לפעמים
לפעמים אני מקמץ את אגרפי, חזק, רק כדי לראות בעינים, את החוסר אונים, המזעריות, כדי להבין את הגודל האמיתי שלי, ולכבד אותו. לפעמים, המילים מרצדות ללא מנוח, והרגשות חסרות כיוון, ואני באמצע מזיע. לפעמים, ההילה מסביב, כלכך לא שייכת להילה שלי. ולפעמים ולפעמים. והמילים מתחילות לרקוד לפניי ללא משמעות, ועוד מילים ועוד מילים, וזה עוד בא. גברים צריכים ללמוד לבקש עזרה.
