אהבה שלי...

[החיים שאחרייך]

אהבה שלי...

ויש ימים כמו היום שאני מתחילה חזקה, חושבת שהתגברתי עלייך, חושבת שאין מצב שאענה לך אם תחייג ואפילו צוחקת על עצמי מה מצאתי בך בכלל.ואז קורה משהו קטן כמו רוח של חורף, כמו שאחד הלקוחות נכנס עם הרייח של האפטר שייב שלך, כמו שאני שומעת מישהו עם צחוק מתגלגל שמזכיר לי אותך ואני קופאת במקום. מרגישה איך הכעס מתחלף בגעגוע, געגוע לקול הסקסי שלך, למגע שלך, לכל פינה בגוף שלך. ואני בקושי מצליחה שלא לשלוח לך הודעה "בוא..." לא אצטרך להוסיף יותר ואתה תהיה פה. רוצה עוד לילה אחרון של סקס מטורף עד הבוקר בלי לחשוב מה יהיה מחר. אבל יודעת שאח"כ ארצה רק עוד לילה, ורק עוד אחרון ודי והאמת היא שאני רק רוצה שתאהב אותי - דבר שלא יקרה לעולם. ממני שמכורה לך

 

[3 שרונית]

../images/Emo10.gif

 

[מיצה נבים]

../images/Emo201.gif

 

[אופק 3]

../images/Emo140.gif

 

[אופק 3]

אופס ת'בלבלתי ../images/Emo201.gif

איך הגעתי לשם?

זה אפילו לא קרוב.

 

[rrredshay]

חחחחחחחחחחחחחחחחחח

מעכשיו אתה אחי הקרוע....

 

[מאמינה בו]

וואו

איזה תחושות מתחברת נמצאת כמה רגעים לפניך לא שיחררתי כדי לא להיות במקום הזה מחשמל

 

[רק שיר]

מקסים

וכואב, כל מה שכואב הוא גם מקסים בדרך כלל. תחשבי שיש כאלו שלא הרגישו כך אף פעם..

 

[החיים שאחרייך]

חייבת לעדכן...

נכנסתי אתמול למיטה ופשוט אמרתי בקול "אלוהים בבקשה, בבקשה תעשה משהו אני כ"כ רוצה את X". אח"כ התעוררתי כי הפלאפון צלצל, אפילו לא הסתכלתי מי זה - כן זה היה הוא, הייתי בהלם. כל מה שתיכננתי להגיד לו שבועות הלך פייפן. כל מה שיצא לי מהפה כששמעתי את הקול שלו זה "אני מתגעגעת אלייך". שלוש מילים שלא מסוגלות להכיל את הרגש הזה. דיברנו הרבה, אני חושבת שבכל הקשר איתו הוא לא היה רך אליי ככה. וכן, אני רוצה אותו, כן יודעת שישבר לי הלב, יודעת שככל הנראה לעולם לא יתאהב בי אבל גם יודעת שיש בינינו משיכה מטורפת שלא נותנת לנו להתנתק. לא יודעת אם אצליח להיות חזקה מול הרצון להרגיש אותו, הרצון ללילה סוער אחד שקרוב לוודאי יסתיים ברצון לעוד אחד, בדמעות, בייסורי מצפון והרגשה שאני סתם עוד אחת בשבילו. אבל אתם יודעים מה? אם בחיים אנחנו עוצמים עיניים - לפחות אעצום יחד איתך ואם לא אחת התנפצה לי חיי - לפחות זו תתנפץ אחרי שנסתגר יחד בבועה ונמאס לי להיות ילדה טובה, לחשוב מהראש, התוצאה אותה תוצאה איתך או בלעדייך - אני בוכה. רוצה אותך. שמישהו יבדוק אם יש מקום באיתנים לאשפז אותי....

 

[אריה6]

תתעלי על הרצון

הייתי במצבך ומשלם מחיר יקר עד היום וזה אומר 9שנים לא מומלץ חולשה של רגע תשלום יקר ללא הנחות בהמשך

 

[BlackMambaa]

מסכימה עם כל מילה...

