקת אותי, תבין אותי, אתה ילד גדול בוגר מאד אני בטוחה שתבין… התמתחה כולה נשקה לי על שפתיי חיבקה אותי… השתחררתי מחיבוקה ויצאתי לחדר המדרגות החשוך, היתה זו הפעם הראשונה שיצאתי ממנה ללא ליווי, צעדתי ברחובות ללא שום תכלית , אני לא בטוח שהייתי בהכרה, צעדתי הלכתי והראש שלי לא הפסיק לעבוד ב"פול טורים" לשבריר שניה, מצאתי עצמי לפתע בפתח הבית שלי, ואז הבנתי, צעדתי את כל הדרך מדירתה לביתי ברגל, זהו מרחק של כמה קילומטרים עשיתי אותו ברגל, חציתי כבישים ללא הכרה… חציתי שדות …. אדמה חרושה … ללא שום הכרה ללא שום מודעות… ניכנסתי לביתי, התפשטתי התרחצתי וחשתי את הסלע הכבד הרובץ על ליבי ומגיע עד לגרוני רובץ עדיין שם וחונק אותי, לא יכולתי לישון, יצאתי בשקט החוצה לחצר, שיחררתי את כלבי הנאמן, ששמח לקראתי וקישקש בזנבו ופתח בריצה אדירה לעבר השדות, רגיל היה לשעשוענו בשדות… לא הפעם, לא הפעם קראתי לעברו… הביט בי בעניו הנבונות אך אני בטוח שהבין, ניכנסתי לתוך פינת החי שלי, הדלקתי את כל האורות עברתי על דיר העיזים הקטן שמנה אזה רק תיש שתי עיזים ושתי גדיות, נכנסתי פנימה הבטתי בהם ליטפתי אותם, משם ללול התרנגולות היו בו מיני עופות, תרנגולי הודו שחורים ולבנים, טווסים, פניניות רעשניות, אוזים ברוזים וברכיות חוגלות מבויתות שגידלתי אצלי עת הערמתי על תרנגולת דוגרת אחת והחלפתי את ביציה שדגרה עליהן בביצי חוגלה שמצאתי בשדה האספסת…והיא לתומה טיפלה בהם ממש כאילו היו אפרוחיה… תרנגולים ותרנגולות ערביות , תרנגולות פולניות עם ציצת הנוצות דמוי כתר על ראשן [זה במיוחד לך חצי הפולניה שלי…] עברתי לשובך היונים הבטתי בהם בנומם זוגות זוגות בפתח פחי ההטלה שלהם או על בליטות העץ שהתכנתי להם או בכל מיני זיזים, שובך לתפארת היה לי, את רוב היונים אספתי בדרך לא דרך, מטיפוס על גגות, קניה, החלפה ועד "גניבה" מכל מיני מקומות, היו לי יוני טווס שפרסו את נוצות זנבם ממש כטווס, יוני אריה שכונו כך בשל רעמת נוצות אדירה שהקיפה את צוארם, יוני כתר על שום בליטת נוצות שבלטה מעורפם וראשם, יונים פרסיות לבנות ונומרות בנקודות שחורות, יונים תורכים או יוני גרב שהיו עם נוצות על רגלהם ממש כמו גרביים, יוני סלטה אלו יונים שהתעופפו להם לשחקים ונחתו תוך עשיית 7,8 סלטות לאחור שתמיד ניראה כאילו הם עומדים להתנפץ אל הקרקע... אני יכול לדבר שעות וימים על כל אחת מן החיות שהיו לי, ובעיקר על היונים מעל מאה יונים היו לי אז, את כולם "הכרתי אישית" את כולן אהבתי חלקן אף לא פחדו וישבו לי על הכתף ואף אכלו מידי. צעדתי בשובך לכיוון זוג יונים צחורות מעורבות, זוג שנולדו אצלי מהכלאה בין יוני טווס ליוני אריה זוג שלא חשש ממני , משכתי מפינת השובך כורסאת עץ הסרתי ממנה את כיסוי ההגנה [לא נעים לשבת על לשלשת ולכן הכורסא היתה מכוסה] ונזרקתי עליה עם זוג היונים על חזי… איני יודע כמה זמן ישבתי כך אך כנראה שנרדמתי… יד מנערת