אהבה מוגדרת

[ירקרק]

אהבה מוגדרת

כחלק ממכלול כתיבה בנושא "תקשורת בין-אישית" - עלו בי כמה הרהורים בנושא "הגדרת" האהבה. (חלק מהדברים פורסמו בעבר, אך רלוונטיים גם כיום) ברצוני לשתף אתכם בהם ואשמח לקבל את תגובותיכם. לדעתי, ניתן לקטלג את מהות ה"אהבה" לשלוש סוגים-הגדרות: "אהבה שכלית" - זו אהבה שבסיסה, מקורה וכל מהותה היא - הכרת מעלותיו ותכונותיו הטובות של הזולת. הכרה שמולידה אהבה. מבחינת ´המהות´ אין קשר בין האוהבים, הם זרים זה לזה; אלא שיש סיבה שקושרת אותם זה לזה - ההכרה במעלות הזולת. "אהבה רגשית" - אהבת אב/אם לילדיהם - אהבה זו איננה עקב הכרה שכלית במעלות ותכונותיו הטובות של הילד, ההורה אוהב את ילדיו עוד לפני שנתגלו בהם כשרונותיהם, ההורה ימשיך לאהוב את ילדיו גם אם יתברר שהם לוקים בחסרונות, זה לא יפגע במאומה מהאהבה האמיתית של ההורה לילדיו. ההורה אוהב את ילדיו, כי הם חלק ממנו, כי הם דם מדמו בשר מבשרו. יש בהם מין המשותף בשתי האהבות הללו, השכלית והרגשית, בשתיהן קיימת "סיבה" להצדקת אותה אהבה שנולדה - באהבה השכלית, הסיבה נעוצה במעלותיו של האהוב. באהבה הרגשית, הסיבה נעוצה בעובדת היות הילד חלק ממנו. יחד עם זאת קיים שוני והבדל מהותי בין שתי האהבות הללו - ב"אהבה השכלית" כשבטלה הסיבה לאהבה - בטלה האהבה ב"אהבה הרגשית" אין אפשרות שתתבטל הסיבה ואיתה האהבה. מעל שתי אהבות אלו קיימת אהבה עמוקה הרבה יותר - אהבת האדם את עצמו - "אהבה עצמית" זו אהבה עמוקה יותר מאהבת ההורה לילדיו, זו אהבה ללא שום סיבה. למה האדם אוהב את עצמו - ככה! ללא סיבה, ללא הסברים. אהבה זו לא יכול להתבטל לעולם. זו האהבה העמוקה ביותר. ואחורי כל זה… מהי הגדרת האהבה של גבר לאישה ושל אישה לגבר? אהבה שכלית? אהבה רגשית? אהבה עצמית? אולי התפתחות של "אהבה שכלית" שהופכת להיות "אהבה עצמית"? אולי זה משהו לגמרי אחר… ? ירקרק

 

[תותית11]

ירקרק אהבתי דבריך

לגבי אהבת גבר-אשה זוהי לדעתי "אהבה כימית" לך תסביר למה מכל האנשים בעולם אתה /את דווקא נמשכת למישהו/מישהי. לא ממעיטה כמובן מהקשר הנפשי , מהאהבה הנפשית. אך נראה לי שאנחנו די שפוטים של תהליכים כימיים

 

[חברת מועדון היחידה]

ירקרק, חולקת על קביעותיך ובגדול!

אהבה שכלית? בעיני זו הערכה, לא יותר. אהבה רגשית? יש אהבה אחרת? אהבה זה רגש, לא שכל. אהבה עצמית? - ומה לגבי כל האנשים שמסתובבים מתחת לשמש ולא רק שלא אוהבים את עצמם, מאשימים את עצמם, מתייסרים בדימוי עצמי נמוך ולעתים גם בוחרים לפגוע בעצמם, כעונש (!), במודע או שלא, (ובעקבות זאת ביקיריהם)? חולים, מתאבדים, "סתם אנשים" שמתייחסים בבוז לאחרים משום שלא מסוגלים להרגיש קירבה לעצמם ולאחרים? וכמה הורים יש שלא ראויים להיקרא הורים? ראה את המאמר ממעריב שפורסם כאן אתמול (לא זוכרת ע"י מי) - אז כל ההורים אוטומטית אוהבים את ילדיהם? מה פתאום. אהבה זה רגש שדורש טיפוח. אם לא מתקיים טיפוח - אין התפתחות של אהבה, לא בלבו של האדם כלפי עצמו, ואחר כך לא כלפי סביבתו. ולגבי אהבה בין גבר לאישה - שוב, רגש שמתפתח... אבל לא אלאה יותר

