אהבת בוסר
נדמה שעברו הרבה שנים טובות ובכל זאת תמיד משהו מזכיר אותך. אני מתביישת בחלק זה של עברי ואם זאת אוהבת רגעים מסוימים, התרגשויות ראשונות. נכנסת לעולמי בסערה מיוחדת- ואני חיילת תמימה שאפילו לא התנשקה עם גבר. הנשיקה הראשונה, המזמוז הראשון... הכל היה ורוד ומהיר מדי. בהתחלה נבהלתי. נבהלתי מאוד ממה שקורה ואתה- בחלק מהמקרים היית חסר סובלנות ובחלק היית מבין בצורה מדהימה. הסיפור נגמר מהר- אחרי שהייה ארוכה שלך בחו``ל (בה כל הזמן הקפדתי על לפחות 3 מכתבים בשבוע עם מתנות, רעיונות והרבה עידוד- ויש לציין שגם אתה שלחת לי המון מכתבים)ו.. זה נגמר בלחץ ההורים שלי שראו בך איום- וצדקו. היום אני כבר אמא לשני ילדים מקסימים, רעיה לגבר משגע ואוהב במיוחד המעניק לי בדיוק את ההפך ממך- אושר, ביטחון, כבוד. שאני מסתכלת לאחור אני מבינה עד כמה הייתי מנוצלת על ידך בתמימותי. תמימות הילדה שהתגייסה לצבא אחרי 18 שנה בה גדלה בחממת צמר גפן של הורים מיוחדים מאוד. תמימות הילדה שהאמינה בכל אחד. קראת לי ``נאיבית``. רק עכשיו אני מבינה למה. אבל, למרות כל זאת, יש רגעים בהם אני חושבת עליך- מה אתה עושה עכשיו? אייך הסתדרת? האם מצאת מישהי שאוהבת אותך באהבה חסרת מעצורים כמו שאהבתי אותך? או- האם אתה ממשיך לפגוע? הייתי רוצה להיפגש איתך. להראות לך עד כמה בגרתי והתייפתי, עד כמה אני שונה. לגרום לך להתאהב בי עד טירוף ולהצטער על מה שעוללת לי. לנפשי. להצטער על כל הדמעות שזלגו מעיני בגללך. ואז- לעזוב אותך לאנחות. בדיוק כמו שעשית לי. אם היית יכול לקרוא את המכתב הזה אני בטוחה שהיית מזהה בו את עצמך. אילו רק הייתי יכולה להיפגש איתך. אבל אני לא מעיזה אפילו לחפש אותך. זה יפגע בבעלי היקר לי יותר מחיי, במשפחה שבניתי לי. מפריעה לי רק הפינה הקטנה הזו בלב שעדיין כואבת בגללך. אהבתי הראשונה, החבר הראשון שלי. הגבר הראשון לו נשקתי והוא לא העניק לי את כולו כמוני.
נדמה שעברו הרבה שנים טובות ובכל זאת תמיד משהו מזכיר אותך. אני מתביישת בחלק זה של עברי ואם זאת אוהבת רגעים מסוימים, התרגשויות ראשונות. נכנסת לעולמי בסערה מיוחדת- ואני חיילת תמימה שאפילו לא התנשקה עם גבר. הנשיקה הראשונה, המזמוז הראשון... הכל היה ורוד ומהיר מדי. בהתחלה נבהלתי. נבהלתי מאוד ממה שקורה ואתה- בחלק מהמקרים היית חסר סובלנות ובחלק היית מבין בצורה מדהימה. הסיפור נגמר מהר- אחרי שהייה ארוכה שלך בחו``ל (בה כל הזמן הקפדתי על לפחות 3 מכתבים בשבוע עם מתנות, רעיונות והרבה עידוד- ויש לציין שגם אתה שלחת לי המון מכתבים)ו.. זה נגמר בלחץ ההורים שלי שראו בך איום- וצדקו. היום אני כבר אמא לשני ילדים מקסימים, רעיה לגבר משגע ואוהב במיוחד המעניק לי בדיוק את ההפך ממך- אושר, ביטחון, כבוד. שאני מסתכלת לאחור אני מבינה עד כמה הייתי מנוצלת על ידך בתמימותי. תמימות הילדה שהתגייסה לצבא אחרי 18 שנה בה גדלה בחממת צמר גפן של הורים מיוחדים מאוד. תמימות הילדה שהאמינה בכל אחד. קראת לי ``נאיבית``. רק עכשיו אני מבינה למה. אבל, למרות כל זאת, יש רגעים בהם אני חושבת עליך- מה אתה עושה עכשיו? אייך הסתדרת? האם מצאת מישהי שאוהבת אותך באהבה חסרת מעצורים כמו שאהבתי אותך? או- האם אתה ממשיך לפגוע? הייתי רוצה להיפגש איתך. להראות לך עד כמה בגרתי והתייפתי, עד כמה אני שונה. לגרום לך להתאהב בי עד טירוף ולהצטער על מה שעוללת לי. לנפשי. להצטער על כל הדמעות שזלגו מעיני בגללך. ואז- לעזוב אותך לאנחות. בדיוק כמו שעשית לי. אם היית יכול לקרוא את המכתב הזה אני בטוחה שהיית מזהה בו את עצמך. אילו רק הייתי יכולה להיפגש איתך. אבל אני לא מעיזה אפילו לחפש אותך. זה יפגע בבעלי היקר לי יותר מחיי, במשפחה שבניתי לי. מפריעה לי רק הפינה הקטנה הזו בלב שעדיין כואבת בגללך. אהבתי הראשונה, החבר הראשון שלי. הגבר הראשון לו נשקתי והוא לא העניק לי את כולו כמוני.
