יום בחיו של מלאך הדמעות ../images/Emo182.gif
בליל הסתיו חשוך וקר, כשהרוח שרקה בין העצים בפארק השומם, הגשם שטף את העלים מהרחובות הריקים ופנס בודד התנדנד בחריקות מעל דלת נעולה בבית האחרון ברחוב, עמדו להם שלושה על הגשר העתיק מעל הנהר הגואש – הבחור הבחורה ומלאך הדמעות. המלאך לא טרח לברר את השמות, הם היו בשבילו "הבחור" ו"הבחורה" מאז שהוא זוכר את עצמו. הבחורה דיברה בשקט, בשקט ובלהט, במבט מושפל והבחור רק הקשיב, הקשיב ואף שריר לא נע על פניו, המלאך יכל להתקרב ולשמוע הכל, הם מילא לא היו רואים אותו, אבל המלאך לא התעניין, המלאך כבר שמע הכל, הוא פשוט נשען לו על המעקה מצדו השני של הגשר והדליק סיגריה. הבחורה דיברה ודיברה, היא עשתה תנועות עצבניות עם הידיים, העבירה משקל מרגל לרגל ומאוד השתדלה שלא להביט בפניו של הבחור, והבחור רק עמד ובהה בנהר הזורם בפראות מתחתיו. הגשם טופף בקצב על כובעו של המלאך ונטף ממנו על נעליו השחורות, "למה הם מותחים את זה? שיגיעו כבר לעיקר" חשב המלאך לעצמו, הוא הוציא מהמעיל השחור שלו עיתון, פרס אותו ואיבד כל עניין בזוג. הבחורה סיימה לדבר, היא הרימה את ראשה והביטה לבחור בעיניים, בפעם הראשונה מאז שהתחילה לדבר, המלאך נשא את עיניו מעל העיתון, "אין לי את כל הלילה פה חביבי, תישבר כבר" הוא חשב בקול. אבל הבחור לא הניד עפעף, עיניו בהו בנהר הגואש, ואפילו רמז קטן של חצי דמעה לא נראה בהם, הוא עמד כך מאז שהיא התחילה לדבר. הבחורה השפילה את מבטה, הסתובבה והתחילה להתרחק, הבחור לא זז, אפילו לא הסתובב, הוא רק בהה בנהר והקשיב לפסיעותיה בשלוליות הולכות ומתרחקות, כאשר הוא לא יכל לשמוע אותן יותר הוא ספר בלב לאט עד 30 והסתובב, הבחורה עמדה שם, בסוף הרחוב, והסתכלה עליו בעיניים עצובות, ואז הסתובבה ונעלמה בסמטה חשוכה. עיניי הבחור עדיין היו יבשות. המלאך טופף באצבעותיו בעצבנות על מעקה הגשר, הוא כבר לא היה בטוח שהוא המלאך הנכון במקום הנכון. הבחור הסתובב לכיוון המעקה, רכן מעליו והסתכל למטה, הנהר מתחתיו שאג, אבל הבחור לא נבהל, השאגה הקסימה אותו, הוא העביר את רגלו מעבר למעקה, התעכב לכמה שניות ואז העביר גם השנייה. המלאך סגר את העיתון והתחיל לפסוע לכיוונו בצעדים מהירים, הבחור הסתכל שוב למטה, הפעם הנהר לא שאג, הנהר הבין שכבר אין טעם, הבחור לקח נשימה עמוקה, ועזב את המעקה. המלאך רטן מעל המעקה וניסה לשווא לראות משהו בחשכת המוות מתחתיו, לאחר מכן הוא התכופף ובחן מקרוב את האספלט שליד המעקה, "אפילו לא דמעה ארורה אחת" חשב הוא לעצמו, "והוא דווקא נראה לי בהתחלה הימור בטוח..." הוא נשען על המעקה, נאנח והעיף מבט חטוף ברולקס שלו, "קיבינימט!" הוא פלט ביאוש וזרק את הסיגריה לנהר, "כבר 5 בבוקר, איפה אני אמצא מלאכי תברואה בשעה כזאת?" "וצריך עוד למלא את טופס 104 על העברת אחראיות..." "ואיך אני אסביר במשרד שגם הפעם לא היו דמעות?" הוא התרחק מהמעקה והוציא טלפון נייד מכיס המעיל השחור שלו, המסך הירוק הבהב בהודעת "אין קליטה", "זה פשוט לא היום שלי" חשב המלאך, "אני שונא לעשות את זה ידנית" הוא צעד למרכז הגשר, הביט למעלה וצעק "קרן אור למרכז הגשר בבקשה, סיימתי כאן להיום" לאחר כ-5 דקות קרן אור לבנה ירדה מהשמיים לקצה המרוחק של הגשר, "איך לא?" חשב לו המלאך, יישר את הכובע השחור והתחיל לצעוד לכיוון האור.
