נשב לו רוח סתיו , בחטוטרת קיץ אכזב במסע אל הנודע אחת מעונות השנה. חתר ויגבר מרחם עד שד , עלה כמבוע במעלה העב , אכזר מנשב כחרב פולחת זנב אחרון של קיץ נוגה. לא יזכור אהבה ראשונה , תחת שמש שוחקה , ביום קיץ חמים בצל עץ השיקמים.
אהבתי הראשונה משב של זיכרונות נעימים היא מעלה אהבתי הראשונה ריחות נעימים רגשות אחרים היו לה אהבתי הראשונה לא תהיה עוד אהבה שתדמה לה אהבתי הראשונה חלפה עברה ונגוזה לה עם השנים אהבתי הראשונה היה לה חלק בלהפוך את חיי ליותר בוגרים אהבתי הראשונה אזכור לה תמיד חסד נעורים אהבתי הראשונה בליבי תמיד אזכור ואנצור אותה את אהבתי הראשונה.