 

[1התמנון]

אהבה או הבאה?../images/Emo23.gif

מסכימה עם "חברת המועדון" שאהבה זקוקה לטיפוח והרי מי מלמד אותנו לאהוב? ההורים שלנו שעם כל הרגש כביכול עושים את הטעויות הכי גדולות (וזה טבעי כי גם להיות הורים לא מלמדים אותנו.) בתי הספר?,,,כאילו דה,,,,,והרי אפילו כשמדובר בחשבון ובקריאה אנחנו עושים עבודה די מינורית ואנחנו נכשלים בהדרכת היחיד לחיים כאדם...(אבל הם לא אשמים - זה התנאים..) האהבה , אם כן, אינה דבר הקורה מאליו או מתרחשת מאליה. צריך ללמוד כיצד לאהוב ויש ללמד את הפעולה הברוכה הזו בכל מקום, רגע ומצב. רק כשנלמד נוכל לאהוב את עצמנו ולתת אותה לאחרים. "אין טעם להחזיק באהבה מבלי לחלוק ולתת אותה לאחרים".

 

[לולה3]

טוב...מסכימה איתך

ושוב...איך אפשר להגדיר אהבה? יש לה כל כך הרבה פנים וכל כך הרבה עוצמות שזה נראה לי בלתי אפשרי לתיחום. ועוד שאלה.. האם את עוצמת האהבה שאני מרגישה כלפי האחד, אותו אחד מרגיש .. את אותה עוצמה? העוצמה ברגש אינדיבידואלית?

 

[1התמנון]

אז זהו - שאי אפשר!../images/Emo141.gif

והרי ככל שנקשיב , נקרא ונלמד עליה נקבל כל כך הרבה פירושים, הגדרות והסברים - רק פה בפורום המצומצם כבר הועלו פירושים , מושגים וגילויי דעת שונים בדבר האהבה. אז לא נתיימר להגדירה כי זאת עשו וניסו גדולים מאיתנו ששאלו "מה זאת אהבה?" אלא פשוט נתעסק ונתעמק במה ששלנו ובצורה שאנחנו יכולים לאהוב ולתת..ולחוש...ואולי אם פשוט לא יטענו אותנו ברגש דומה בחזרה פשוט נפסיק לתת ונאהב במקום אחר..

 

[לולה3]

תודה

 

[מביטה בצד]

מה זאת אהבה ../images/Emo4.gif

אם אני לא מתבלבלת, כבר פעם הגבתי כאן על שאלה כזאת, אבל לאור הניסוח של שאלתך, מרגישה צורך להגיב שוב. המילה אהבה, כוללת בתוכה כל כך הרבה דברים, תחושות, מחשבות, רגשות, העדפות. למרות שאני אישית, רגילה לקטלג דברים, לשים תגיות, לנתח אותם, לא אוהבת את המחשבה של לשים תגית עם כותרת לאהבה עצמה. אהבתי את ההגדרות שהבאת אתה, לכל אחד מסוגי האהבה. אהבת גבר לאישה? (או אישה לגבר) קודם כל צריכה לדעתי לבוא ממקום של אהבה עצמית. אם אתה לא יודע או לא מסוגל לאהוב את עצמך, איך תאהב אחר? איך תדע להעניק, לממש, להנות, להתענג על אותה אהבה? לא יודעת למדרג את השלבים, מה בא לפני מה, השכלית / הרגשית או כל סוג אחר. יודעת שהאהבה, לכל גווניה, בכל אחת ואחת מההגדרות שלה, היא אחת מהדרכים "לתדלק" את נשמתנו. מי שלא אוהב, נובל. אהבת גבר לאישה, אישה לגבר, היא אחת האהבות הממריצות ביותר את התנהלות חיינו. יודעת שיצא לי קצת מבולבל, אבל באהבה, כמו באהבה, לא לכל דבר יש סדר.

 

[מייקי69]

<לחישה סדוקה> מייים..מייים...