אותי, קפצתי, אבי עמד מולי, XXX מה אתה עושה פה בשעה כזו, היו רגילים לשגעונותיי ולאהבת החיות הטבועה בי אך כל כך מאוחר, או בעצם כל כך מוקדם בבקר לא קרה לפני, המממ התעוררתי מוקדם, ובאתי להיות קצת עם החיות, שיקרתי, והוא ידע, הוא ידע, אבי טיפוס מיוחד למרות פער השנים העצום שבנינו ופער עצום בחינוך מנטליות תרבות ואחרים היה אדם מאד חכם וקרא מעולה היטיב את "מפות" העולם… ותהפוכותיו, ניכנסנו יחד הביתה, הכין לנו לשתות וישבנו במטבח… אני יודע שקורה איתך משהו, אני יודע שאין לי מה לדאוג משום שאני סומך עליך ובוטח בך, אך דע למרות ששנינו סגורים … אני אבא שלך ואם אתה חושב שאני יכול לעזור, ואם אתה רוצה לדבר …כולי שלך. הוא קם מכיסאו ויצא את המטבח חש כניראה ביניי התמלאות דמעות ולא רצה להביכני… אכן עיניי מלאו דמעות לא ממצבי אלא מאבי, אבי היקר, הנבון ,המתחשב היודע הרבה יותר ממה שהוא מראה שהוא יודע…. לא זוכר מתי דמעתי בפעם לפני בגיל חמש או אוליי שש. אך באורח פלא הסלע שרבץ בחזי וחנק אותי ושהגיע עד לגרוני החליק השתחרר משם, חשתי בהקלה על בית החזה והגרון החנוק… קמתי מהמטבח וניזרקתי במיטתי , כעבור כשעתיים העירה אותי אימי לביהס´ יום אחרון ללימודים, כיתה יו"ד מאחריי.
אהבת נעורים ג´. לימודים כבר לא כל כך עניינו אותי, היו לי רק שני דברים בראש : היא- מורתי… וכדורסל. כל הפסקה פנויה כל שיעור "חופשי" מצאתי עצמי במעבדה… החילוני נישארים גם מעבר לשעות העבודה שעות על גבי שעות אל תוך הלילה, במעבדה בדירתה… וכך יום אחד באורח מפתיע עת ישבנו לנו על גביע גלידה ענק, והשתעשענו בכל מיני דברים "נגעו " לפתע ידינו זו בזו , זוכר אני עד היום את המבט החודר בעיניה, כך ישבנו חודרים זה את עניו של זה, חוקרים זה את עיניו של זה מנסים להגיע לאמת ,כל אחד לאמת של השני , רגע האמת, רגע האמת הגיע ,שנינו ידענו וחשנו כך. רגע האמת הגיע. הביטה אל תוך עיניי ושאלה: אתה אוהב אותי???….. ….???? שששש שקט מוחלט השתרר. אך כהרגלי [תמיד הייתי פלספן לא קטן…] עניתי , המממ, יש הרבה צורות של אהבה, אפשר לאהוב חבר, אפשר לאהוב אב… אם… ואפשר לאהוב אישה…. תשובה מתחמקת זו שברה אותה סופית. חש אצבעותיה נכרכות נילפתות סביב אצבעותיי בכוח עם רגש הרבה רגש, עם רטט רב, חשתי כיצד כל גופה כל חיותה כל כולה עומדת מתייצבת מאחרי אצבעותיה, חשתי כיצד כל ישותה משלחת בי אנרגיה עצומה דרך אצבעותיה , הנכרכות נלפתות נאחזות באצבעותיי. הופתעתי ודאי שהופתעתי זה נמשך בעיניי כנצח ואז, באחת שיחררה אצבעותיה ובאחת הניחה ראשה על ירכי , תגובתה זו בילבלתני לחלוטין וכעת הייתי ממש אובד עיצות ,לאחר מספר שניות של מיליון מחשבות מתרוצצות במוחי ואלף ואחד פטישים המכים בו שלחתי יד וליטפתי בקצות אצבעותיי את עורפה, היא התכווצה במקומה מתמכרת למגעי, נרתעתי ממעשיי והפסקתי, נשארה כך עם ראשה על ירכי עוד מספר שניות , ואני בהיסוס רב שוקל את המשך