אהבת אמת

[tali_le]

אהבת אמת

קודם כל אני אפצח בהתנצלות על סדרת ההודעות היותר מדי רגשניות ומאהבות שאני מכניסה כאן בשבוע האחרון, הטענה אומרת שבחורה מסוימת שכבר כתבתי עליה המון גורמת לי לדברים שבחים לא חשבתי שאני ארגיש וקצת קשה לי להתמודד עם זה **************************************** ולעניין: מי כאן מאמין באהבתת אמת? בזיווג משמיים? בלמצוא את האחת והיחידה? אני אמנם קטנה עדיין (למרות שבין החברים שלי אני זקנה בת כמעט 21) אבל אני מרגישה שכבר הייתי במקום ההוא, של אהבת האמת שכבר הגיעה האחת שהלב שלי חיכה רק לה כל החיים ושמעכשיו כל מה שהוא יעשה יהיה לחפש אחרות שישתוו לה כולם אומרים לי שזה יעבור, שעם הזמן הכאב מגליד אבל אני לא בטוחה שזה העניין יותר קל לחיות עם האובדן מיום ליום (קצת פחות כשהאובדן הוא אשמתך המלאה כמו במקרה שלי) אפשר ללמוד להיות עם אנשים אחרים אבל אני מרגישה שיש מקומות בלב שלי שלא יהיו שוב ערים כמו שהם היו בידיים שלה שיש תחושות שאני לא אחווה שוב, לא באותה עוצמה, לא באותה אינטנסיביות כולם אומרים לי להניח לזה, להניח לה, להתאבל ולהמשיך הלאה אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה משהו בה מוציא אותי מאיזון גם אחרי חודשים שאני לא רואה אותה משהו בה גורם ללב שלי לטפס למקומות הכי גבוהים רק בגלל המחשבה שאולי יש סיכוי שהיא אי פעם תרצה אותי שוב משהו בה גורם לי לחלום חלומות שלא היו לי אף פעם (אני בדר"כ זוכרת רק סיוטים), חלומות שבהם אני רוקדת איתה, חלומות שלמים שכל מה שאני עושה זה להסתכל עליה... אני מרגישה רגשות בעוצמות שאף אדם ואף חוויה שלא תהיה (טובה או רעה) לא גרמו לי להרגיש... ואני לא מסוגלת להניח לזה אני לא מסוגלת להאמין שיכול להיות שזה מה שנכון שיקרה עכשיו, שאני לא אהיה איתה אבל הייתי טיפשה ועל טעויות משלמים, כמו שכבר כתבתי כאן ואני לא חושבת שהיא תתן לעצמה לנסות ולבטוח בי שוב למרות שנראה לי שבתוכה זה מה שהיא רוצה באמת טלי

 

[שירה בלטר]

לאמונתי,

נכון, יש אנשים שהחיבור איתם הוא מיוחד מאד ו... כל מה שתיארת. -מצד אחר, מהנסיון שלי, בד"כ כשאהבה למישהו רוקעת תחתיה הכל- עדיף להניח.

 

[orlyt]

שאלת כמה שאלות

אבל התשובה על כל אחת מהן מבחינתי היא שונה. אני מאמינה באהבת אמת, אבל אני לא חושבת שהיא זיווג משמיים, ואני לא חושבת שיש רק אדם אחד כל חיי שיכול להביא אותי לחוש את הרגשות החזקים הללו. אהבתי אנשים שונים בתקופות שונות, ולא היה באהבה משהו פחות אמיתי אלא פשוט שונה. יש משהו בראשוניות שגורם לדברים להראות כאילו לא יחזרו לעולם, ואולי באמת *אותו הדבר* זה כבר לא יהיה.. אבל יהיה אחרת ולא בהכרח פחות טוב. לוקח זמן להתגבר. להתגבר על הכאב ועל תחושת האשמה (למרות שמנסיוני, גם כשנדמה לך שאת האשמה הבלעדית, עדיין ישנו גם הצד השני שהיה יכול לקחת את מה שקרה לכיוונים שונים - היא בחרה משהו מסוים - אולי בצדק ואולי שלא בצדק, אבל זה לא משנה כי היא החליטה כבר). ויש דברים שלעולם אולי לא נעלמים לגמרי, ואולי גם בעוד 5-10 שנים תסתכלי אחורה ועדיין הלב ירעד מעט עם המחשבה עליה - זה בסדר. השלמה אינה חייבת להיות שכחה מוחלטת ומעבר מאהבה גדולה לשנאה תהומית.. סביר להניח שיהיו לך חוויות נוספות, ואנשים נוספים שיכנסו ויצאו מחייך. וביניהם ודאי תמצא עוד מישהי שתמצאי בה איכויות דומות, ויכולת להעניק ולקבל באותה מידה שיכולת בקשר הזה שאיננו עוד. את מודעת למה שהיה, וחשוב ללמוד מן הנסיון (למרות שאנשים שונים מתייחסים באופן שונה לסיטואציות דומות ומתמודדים איתן אחרת..), אבל חשוב באותה מידה לא לשקוע בעבר, ולחפש את ההעתק של מה שהיה, אלא להמשיך הלאה, כאדם חדש שיש באמתחתו חוויות חיוביות ושליליות שהן אשר מעצבות את מי שאת.

 

[מוּסקט]

רציתי רק לומר לך

שבלי להיכנס לפילוסופיות על "אהבת אמת - היש חיה כזו" עם ולמרות הכאב, הבילבול, דפיקות הלב, ומה שלא יהיה אני שמחה בשבילך שזכית ושאת יכולה לחוות את כל אלו בחייך. אם גם תצליחי להרים את הראש מעבר להתחשבנויות - תזכי שבעתיים. לא כל אחד זוכה להרגיש אהבה בחייו. באמת ברת מזל את!