אהבת אחים

[שרון של אייל]

אהבת אחים

יש לי שני בנים - אייל, בן שנתיים וחודש וליאור, בן חודש. אייל קיבל את ליאור בכזו טבעיות, הוא מדבר איתו, מסביר לו כל מני דברים, מלמד אותו, מנסה להרגיע אותו כאשר הוא בוכה, יושב לידי על הספה כשאני מניקה ומניק את הבובה שלו, מבקש (ומקבל) להחזיק את ליאור, מלטף אותו בעדינות ובחיבה ונותן לו נשיקה כל בוקר לפני שהוא הולך לגן. בימים אחרונים הגעתי למסקנה שאייל אוהב את ליאור, והמסקנה הזו מפתיעה אותי: איזו סיבה יש לו לאהוב אותו? הגיע הביתה, לקח לו את הבלעדיות, דורש טיפול מתמיד

נשמע לכן מוזר שזה מוזר לי?

 

[ציפי ג]

זה לא נשמע לי מוזר שזה מוזר לך

כשאת היית בהריון, היו כמה שרשורי מה הרווח שכדאי שיהיה בין ילדים. ושם קראתי, פעם אחר פעם, להפתעתי המרובה, שרווח של שנתים בין הילדים, הוא רווח לא טוב. שהכי טוב ארבע שנים, שילד בין שנתיים לא בשל לקבל אח צעיר. נראה לי שיתכן שציפית בעקבות דעות אלו, שמובעות חדשות לבקרים, שבין ילדים תהיה יריבות מוסווית, ואת מופתעת שלא. לדעתי, רגשות הקנאה עלולים לבצבץ בגיל מעט יותר מבוגר (כך היה עם חלק מילדי) כאשר התינוק הופך להיות יצרו פעיל - זוחל, מפשפש, נוגע.

 

[מירי,]

אני מסכימה איתך כ"כ...

אצלנו הרוחח הוא שנתיים וחודשיים , רגשות הקינאה הופעו כשבן היתחיל להציק לדודו.... בגיל שנתיים הם עדיין לדעתי לא מודעים לכך שהתינוק הקטנטן הזה אמור לקחת להם את הבילעדיות או ´כל מיני כאלה´... זה ניראה להם מאוד טיבעי .... אצלנו האהבה הזו רק התחזקה עם הזמן , וכל הזמן אני רק מתפללת שהיחסים בנהם יישארו כמו שהם היום...

 

[לאה_מ]

לפעמים אנחנו מתכוננים לגרוע מכל...

והוא לא מגיע

כשאורי נולד עומר ושירה נורא פירגנו לו. זה היה ממש תענוג לראות. האמת? עדיין תענוג לראות אותם יחד - הם ממש נהדרים. אבל אני בהחלט רואה בטויים של קנאה - בעיקר מצד שירה - וזה לא התחיל מיד, אלא רק כשאורי היה בן חצי שנה או אולי קצת יותר. אז יכול להיות שזה עוד יגיע, ויכול להיות שלא. ואגב, אני בטוחה שעומר, שירה ואורי אוהבים זה את זה למרות הקנאה שקיימת ברקע, למרות המריבות (בין עומר ושירה, אורי (עדיין) לא בעסק).

 

[ranka]

לאה, הזכרת מריבות

בין שתי הגדולות. אצלנו, מאז שאורי נולד (ארבעה חודשים) התדירות והעוצמה של המריבות בין אשרת ואיילת גברו מאוד. יכול להיות שהקנאה אצל שתיהן מתבטאת ביחס אחת כלפי השנייה? גם את (או מישהו כאן בפורום) נתקל בתופעה דומה? מעניין לדעת ערן

 

[ranka]

גדולות=גדולים

 

[לאה_מ]

אצלנו זה כך באופן מאד מובהק.

לא ממש מאז שאורי נולד, אבל כמו שאמרתי, מאז שהחלו בטויי קנאה לאחר הלידה, הם לא מופנים כלפי אורי, אלא מתבטאים יותר בדברים אחרים. אני חייבת לומר, שאני רואה בטויי קנאה בעיקר אצל שירה. כמעט לא (אם בכלל) אצל עומר. בהתחלה זה התבטא בחוסר רצון ללכת לגן, הצמדות יתר לאמא וכו´, והיום זה מתבטא בעיקר ביתר חיכוכים עם עומר.

