אהבה ראשונה..

[אופק דגנית]

אהבה ראשונה..

אז לילדה יש כבר אהבה שנתיים..
לבן יש..התחלה חדשה ראשונה ..( סופסופ אני רגועה..בקצת)

ולי נראה שהם הולכים על זה בלי לפחד..התמימות עדין נמצאת שם ברמות כאלה
שלפחד אין מקום

במחשבה של אחת שהתמימות כבר לא גרה אצלה..

מאוד מקנא בהם..
ומצד האחר..יודעת כבר שהדברים גם כואבים..

תהייות של אמצע עבודה...
חייבת עבודה שיש בה דרכים..

 

[M i c h a l y U S A]

אז

לאורך השנים ראיתי את האהבות שלהם, ואת התמימות. תני להם בשקט בלי להתערב. ושלא יגמר להם לעולם התמימות הזו.


אספר לך למה.

הבן הבכור שלי כבר לא תמים. הבן שלי איבד את התמימות. כשהוא מדבר על נשים בדור שלו..הוא טוען שיש הבדל מהותי בגישה לחיים בין הדור של אחיו הצעיר [4 שנם הבדל] לבין הדור שלו..[אפשר לחשוב שאלו שנות דור].
בדיוק אתמול שוחחנו על נושא הזוגיות ואהבה.

ויש לו טענה שהבנות של היום [נניח צעירות ממנו 4 שנים]- חומרניות, ללא ערכים, כל מה שחשוב להן זה מה יגידו עליהן, הסיפוק חייב להיות מיידי כאן ועכשיו..אין להן חשיבה ארוכת טווח ולא לוקחות אחריות. הכל אינסטנט..אין השקעה מחשבתית, רוחנית ומעשית על מערכות יחסים. וזה רק מתוך observation אישי שלו.

קצת היה לי קשה להזדהות עם מה שאמר משום שחינכתי אותו אולי אחרת..ועכשיו קשה לו להתמודד עם מה שקורה בחוץ..אולי לא נתתי לו כלים נכונים?

ועוד דבר עשה:
לא רוצה יותר סמאטפון. חזר לטלפון הישן מלפני 4 שנים..בלי אינטרנט -רק טקסט ורק טלפון. זהו. נמאס לו שהחיים נמצאים בטלפון וכולם כל היום עסוקים עם הטלפון ושוכחים שיש חיים בחוץ..יש תקשורת בין אישית..וניראה לו שכולם מאבדים את עצמם לדעת עם הטלפון הזה. אין לי מילים.

 

[אופק דגנית]

זה לא קשור אליי..בכלל

זה שלהם..אני רק מביטה מהצד
השאלות בעצם נשאלות לגבי עצמי..

אבל איך שהם גדלו......ימאמיה...

 

[M i c h a l y U S A]

האמת?

הגיע הזמן לשחר דגנית. מאהבה.

 

[אופק דגנית]

להגיד "קישתה"...לכו כבר

הם ילכו בקצב שלהם..

 

[M i c h a l y U S A]

לא הבנת דגנית

לשחרר- זה לא להגיד קישתה.

לשחרר מאהבה זה לתת להם את היכולת לצאת לדרך בכוחות עצמם ולהתחיל חיים של אנשים צעירים.
זה נכון שכייף שהילדים בבית. זה שמחה..זה בלאגאן..זה סוג חיים שקשה לוותר עליו..כאילו התפקיד שלך הסתיים ,,רק שזה לא נכון..זה פשוט עובר לפאזה אחרת.

לשחרר מאהבה. לתת להם את הכיוון לצאת לדרך עצמאית. ילד בן 23 לא אמור או צריך לגור עם אמא. זה לא בריא וזה לא נכון לעשות. הוא גבר צעיר שצריך את הפרטיות שלו.

עדיין יכול לבוא לעשות כביסה. עדיין את יכולה לבשל לו לשבוע ..עדיין את יכולה לראות אותו לידך..זה רק שבגיל כזה הם צריכים כבר לצאת לחיים שלהם.

עוף גוזל. זה שיר שאת אמורה להכיר - להזכירך : שלמה ארצי

 

[אופק דגנית]

האמת

שמבחינתי שישאר עד גיל 30 הוא והיא..
טוב טוב הגזמתי..27 כזה..

שתהייה לו סיבה טובה "חברה"...הוא ילך אחריה..

 

[M i c h a l y U S A]

תחשבי על זה

עכשיו הגבת בהתאם לצרכים שלך.

שלך. לא שלו. וזו בדיוק הנקודה.

 

[אופק דגנית]

ברור

אבל הוא נוהג לפי הצרכים שלו...

תגידי
על מה הדיאלוג כאן..
אני דווקא גאה בזה...שהוא בוחר לגור איתי למרות הכל
אכב כל החברים שלו עדין גרים עם ההורים....כולם

חוץ מאחד שהתחתן..

 

[M i c h a l y U S A]

רק דעתי

זה זוית ראייה ישראלית מקומית.
כלומר: כן הילדים בבית עד שמתחתנים בגלל שאין להם כסף להשכיר דירה או לקנות דירה ולצאת מהבית של ההורים עד גיל שלושים.

