איזהו חכם? הרואה את הנולד.
הרב משה צוריאל.
שמעון ולוי הרגו את כל הזכרים בעיר שכם. מה הרקע למעשה אכזרי זה?
שכם בן חמור, בנו של מושל העיר, חילל את כבודה של דינה אחותם. הילדה הייתה רק בגיל שמונה (ע"פ רבנו בחיי "בראשית" ל"ד, ג') ואילו הם היו בגילאי 12 ו- 13 בלבד (שם ל"ד, כ"ה). המשימה בוצעה בשעה שבני העיר התפתלו בכאביהם ביום השלישי למילתם ולא הייתה בעייה לחבר'ה הצעירים לעבור מבית לבית וחרבם בידם.
האם הם עשו מעשה טוב או שמא היה זה מכוער? יעקב אבינו גוער בהם:
"עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עליי והכוני ונשמדתי אני וביתי!" ("בראשית" ל"ד ל'). יעקב ובניו היו שלושה עשר במספר. מול כל כפרי הכנענים שבאיזור לא היה להם סיכוי נגדם. זה פשר שתיקתו המוזרה של יעקב לנוכח תביעתו המושחתת של חמור אבי שכם. אביו של שכם בא לביתו של אבי הכלה
ומתחנן לפניו: "שכם בני
חשקה נפשו בבתכם.
תנו נא אותה לו לאשה והתחתנו אותנו. בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו ניתן לכם. ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם, שבו וסחרוה" ("בראשית" ל"ד ט'). ממש חזון פלאים של חיים פסטורליים ; דו קיום; "מזרח תיכון חדש".
לא נכתב בתורה, מה ענה על כך יעקב. לפי השקפתנו התורנית יעקב חייב היה לדחות את ההצעה על הסף. אך יעקב סמך כנראה על תבונתם של בניו: "והחריש יעקב עד בואם" (שם ה'). בניו הפקחים השיבו, שהצעתו של שכם באה בחשבון, אם ימולו בני העיר את עצמם. אכן כל בני העיר נימולו אבל עד ששמעון ולוי פעלו, עברו שלושה ימים, שבהם אחותם הקטנה הייתה שבויה בידיו. כיצד הסכים לכך יעקב? אלא יעקב שיער כנראה, כי אין לו עצה אחרת. פיקוח נפש דוחה הרבה איסורים בתורה. אם יתנגד למושל, יסכן את חיי כל בני ביתו. לכאורה עלינו לקבל את עמדתו של יעקב, אחד מהאבות, ולא של בניו הצעירים. רק אם נעיין בפסוקים, נראה, כי דווקא הם הם הצודקים. בוויכוח הזה לא שתקו הבנים לאב האומה וטענו: "
הכזונה יעשה את אחותינו?!". מה ענה על כך יעקב? שום דבר. גם בתורה אין ביקורת על כך. כך מבאר ה"אור החיים".
המלבי"ם מוסיף נימוק נוסף: "אם נחריש, יעשו בנו כרצונם, וצריך להראות להם, כי יש לאל ידינו להינקם מן הנוגע בנו לרע" ("בראשית" ל"ד ל"א). לחששותיו של יעקב עונה ר' יצחק אברבנאל: "על קלון הזה היו מחויבים למסור עצמם בסכנה, כי המוות בכבוד טוב מחיי החרפה והבוז וכבר הסכים הקב"ה, שעשו כראוי, כי הייתה חיתת אלוקים בכל הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב". אף גוי לא הוציא לזות שפתיים על מעשיהם של שמעון ולוי, כי גם הגוים היו נוהגים כך למי שהיה עושק אחת מבנותיהם. למה הרגו שמעון ולוי את כל בני העיר? הרמב"ם (הל' מלכים, סוף פרק ט) ורמב"ן (על התורה) וכן המהר"ל ("בראשית" ל"ד י"ג) וכן "תורה תמימה" ענו על כך: בסוף חייו של יעקב הוא קילל את מידת הכעס של שמעון ולוי: "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" ("בראשית" מ"ט, ז'). כלומר: הוא שולל את מעשיהם. אם נדייק, נמצא, שלא כן הדבר. הוא קילל רק את
מידת הכעס שלהם אך לא את המעשה ("בראשית רבה" פרשה צ"ט). הרב מנחם כשר בספרו "תורה שלמה" ("בראשית" מ"ט פסקא פ"ח) מביא, כי סיבת "ארור אפם" היא במה, שלא נמלכו להתייעץ עם אביהם הזקן, כי אפשר, שלו היה שומע לפני ההרג את מה שענו לו אחר כך (לפי פירושי "אור החיים", המלבים והר"י אברבנאל), היה מסכים מראש לתוכניתם. יוסף הצדיק היה "נבון וחכם"
(בראשית מ"א ל"ט) בזה שהתכונן מראש למצב שיהיה כעבור שבע שנים
אבל הבלתי חכמים חושבים רק על "היום". שמעון ולוי הצטיינו בכך, שלמרות גילם הרך היו חכמים וראו את הנולד.