 

[אינה של יערה]

עשית לי את הבוקר!!!

אגב, לא הגיע הזמן לעדכן את שם המשתמש שלך?!

ההודעה שלך השאירה אותי מחייכת מאוזן לאוזן

אני אהיה במצב שלך עוד כמה חודשים, ובין הבנות יהיה הפרש גילאים דומה. יערה כבר עכשיו "אמא קטנה". בכל פעם שהיא רואה תינוק היא צועקת "תייוק! תייוק!", מנסה לתת לו מוצץ, בקבוק, עוגיות... היא גם מאוד קשורה לבובה שלה. חוץ מזה נשמע שאייל ילד מקסים לגמרי!

 

[שרון של אייל]

תודה../images/Emo9.gif

ואת שם המשתמש שלי אני לא יכולה לעדכן, רק לשנות וזה מסובך.. בגלל זה הוספתי חתימה

 

[limori]

שרון, את צריכה לקום בכל בוקר ולחייך

חיוך עעעננננקקקקייי...ולהיות מאושרת. כי ממש אבל ממש לא כדי לך לדעת כמה קשה להתמודד עם ילד שמקנא. המון אושר ואהבה לימור

 

[ציפי ג]

אני מנידה בראשי

והרי הוא כל כך חיכה לה? זה כל כך קשה לפעמים. אתה מת על שניהם ונראה לך שאחד הולך לאכול את השני.

 

[limori]

ציפי, זה בדיוק כך וכרמיתדני רציתי

לספר לך שאנחנו "הכנו" את רואי לקראת ההגעה של אחותו עם ספרים קלטות חיבוקים מילים נישוקים אהבה והכל נעשה לא תחת לחץ הכל היה מושלם מושלם...ואני חייבת לציין שרואי במשך תקופה מאד ארוכה התחנן אלינו להביא לו אח או אחות הוא ככ רצה תינוק בבית והנה היום הכל כל כך שונה. הוא כבר שאל אם אפשר להחזיר את נעה לבטן כדי שהוא יוכל לחבק אותה ולא לשמוע ולראות אותה, והוא מקנא בצורה היסטרית... הוא קינא בכל פעם שהנקתי אותה. בקיצור מה שאני רוצה להגיד שלדעתי קבלת אח או אחות הביתה זו סיטואציה מאד אינדיבידואלית, יש ילדים שאצלם הכל עובר כלא היה ויש שמאד קשה להם ומרגישים שמשהו אחר תפס את מקומם. פעם קראתי ואני לא זוכרת איפה שעל מנת שנוכל להבין כמה קשה לילדים לקבל אח או אחות הביתה נוכל לחשוב איך היינו מרגישות אם בני הזוג שלנו יביאו אישה נוספת הביתה ויגידו הבאתי עוד אישה הביתה ואני אוהב את שתיכן ואת נשארת גם אישתי וכו וכו... אני מאחלת לך המון אושר ולידה קלה לימור

 

[מירי,]

בין אישתי לילדי...

נכון שהסיטואציה היא אינדבדואלית ף אבל... אני מכירה את המשפט שציטת מפנלופה ליץ´ ואני לא מצליחה להתחבר אליו! קשר בין אחים בשום אופן אינו כקשר בין בני זוג, קשר בין הורים וילדים אינו כמו קשר בין בני זוג... האם את רואה שכיחות של הורים שמחליטים שהם לא אוהבים יותר את ילדהם , ומחליטים להפרד מהם? בארץ הסטטיסטיקה אומרת 30% גרושין בין בני זוג...

 

[נעה גל]

