you can't hurry love
אהבה היא אולי האופן הקיצוני ביותר של התייחסות לאחר כסובייקט עצמאי ושלם(מה שכל כך חסר לנו בחיי היומיום). כלומר, לראות את האחר על מכלול היבטיו - בעוד שלרוב אנחנו מסתכלים על אחרים רק בהיבט מסויים (נהגת האוטובוס שלנו, הפקיד במשרד ליד). חלק מהעניין, זה לראות את האחר לא כנועד למלא פונקציה מסויימת - גם לא כמי שנועד לפתור את בדידותינו או את הצורך שלנו באהבה. בגלל זה, אולי דווקא הפסקת החיפוש מציבה אותך בהלך רוח מתאים יותר לאהוב. you just have to wait... מצד שני, יכול להיות שדווקא מתוך מערכת יחסים של שניים בעלי אינטרס משותף (סיפוק מיני, הפגת בדידות) תתפתח אהבה, כשהחיכוך האינטנסיבי בין השניים יחייב אותם להתמודד עם מכלול הסובייקטיביות של האחר. אם השניים פתוחים מספיק (או נואשים מספיק), הקשר לא יתפרק עם גילוי האנושיות של האחר. אולי עם הזמן הם ילמדו לקבל אחד את השני ואולי אפילו לאהוב זה את זה.