פושע מחשבתי
New member
אהבה
אהבה
האם אהבתם פעם מישהו? זה דבר מאד מסובך. אתם לא יודעים אם אתם אוהבים בנאדם עד שהוא כבר אינו. אני לא מתכוון שהוא מת, אלא שהוא חסר לכם. רק אז העיניים מתחילות לדמוע, והאף נסתם, והמיטה קרה. או שאולי זה פשוט כי אתם מתגעגעים למגע החם שהיה תמיד ועכשיו אינו? איך יודעים אם אוהבים מישהו או לא?! אם אתם מרגישים כשאתם איתו, כאילו אתם מושלמים, או שאתם מרגישים דפיקות לב? ומה עם הנשיקה? הנשיקה הראשונה עם אדם שאתם אוהבים אמורה להיות מפחידה, או אמורה לתת הרגשה של שלמות עם האחר? ביי-דה-ויי, אני לא מדבר על בחור, אם ככה זה נשמע, אז בבקשה: קראו לה שרה. פעם הראשונה שראיתי אותה היא נראתה רחוקה מאד. גם כי לא ידעתי עליה כלום, אפילו מאיזה ארץ היא ואיזה שפה היא מדברת, וגם כי היא היתה כזאת יפה שלא דמיינתי את עצמי ניגש אליה ומדבר איתה. ובאמת לא ניגשתי, אלא היכרתי ילדה אחרת, גם חמודה, ודרכה התחלתי שיחה עם שרה. במהלך השיחה הילדה האחרת הלכה כי היא הרגישה לא במקום, ואנחנו המשכנו בשיחה מאד פוריה. היא סיפרה לי על העבר שלה, והתחביבים שלה, ואני סיפרתי לה על עצמי והסיפור שלי. היה בינינו קליק, היה ברור שיש לנו המון במשותף, לא במה שעבר עלינו וכאלה, אלא באידיאולוגיה שלנו לגבי החיים ובגישות שלנו כלפי דברים שונים. היו המון דברים שרציתי לשאול אותה אבל העדפתי שלא כי הרגשתי שהם לא במקום עדיין. כשהיינו לבד בחדר בלילה האחרון לקחתי את המצלמת וידאו ועשיתי איתה ראיון. שאלתי אותה הרבה שאלות, והיא ענתה עליהם ברצינות ובעניין. לאחר מכן התנשקנו ומשם... זה כבר סיפור אחר. למחרת כשנפרדנו נישקתי אותה על הלחי, ולא היה חיבוק רציני, רק אחיזת ידיים ומבט מאושר. היא אמרה ``נהנתי נורא``, ואני הלכתי בחיוך אומר לעצמי ``גם אני.... גם אני...``. ולידיעתכם, אתם לא יודעים עוד חצי מהסיפור... שלכם, ואחזור מאוחר יותר, דוד.
אהבה
האם אהבתם פעם מישהו? זה דבר מאד מסובך. אתם לא יודעים אם אתם אוהבים בנאדם עד שהוא כבר אינו. אני לא מתכוון שהוא מת, אלא שהוא חסר לכם. רק אז העיניים מתחילות לדמוע, והאף נסתם, והמיטה קרה. או שאולי זה פשוט כי אתם מתגעגעים למגע החם שהיה תמיד ועכשיו אינו? איך יודעים אם אוהבים מישהו או לא?! אם אתם מרגישים כשאתם איתו, כאילו אתם מושלמים, או שאתם מרגישים דפיקות לב? ומה עם הנשיקה? הנשיקה הראשונה עם אדם שאתם אוהבים אמורה להיות מפחידה, או אמורה לתת הרגשה של שלמות עם האחר? ביי-דה-ויי, אני לא מדבר על בחור, אם ככה זה נשמע, אז בבקשה: קראו לה שרה. פעם הראשונה שראיתי אותה היא נראתה רחוקה מאד. גם כי לא ידעתי עליה כלום, אפילו מאיזה ארץ היא ואיזה שפה היא מדברת, וגם כי היא היתה כזאת יפה שלא דמיינתי את עצמי ניגש אליה ומדבר איתה. ובאמת לא ניגשתי, אלא היכרתי ילדה אחרת, גם חמודה, ודרכה התחלתי שיחה עם שרה. במהלך השיחה הילדה האחרת הלכה כי היא הרגישה לא במקום, ואנחנו המשכנו בשיחה מאד פוריה. היא סיפרה לי על העבר שלה, והתחביבים שלה, ואני סיפרתי לה על עצמי והסיפור שלי. היה בינינו קליק, היה ברור שיש לנו המון במשותף, לא במה שעבר עלינו וכאלה, אלא באידיאולוגיה שלנו לגבי החיים ובגישות שלנו כלפי דברים שונים. היו המון דברים שרציתי לשאול אותה אבל העדפתי שלא כי הרגשתי שהם לא במקום עדיין. כשהיינו לבד בחדר בלילה האחרון לקחתי את המצלמת וידאו ועשיתי איתה ראיון. שאלתי אותה הרבה שאלות, והיא ענתה עליהם ברצינות ובעניין. לאחר מכן התנשקנו ומשם... זה כבר סיפור אחר. למחרת כשנפרדנו נישקתי אותה על הלחי, ולא היה חיבוק רציני, רק אחיזת ידיים ומבט מאושר. היא אמרה ``נהנתי נורא``, ואני הלכתי בחיוך אומר לעצמי ``גם אני.... גם אני...``. ולידיעתכם, אתם לא יודעים עוד חצי מהסיפור... שלכם, ואחזור מאוחר יותר, דוד.