הרעיון הוא לא סוג הקשר אלא התחושה

שהסיטואציה מעוררת. מתוך הנחה שאהבה וקשר אל האח שנולד מתפתחים אצל אחים עם הזמן ולא קיימים אצלם מראש. ואז למעשה, נוצר מצב בו ההורים מכניסים הביתה "אדם זר" ומצפים ממך לאהוב אותו כאילו אתה מכיר אותו כל החיים, להתחלק איתו בכל מה שיש לך (כולל ההורים) וכו´. אני דווקא חושבת שהדוגמא שלה מתארת יפה את הצד הזה של התחושות. כדאי לציין, שככל שהפער קטן יותר בין האחים (מתחת לשנתיים וחצי) ככה יש פחות גילוי קנאה (המתבטאים בבעיות התנהגות) עם הולדת התינוק. זה קשור לשלב ההתפתחותי שהילד נמצא בו ולכך שהוא לא מסוגל לדמיין לעצמו את המשמעות של תינוק חדש במשפחה, מה שכן מסוגל, די בקלות, ילד בן 3. עוד דבר שחשוב לציין, שברוב המשפחות גילויי הקנאה הקשים לא מבוטאים כלפי התינוק עצמו, בגלל שילדים (קטנים ככל שיהיו) מפנימים מהר מאוד את העובדה שאסור לגעת באופן כזה בתינוק. זה מסוג הטאבו-ים שגליה רבינוביץ מדברת עליהם במאמר הקנאה שלה. בדיוק מאותה סיבה, ניתן כן לראות אחים בני שנה וקצת שכן מרביצים לתינוק, נושכים אותו וכו´ (גיל צעיר מדי להפנמת הטאבו).

 

[מירי,]

אולי הדרישה לאהבה...

זה לא ניראה לי ברור שאחים אמורים לאהוב אחד את השני או שלא , ואולי בגלל זה לא ציפיתי מדודו שירגיש משהו (ולא חשוב מה9 כלפי בן , אישית אולי גם בגלל קשיי התחברות שלי לבן היה לי כנראה הרבה יותר קל... גם היום כשאני רואה את האהבה שבניהם אני נפעמת - אלה שני אנשים שונים כל כך אחד מהשני , ולכן זה לא ברור שהם אמורים לאהוב או לא לאהוב אחד את השני (לא היום ולא בעתיד). ושוב ההשוואה ל´צרה´ הרי שבאופן תיאורטי אם הבעל מביא ברי שלאישה יש את האפשרות לעזוב , ולילד לא... אני עדיין לא מצילחה להתחבר להשוואה (מכל כיוון אפשרי), למרות שאני מכירה אותה מאז שנולד דוד... בכלל מערכת היחסים עם ילדים היא בלעדית ושונה ממערכות יחסים אחרות! מערכות יחסים בכלל (לטעמי) לא ניתנות להשוואה- מערכת היחסים שלי עם אימי אינה יכולה להיות ברת השוואה לזו שלי עם צחי או לזו שלי עם ילדי או עם אחי וכו...

 

[ציפי ג]

אני לא מתה על ההשוואה הזו

מרבית הילדים לפחות בארץ גדלים עם אחים. לעומת זאת מרבית הנשים לא. הואיל וכך זה תופעה טבעית שלילד יש אח, ולא כל כך נורמלית שלאב/אם יש בנזוג נוסף. מה שכמובן לא ממזער את מידת ההפתעה וההלם שהילד חווה בבא האח/ות הצעיר/ה הביתה.גם אם הוא לא היה בן יחיד. לא מזמן שוחחתי עם יהודה על הנושא, והזכרתי לו שנועם בא הביתה (לרגל יום ההולדת של נועם). ומה אומר לי בעל הזכרון הזה? אני זוכר שממש שמחתי שבא לי אח תינוק, אבל היה לי מאוד קשה עם זה. ובאמת הוא ילד שמגיב כל פעם מחדש לכל אח (עד היום שלושה ב"ה) מאוד קשה. הוא מקבל התקפות זעם, הוא מבודד, הוא פשוט לא חי בקלות עם שום שינוי, ובטח לא עם שינוי כל כך משמעותי.

 

[כרמיתדני]

באותו נושא... אני אהיה באותו מצב

כמעט עוד חודש בערך.. שיר בן שנתיים + 8 חודשים ועוד חודש אנחנו מצפים לתינוקת... תנו לה קצת טיפים איך להעביר את "תקופת ההתרגלות" נקרא לזה כך של שיר לתינוקת בדרך הכי טובה שאפשר... ספרים בנושא כבר קנינו והוא מחבק ומנשק את הבטן של אמא בכל הזדמנות אבל אנחנו מאוד קשורים והוא ילד ראשון וקצת מפונק (ילד של אמא...) ואני רוצה שלא ירגיש מאוים ע"י התינוקת שתגיע...

 

[לאה_מ]

אי אפשר ממש לדעת מה יהיה.

