הקסם שבפשטות
New member
אהבה
מנסה לנשום את מילותיי. לכתוב אותן בסדר הנכון, על רצפת בטני. ניסיתי. להבין משמעות עמוקה יותר. למצוא שבילים מוכרים במסע שרגליי בחרו. רשמתי. הרגשתי את בטני מתכווצת. את קצב פעימות לבי פועם באי סדר מופגן. ועוד דמעה נוחתת. מוכרת בכאבה האילם. קיוויתי שאלמד להניע את לשוני לקצב השריטות שמופיעות על עורי. ניסיתי להזיז את האוויר שנכנס לאוזניי. אולי הבנתי. מכירה את כאבייך. מרגישה אותם מוחצים את דמי. זועקים עמוק בפנים. מחרישי עיניים. שומעת את הדמעות בתוכך. רואה את כל שדייך, הולכים יד ביד לטיול בתוך נפשי. מחייכים אל לבי הרועד. מרגישה את כל פחדייך. מרגישה אותך במלוא עוצמת המילה. מילים שמנסות לכתוב אותך. מילים שאולי ששכחו אותי. אז ניסיתי לרשום את כל מילותיי. לכתוב אותן בסדר הנכון, על רצפת בטני. והן, להפתעת ידיי, נאלמות מולן. מתחבאות מעיניי המבקשות. אולי הבנתי. כאבייך עולים על כאביי. שדייך מחייכים באור מרהיב יותר. מרגישה את רגליי לוקחות אותי רחוק. למצוא מסתור עמוק במעמקיי נפשי. להיעלם מעינייך. הבטתי. מנסה לנשום את כל מילותיי. להבין את קצב פעימות לבי. אולי עכשיו צריך לבד. אולי עיניי מבקשות לשמוע רק אותי. וידיי יודעות את מילותיי. אבל... אני יודעת אותנו. מכירה את החיוך על פניי כשאת נרדמת לצידי, לא יודעת שאני חודרת עמוק במבטי. מכירה את החדווה באצבעותיי, בכל פעם שהן יוצאות לטיול על עורך. בולעות כל תא ותא. לא מצליחה לשמוע אותי. אבל יודעת... שדיי מוחלים על כבודם ומקדישים לשדייך את כל פעימות לבי. אוזניי מוטות לעבר עינייך, מבקשות לבלוע כל דמעה היוצאת מזוג עינייך. רואה את רשימות ליבי, כתובות ביד חוששת על רצפת בטני. שמעת את פיות חיי, צובעות כל אות ואות, בצבעים מתוקים. אולי שדייך חזקים משלי. אבל פיותיי מוכשרות בעבודתן. מסורות למילותינו. צבעים אוהבים יצבעו את נשימתי, בכל פעם שאביט אליך. ואולי... אולי אני שקטה עכשיו אבל פיות חיי שרות מכל הלב, עמוק על רצפת בטני.
מנסה לנשום את מילותיי. לכתוב אותן בסדר הנכון, על רצפת בטני. ניסיתי. להבין משמעות עמוקה יותר. למצוא שבילים מוכרים במסע שרגליי בחרו. רשמתי. הרגשתי את בטני מתכווצת. את קצב פעימות לבי פועם באי סדר מופגן. ועוד דמעה נוחתת. מוכרת בכאבה האילם. קיוויתי שאלמד להניע את לשוני לקצב השריטות שמופיעות על עורי. ניסיתי להזיז את האוויר שנכנס לאוזניי. אולי הבנתי. מכירה את כאבייך. מרגישה אותם מוחצים את דמי. זועקים עמוק בפנים. מחרישי עיניים. שומעת את הדמעות בתוכך. רואה את כל שדייך, הולכים יד ביד לטיול בתוך נפשי. מחייכים אל לבי הרועד. מרגישה את כל פחדייך. מרגישה אותך במלוא עוצמת המילה. מילים שמנסות לכתוב אותך. מילים שאולי ששכחו אותי. אז ניסיתי לרשום את כל מילותיי. לכתוב אותן בסדר הנכון, על רצפת בטני. והן, להפתעת ידיי, נאלמות מולן. מתחבאות מעיניי המבקשות. אולי הבנתי. כאבייך עולים על כאביי. שדייך מחייכים באור מרהיב יותר. מרגישה את רגליי לוקחות אותי רחוק. למצוא מסתור עמוק במעמקיי נפשי. להיעלם מעינייך. הבטתי. מנסה לנשום את כל מילותיי. להבין את קצב פעימות לבי. אולי עכשיו צריך לבד. אולי עיניי מבקשות לשמוע רק אותי. וידיי יודעות את מילותיי. אבל... אני יודעת אותנו. מכירה את החיוך על פניי כשאת נרדמת לצידי, לא יודעת שאני חודרת עמוק במבטי. מכירה את החדווה באצבעותיי, בכל פעם שהן יוצאות לטיול על עורך. בולעות כל תא ותא. לא מצליחה לשמוע אותי. אבל יודעת... שדיי מוחלים על כבודם ומקדישים לשדייך את כל פעימות לבי. אוזניי מוטות לעבר עינייך, מבקשות לבלוע כל דמעה היוצאת מזוג עינייך. רואה את רשימות ליבי, כתובות ביד חוששת על רצפת בטני. שמעת את פיות חיי, צובעות כל אות ואות, בצבעים מתוקים. אולי שדייך חזקים משלי. אבל פיותיי מוכשרות בעבודתן. מסורות למילותינו. צבעים אוהבים יצבעו את נשימתי, בכל פעם שאביט אליך. ואולי... אולי אני שקטה עכשיו אבל פיות חיי שרות מכל הלב, עמוק על רצפת בטני.