דרכי… הרימה ראשה הביטה אליי, החושך כבר השתרר בחדר, ברוב פגישותינו הקודמות כל כך נהנינו להיות יחד לפטפט "לשחק" שברוב הפעמים לא שתנו ליבנו שהליל ירד וחשכה השתררה בחדר…, שלחה ידיה אליי בהילוך איטי שנראה לי כנצח אחזה בפניי הצמידה אותם לשלה והחלה מחככת פניה בפניי בעוצמה רבה עם המון רגש ודגש, ואני נענה לתנועותיה מחכה אותה ומנסה להשלים מחככת לחי בלחי ומלטפת פניי בכף ידה הקפואה. איני יודע כמה זמן עמדנו כך יחד, איני יודע כמה נמשך האיחוד הזה, אני רק זוכר שלפתע חשתי את לחיי רטובות ובשבריר שניה הבנתי כי בוכה היא… אחזתי את שתי ידיה בכפות ידיי הגדולות והרחקתיה ממני הבטתי לתוך עניה למרות החשיכה סביב לא ניתן היה לטעות, היא בכתה , עיניה בכו, גופה בכה אך היא שתקה, חיבקתיה ואימצתיה אליי בחוזקה עד שחשתי שאינה נושמת עוד, וליטפתי פניה בגב ידי, לא, לא, אל תבכי, למה לך לבכות? זה אינו זמן לבכי, מה קרה??? תמכתי בה והושבתיה על המיטה, ניסיתי להבין בתמימות של ילד מה קורה??? והיא בוכה, מחיתי הדמעות מעיניה, הצמדתיה אליי ישבנו כך איני יודע כמה זמן חבוקים ושותקים, ואז התנערה לה נעמדה הביטה בי וצעדה לכיוון המקלחת , ראשי כאב מן המאמץ שהשקעתי בניסיון לקרא מחשבותיה, חשתי כחתול הנושך את זנבו ללא שום מוצא…. שבה מן המקלחת, ניראה עליה בעליל כי מנסה היא בכל כוחה שלא לפרוץ בבכי, וביקשה ממני שאלך הביתה… הבטתי בעיניה שניה אחת ןזה הספיק לי, קמתי וצעדתי לכיוון הדלת, חשתי ליאות בכל גופי, חשתי ניתוק מן המציאות הסובבת אותי, לא כל כך הבנתי את הקורה עימי באותו רגע, מניח יד על דלת הכניסה, XXX קוראת היא לי , מתעלם, XXX רצה אליי מחבקת אותי, תבין אותי, אתה ילד גדול בוגר מאד אני בטוחה שתבין… התמתחה כולה נשקה לי על שפתיי חיבקה אותי… השתחררתי מחיבוקה ויצאתי לחדר המדרגות החשוך, היתה זו הפעם הראשונה שיצאתי ממנה ללא ליווי, צעדתי ברחובות ללא שום תכלית , אני לא בטוח שהייתי בהכרה, צעדתי הלכתי והראש שלי לא הפסיק לעבוד ב"פול טורים" לשבריר שניה, מצאתי עצמי לפתע בפתח הבית שלי, ואז הבנתי, צעדתי את כל הדרך מדירתה לביתי ברגל, זהו מרחק של כמה קילומטרים עשיתי אותו ברגל, חציתי כבישים ללא הכרה… חציתי שדות …. אדמה חרושה … ללא שום הכרה ללא שום מודעות… ניכנסתי לביתי, התפשטתי התרחצתי וחשתי את הסלע הכבד הרובץ על ליבי ומגיע עד לגרוני רובץ עדיין שם וחונק אותי, לא יכולתי לישון, יצאתי בשקט החוצה לחצר, שיחררתי את כלבי הנאמן, ששמח לקראתי וקישקש בזנבו ופתח בריצה אדירה לעבר השדות, רגיל היה לשעשוענו בשדות… לא הפעם, לא הפעם קראתי לעברו… הביט בי בעניו הנבונות אך אני בטוח שהבין, ניכנסתי לתוך פינת החי שלי, הדלקתי את כל האורות עברתי על דיר העיזים הקטן שמנה אזה רק תיש שתי עיזים ושתי גדיות, נכנסתי פנימה הבטתי בהם ליטפתי אותם, משם ללול התרנגולות היו בו מיני עופות, תרנגולי הודו שחורים ולבנים, טווסים, פניניות