 

[Rtitan]

keep alive... ../images/Emo5.gif

צאי משם, ומהר!! אלוהים, כמה שאני יודע שאין שום דבר יותר כואב מלב שבור... כבר שנה מאז שאהבה גדולה מאד שלי, אולי מי שאפשר לומר עליה שהיתה אהבת חיי (לא, זו לא האישה שהייתי נשוי לה... אותה היכרתי שנה וחצי לאחר שנפרדתי מה-X-ית שלי), שלחה אותי לדרכי, מכווץ מכאב, וממש כמוך - מקווה לעוד טלפון, לעוד SMS, לעוד מבט, חיבוק... ניסיתי, אין לך מושג כמה ניסיתי להעביר את רוע הגזירה, קיוויתי, התפללתי, וחייתי בציפייה שיום אחד היא תופיע שוב בחיי. עד שהתהליך הבשיל, והבנתי שזהו - ממשיכים הלאה... בפעם השניה בחיי, הכנסתי את עצמי למצב קטטוני לחלוטין, רק עבודה, שינה, מזון, עבודה, שינה... וחוזר חלילה. הכנסתי חוטר ארוך, קשה ומאד החלטי אל תוך הוורידים והתחלתי לנקות אותה מהמערכת, ס"מ אחרי ס"מ (ומי שמכיר אותי, יודע שאני גבוה יחסית... יש הרבה סנטימטרים...). זה לא קל, אני עדיין עושה את זה - כלומר אני כבר די נקי, אבל מדי פעם עדיין מגלים איזו נקודה שהיא עדיין נמצאת בה, ואז משתלטת אותה תחושת געגוע עזה, התקווה הבלתי נתפסת לשמוע ממנה ולהיות חלק מחייה. לא קל, ממש לא - אבל לוקחים המון אוויר ויודעים שבתוך כמה ימים נהיה אחרי הנקודה הזו גם כן. פשוט מבינים - "היא לעולם לא תהיה חלק מחיי, צריך להמשיך הלאה - זה קשה, אבל זה אפשרי!". מה שכן, מאז, למרות שאני יוצא מדי פעם ומנסה להכיר, והכרתי נשים נפלאות ומופלאות, כאלו שברור לי שלו היה לי לב חי, פעיל ובהכרה מלאה, הוא היה הולך שבי אחריהן - לא הצלחתי להתאהב... אני מרגיש כמו שמרגישים בתוך מעיל ניילון עבה מאד בזמן שגשם יורד. יודעים שיש שם משהו שיכול לגעת - אבל לא מצליחים להרגיש אותו. כך הוא הלב... הוא עטוף בשכבה קשה ועבה של גלידת פצע שעוטפת אותו ומגינה עליו... וכי כמה פעמים כבר אפשר לאחות בחזרה לב שבור? והפעם... הוא לא היה שבור - הוא היה מרוסק לחלוטין למיליון רסיסים זעירים. ממתינים, כמו שממתינים להחלמת כל פצע אחר. וכמו בכל פצע אחר, גם הפצע הזה מדי פעם חוטף מכה, מדמם קצת וכואב... זה יכול לקרות אם שמעתי את השם שלה, ראיתי מכונית כמו שיש לה... במקרה חלפתי ליד היישוב שהיא גרה בו (מאז כביש 4 מוחרם טוטלית - ולא רק בגלל מצלמות המהירות

) או הייתי צריך להיות באיזור שבו היא עובדת. ובכל פעם זה כואב - אבל קצת פחות

... יום אחד תישאר רק צלקת, שכבר לא תכאב גם כשיגעו בה, עם זכרונות שאולי אפילו יעלו חיוך על שפתי, לזכר ימים של אהבה עצומה שאין מילים לתאר אותה - וגם לא צריך... מי שהיה שם, יודע על מה אני מדבר. מי שלא - גם מאות כרכים של מילים לא יתארו את ההרגשה. שיהיה בהצלחה - את לפני מסע ארוך וקשה, אבל יום אחד תהיי בסופו

.

 

[יוני יולי]

כרגיל ריגשת

צר לי על הכאב שעברת ....מוכר, הו כמה מוכר.