ולכן, רק כהכנה, אני מציעה לך לקרוא את המאמר על הקנאה שמופיע במאמרי הפורום, ויכול לעזור בהארה של התחושות העולות אצל הילד המקנא.

 

[שרון של אייל]

אני יכולה לספר לך מה אנחנו עשינו

קודם כל - מלכתחילה לא נכנסתי לתחושה שאני פוגעת באייל בכך שאני עושה לו אח. זה נשמע מובן מאליו אבל אני יודעת מחברות שזה לא כך. לדעתי - זה היה הבסיס לכך שאנחנו קיבלנו את הולדתו של ליאור בשמחה (כמובן) אבל גם בטבעיות רבה. השדר הזה עבר (לדעתי) לאייל בצורה מאוד ברורה - ליאור הוא חלק טבעי מהמשפחה וכך אייל קיבל אותו. חוצמזה - אייל מאוד אהב להרגיש את התנועות של העובר והיה מניח ידיים ומחכה בסבלנות לתנועות. לדעתי זה קישר אותו יותר לעניין. היו לנו שיחות הכנה לפני, בעיקר על הנושאים שחשבנו שיהיו יותר בעייתיים (במקרה שלנו - העובדה שאייל נגמל מההנקה רק לקראת סוף ההריון, מיוזמתו, והידיעה שליאור יינק). תנסו לחשוב היכן עלולות להיות נקודות התורפה אצלכם ותדברו עליהם מראש (למשל - עניין הזמן של הגדול עם אימא שהולך להתקצר מאוד וכו´). השתדלנו להתנהג בלי לחץ. הצענו ועודדנו את אייל להחזיק וללטף ולגעת בליאור מהרגע שחזרנו הביתה. כשהוא מבקש להחזיק את ליאור אנחנו נותנים לו (כמובן - כשהוא יושב וכשאנחנו משגיחים). והדבר שנראה לי הכי חשוב - לדבר עם הגדול על הקושי, לתת לו לגיטימציה ולהגיד בצורה הכי מפורשת שאפשר שגם אבא ואימא מתרגלים פה למשהו חדש וגם להם לא קל. אני שוחחתי עם אייל באחד הערבים לפני השינה (אחרי שחזרנו מביה"ח הביתה) ואמרתי לו שאני יודעת שקשה לו. סיפרתי לו שגם אנחנו מסתגלים למצב החדש שבו יש לנו תינוק קטן בבית אחרי שהתרגלנו לילד גדול ועצמאי. הזכרתי לו כמה קשה היה לו להסתגל לגן החדש וכמה נעים לו שם עכשיו. וכדומה.. שיהיה בהצלחה!

 

[נדיה ומשה]

את מתלוננת או מה?../images/Emo6.gif

האמת? זה מה שהיה בין הגדולים שלי, שההפרש ביניהם שנה וחצי. בעיקר אהבה הייתה שם, לא ראיתי קנאה או משהו, חוץ מכל מיני דברים בהתנהגות שהיו מכוונים כלפינו ולא כלפי אודליה. אריאל באמת אהב אותה (ועד היום!) ולי זה לא נראה מוזר אלא טבעי. היא כל כך מתוקה.

אבל- גם לילד שאוהב את האח הקטן לא קל, כי המערך המשפחתי בכל זאת משתנה. רק שכל אחד מבטא את הקושי בצורה אחרת ובתקופה אחרת. אנחנו נתקלנו בזה בעיקר כשאודליה התחילה לזחול והתחילו כולם להתפעל מהחכמות שלה. כי עד אז החכמות היחידות בבית היו של אריאל, והוא לא שמח על השינוי. אבל שוב, אף פעם הוא לא הרביץ לה או משהו, כשהיא היתה תינוקת. שניהם גם נורא אוהבים את משה ונהנים מאוד לשחק איתו, מאז שהוא בן ימים ספורים ממש. זה לא סותר את העובדה שהם הגיבו די קשה ללידה שלו. כל אחד בדרכו, בנסיבות אחרות, ובדרגת קושי שונה. בטח גם הפעם לא יהיה להם קל. ולנו קל? גם אנחנו הרי מסתגלים לשינוי. עם כל האהבה הגדולה לתינוק החדש, יש לנו עוד רגשות בכל העניין הזה ולא רק חיוביים.