רעשניות, אוזים ברוזים וברכיות חוגלות מבויתות שגידלתי אצלי עת הערמתי על תרנגולת דוגרת אחת והחלפתי את ביציה שדגרה עליהן בביצי חוגלה שמצאתי בשדה האספסת…והיא לתומה טיפלה בהם ממש כאילו היו אפרוחיה… תרנגולים ותרנגולות ערביות , תרנגולות פולניות עם ציצת הנוצות דמוי כתר על ראשן [זה במיוחד לך חצי הפולניה שלי…] עברתי לשובך היונים הבטתי בהם בנומם זוגות זוגות בפתח פחי ההטלה שלהם או על בליטות העץ שהתכנתי להם או בכל מיני זיזים, שובך לתפארת היה לי, את רוב היונים אספתי בדרך לא דרך, מטיפוס על גגות, קניה, החלפה ועד "גניבה" מכל מיני מקומות, היו לי יוני טווס שפרסו את נוצות זנבם ממש כטווס, יוני אריה שכונו כך בשל רעמת נוצות אדירה שהקיפה את צוארם, יוני כתר על שום בליטת נוצות שבלטה מעורפם וראשם, יונים פרסיות לבנות ונומרות בנקודות שחורות, יונים תורכים או יוני גרב שהיו עם נוצות על רגלהם ממש כמו גרביים, יוני סלטה אלו יונים שהתעופפו להם לשחקים ונחתו תוך עשיית 7,8 סלטות לאחור שתמיד ניראה כאילו הם עומדים להתנפץ אל הקרקע... אני יכול לדבר שעות וימים על כל אחת מן החיות שהיו לי, ובעיקר על היונים מעל מאה יונים היו לי אז, את כולם "הכרתי אישית" את כולן אהבתי חלקן אף לא פחדו וישבו לי על הכתף ואף אכלו מידי. צעדתי בשובך לכיוון זוג יונים צחורות מעורבות, זוג שנולדו אצלי מהכלאה בין יוני טווס ליוני אריה זוג שלא חשש ממני , משכתי מפינת השובך כורסאת עץ הסרתי ממנה את כיסוי ההגנה [לא נעים לשבת על לשלשת ולכן הכורסא היתה מכוסה] ונזרקתי עליה עם זוג היונים על חזי… איני יודע כמה זמן ישבתי כך אך כנראה שנרדמתי… יד מנערת אותי, קפצתי, אבי עמד מולי, XXX מה אתה עושה פה בשעה כזו, היו רגילים לשגעונותיי ולאהבת החיות הטבועה בי אך כל כך מאוחר, או בעצם כל כך מוקדם בבקר לא קרה לפני, המממ התעוררתי מוקדם, ובאתי להיות קצת עם החיות, שיקרתי, והוא ידע, הוא ידע, אבי טיפוס מיוחד למרות פער השנים העצום שבנינו ופער עצום בחינוך מנטליות תרבות ואחרים היה אדם מאד חכם וקרא מעולה היטיב את "מפות" העולם… ותהפוכותיו, ניכנסנו יחד הביתה, הכין לנו לשתות וישבנו במטבח… אני יודע שקורה איתך משהו, אני יודע שאין לי מה לדאוג משום שאני סומך עליך ובוטח בך, אך דע למרות ששנינו סגורים … אני אבא שלך ואם אתה חושב שאני יכול לעזור, ואם אתה רוצה לדבר …כולי שלך. הוא קם מכיסאו ויצא את המטבח חש כניראה ביניי התמלאות דמעות ולא רצה להביכני… אכן עיניי מלאו דמעות לא ממצבי אלא מאבי, אבי היקר, הנבון ,המתחשב היודע הרבה יותר ממה שהוא מראה שהוא יודע…. לא זוכר מתי דמעתי בפעם לפני בגיל חמש או אוליי שש. אך באורח פלא הסלע שרבץ בחזי וחנק אותי ושהגיע עד לגרוני החליק השתחרר משם, חשתי בהקלה על בית החזה והגרון החנוק… קמתי מהמטבח וניזרקתי במיטתי , כעבור כשעתיים העירה אותי אימי לביהס´ יום אחרון ללימודים, כיתה יו"ד מאחריי.