אהבה עצמית
לתחושתי הלב של הספר "ארבע ההסכמות" הוא אהבה עצמית. מה דעתכם?
וגם הייתי רוצה לדעת איך אתם מגבירים את האהבה לעצמכם והאם אתם מנסים בכלל לעשות זאת. אתמול עשיתי אמבטית קצף ומקלחת ונישקתי את עצמי המון וליטפתי את הרגליים שלי ואת הזרועות שלי ומקומות נוספים באהבה חדשה שלא הכרתי עד היום. זה היה מרפא מאד. אני פוחדת שההודעה הזאת תעלה בכם כל מיני תגובות אוטומטיות ציניות, לעג ושאר בני משפחה. הזדמנות נהדרת בשבילי להעמיק בלא לקחת אישית דברים. אני חושבת שתמיד כדאי לפקפק בתגובות מסוג זה כאשר הן עולות בתוכנו. לתת להן מקום אוהב ולהתבונן בהן במקום לאפשר לגוף הפיזי החיצוני לרקוד לפי החליל שלהן (=לבטא אותן כלפי חוץ). מנסיוני המועט מאד, כשלא נלחמים בהן ולא מבטאים אותן, אלא מתבוננים בהן באופן נקי מאד, כעל יצירה מושלמת של הטבע שבתוכנו, הן נרפאות ונעלמות, או הופכות למשהו אחר, למין רגישות כזאת, כמעט כמו מוזיקה שמיימית.
לתחושתי הלב של הספר "ארבע ההסכמות" הוא אהבה עצמית. מה דעתכם?
