זה גם תלוי במעמד
בימה"ב ובעת החדשה המוקדמת, ככל שעולים במעמד, כך יש פחות סיכוי לנישואי אהבה. זה טבעי: באצולה הגבוהה היה מבחר קטן יותר של בני זוג פוטנציאליים, ובנוסף לזה, הנישואים היו אקט פוליטי לכל דבר. לכן טופח באצולה האתוס של האהבה החצרונית, שהיא אהבה בין גבירה נשואה לאביר רווק. הכמיהה לאהבה לא היתה יכולה להתבטא בנישואים, אז היא התבטאה ביחסים מחוץ לנישואים. שריד לזה נשאר בבתי המלוכה האירופאיים של היום. שים לב למשל לבית המלוכה האנגלי - יורש עצר במאה האחרונה נאלץ לוותר על הכתר כי התחתן עם אישה אמריקאית ´שאינה מתאימה´, ועל הנסיך צ´רלס הופעל לחץ לא להתחתן עם קמילה פרקר-בואלס, ובנישואיו לדיאנה היו מעורבים שיקולים של מוצא הכלה והתאמתה לייצג את הכתר. זה לא מקרה שהנישואים כשלו... בחזרה לימה"ב והעת החדשה המוקדמת - האצולה הגבוהה אירגנה נישואים ששינו את מצבן הפוליטי של ממלכות והאצולה הנמוכה אירגנה נישואים שמעורבים בהם שיקולי כסף ואדמה. הבורגנות העשירה שבערים חיקתה בעניין הזה, כמו בעניינים רבים אחרים של מנהגים, את האצולה. אבל באצולה הנמוכה היו סיכויים רבים יותר לפשר בין נטיית הלב ודרישות המעמד, והמבחר היה גדול יותר - פשוט כי היו יותר אצילים נמוכים מגבוהים, ולא היו שיקולים מדיניים של ממש. ואכן יש עדויות רבות יותר על נישואי אהבה באצולה הנמוכה. אצל האיכרים, הבורגנות הנמוכה והמעמדות העירוניים הנמוכים, זה היה נפוץ עוד יותר, והם היו חופשיים יותר בבחירת בן/בת זוג - אם כי גם אצלם היה מקובל הנוהג של נישואים מסיבות כלכליות.