את האמת? זה די מזעזע שצעירים בגיל כזה גרים עוד בחדר הילדים שלהם ..אין להם חיים משל עצמם, ואינם אצמעיים לחלוטין.
כדרך אגב..את מונעת מעצמך את הפרטיות שלך וההזדמנות לך לזוגיות בריאה.
ילדים אמורים לעוף מהקן.
מה שאת אומרת..זה בניגוד לטבע.
אז נכון שזה נוח..ונחמד לך. [אולי גם להם כי אם היה כסף..תשאלי אותם מה הם היו עושים? הכרגע בבית זה ברירת מחדל.]

לפחות הדור שלי. אלו שגמרו צבע בסוף שנות השבעים תחילת השמונים:
עזבנו את הבית בגיל 18 לצבא ומאז לא חזרנו לגור עם ההורים
הרבה מאתינו אחרי הצבא נסענו לחו"ל. אף אחד באמת לא חשב שיתקע באמריקה [דוגמא]-ואף אחד לא חשב לטווח ארוך..שיהיו יום אחד נכדים באמריקה..אבל הלכנו..פרחנו מהקן ולא ישבנו להורים על הצואר. ואפשר ליפות את זה כמה שאת רוצה..אבל בעצם זו האמת.

הם אמורים בגיל 23 + לצאת מהבית. לפרוח. להיות סטודנטים..לחיות לבד עם החברות שלהם..לחיות כמו חברה צעירים..ולא אצל אמא בבית. דעתי בלבד.

 

[סגלגלה 1]

כמה את חופרת לה ...

בזמנך היה ככה
והיום יקר לשכור דירה ונשארים עם ההורים עד גיל מאוחר יותר.

ויש גם כאלה שמתחתנים ונשארים כדי לחסוך כסף לדירה
המציאות מכתיבה הסדרים אחרים.
ככה מקובל היום.

 

[עלי באבא האחד]

נהגת מונית...

אחלה עבודה.
דרכים רבות,
אבק דרכים,
בתלתלייך,
ואולי פרנסה,
טובה יותר,
רק אולי.

 

[אופק דגנית]

איך לא..

"נפלה הארה למחשבתי.."...

חנטריש שכמוך..

 

[עלי באבא האחד]

חנטריש....נכון...

אבל גם חנטריש כמוני,
מצליח לגרום לך לחייך...

 

[t o t a l]

אין אהבה אמיתית בלי תמימות

זאת הטרגדיה האמיתית שלנו
שריר האהבה עדיין פועל, אבל התמימות מזמן אבדה.
לא מסוגלים יותר לקפוץ ראש לברכה בלי לבדוק את עומק המים,
כל אהבה היא בערבון מוגבל- חצי עיין תמיד נשארת פתוחה - על המשמרת.
אפשר אולי להתאהב (בדר"כ זה פה ושם בקטנה) אבל להתמסר לאהבה בכל הלב כמו פעם- לא עובד.
כן. גם אני לפעמים מקנא בהם. ולפעמים לא.

 

[אופק דגנית]

שרירי האהבה..

תמיד אמרתי שהלב יודע להתכווץ...

 

[חזקה מהרוח8]

אני לא מקנא...

רק בגלל שאני יודעת מה שרואים משם לא רואים מכאן. זו עובדה

ואני שהייתי והיום אני כאן לא יכולה לעשות לילדיי קיצורים
מזמן הבנתי שאת ניסיון חיי לא תמיד ישרת את הבנים שלי

משתפת אותם באירועי חיי, ראייתי, דעותיי, מחשבותיי, אבל יש בינינו
כלל שיצרתי אותו בעודם בני עשרה, שעל אף שאמא שתביע את דעותיה
הבחירות, המעשים וההחלטות רק הם ומהם יצאו...

למה שהשריש בהם את מה שחוויתי במסע האישי שלי שלא קשור אליהם

ובינינו מי אמר שהדרך, הניסיון והראיה שלנו אכן הטובים והנכונים
גם להם...

הדרך שלי לגמרי שונה משלהם והם שיתפתחו ויצרו את האישיות שלהם
בדרכם ומניסיונם... הם היצירות שלי ויצרתי יצירות לתפארת ישיראל

בענייני אהבתם אני יודעת שחינכתי ילדים שיודעים אישה, מכבדים
ולא רואים בה כאוביקט מיני, הם מסורים, נאמנים שנותנים ומעניקים את ה-100%
מפנקים מעשירים ויוצרים חברות ולא רק זוגיות (זה לקחו ממני

)

וכיף לי לראות אותם עטופים באהבה שלהם עם הנשים שממש
מתאימות להם

מי מקנאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא???????
אני הכי מאושרתתתתתתתת הם ממלאים לי את הלב שדאגו לי
לשתי בנות.... שלא ידעתי עד כה.

אבל לא מקנא מהתמימות.... אבל אין ספק שהיא יפה.

 

[Prince315]

Return To Innocence

להעז להיות תמים.

ילדייך נמצאים בשלב התמימות שאין צורך להבין משהו כדי להרגיש בו.
הם כה חדי הבחנה, יותר מאשר המבוגר המהורהר עד טמטום חושים.