<עדיין אותה לחישה סדוקה> ..... שמישו ישקה אותי.... מיייייייים....... מייקי-צמח-צמא

 

[האלי]

|אני לדודי ודודי לי...

היי יין יין יין היי יין יין... מה יש? כבר מרי אנטואנט אמרה שאם אין לחם שיאכלו עוגות

יאללה מייקי

רק שלא תתייבשי לנו (מים לא היה

)

 

[אטיוד5]

שמח לקרוא שאת מתבלבלת קצת ....

לפעמים.

 

[מאמי האחד]

גם אהבה מוגדרת - אינה מוגדרת.

מי שחושב שהוא מסוגל לתת צבע, פנים, צורה וקטלוג לאהבה, אולי לא אהב מימיו. אתה - גריני, מחלק ומקטלג את האהבה לסוגיה, ומצאת 3 סוגי אהבה, אולי מרכזיים שמהם מתפצלות הדרכים. הבה ונבחן. "אהבה שכלית". האם זו באמת אהבה? אולי הערצה? הכרה במעלות הזולת, זה אהבה? את המרצה בעל כושר הריטוריקה, הניתוח, והמחשבה המעמיקה. אני אוהב? את העוף המתובל בצלחת אני אוהב? את השכנה הבעלבוסטע, אשת חיל אני אוהב? את האמן שיצר יצירה מרשימה, אני אוהב? אני מחבב! אני מעריץ! אני לגמרי לא בטוח שאני אוהב. אני אוהב אולי את התוצר, אני משתוקק אולי לאוכל, אני נהנה מלצפות בציור יפה, אני מקנא אולי בשכן. אני ל-א אוהב את כל הנ"ל. או שזה ביטוי, שמאחר ואין אנו יכולים לצמצם בשכלינו את האהבה, אנחנו נותנים לה ביטויים לאין ספור, כמו אצל הגששים: "דייג אוהב דגים?". "אהבה רגשית". אהבת ילדים, אהבת הורים. מהו רגש? מורגש או מושכל? הוא בא מאהבה עצמית, או מאהבה שכלית? מרגיש - זה עצמי. רגיש - זה שכלי. (אולי להיפך). ילדינו באו כתוצאה מאהבתינו את עצמינו, או מכורח המשך המין האנושי? ומכאן, מהי ההרגשה כלפיהם? אהבה את עצמינו ומכוח זה אנו מספקים להם צרכים פיזיים ורגשיים, או כורח המציאות לספק להם את הנ"ל. האם אנו מקריבים את עצמינו למענם - למענינו? האם הנתינה הבלתי מוגבלת היא לספק את עצמינו? לקבל אישור עצמי או סביבתי? כמה אנחנו משתמשים בהם, לחיפוי, לצידוק או לגאווה? "אהבה עצמית" כמה אנשים אתה מכיר ש-באמת אוהבים את עצמם? ש-באמת מוכנים להשלים עם עצמם? שמקבלים את עצמם על מעלותיהם וחסרונותיהם, שמוכנים להיישיר מבט אל המראה. שאין להם סיבה לביקורת והלקאה עצמית? יש, אבל כמה? הפוך בה והפוך בה וכולה בה. ומהי אהבה זוגית? מיהי יפיפיה? מיני מושלמת? למען מי אתן את חיי? למען מי אתן את "עצמי"? למען עצמי? למען שכלי? למען ריגשותי? מה זה? למה זה? איך זה? ועד כמה זה? יש תשובות???

 

[ח ו פ ש י ה]

מנסה להתייחס....

לנושא כפי שאתה בחרת להציג אותו: מה שהגדרת כ"אהבה שכלית" אינה אהבה בעיני היה זה מאמי אני חושבת שצדק כשאמר זו הערכה. הערכה של מעשים ותוצר של אנשים אחרים הדוגמא שהוא הביא בנוגע למרצה היא המתאימה ביותר לדעתי. שתי ההגדרות האחרות אכן נכנסות בגדר "אהבה" כפי שאני תופשת אותה ואני אפילו חושבת שיש לחבר בין השתיים "אהבה עצמית" ו"אהבה רגשית" (שוב, על פי הגדרותיך) קשורות זו לזו בעבותות חזקים האהבה העצמית היא החשובה ביותר הראשונית ביותר צדקה מי שאמרה (ענת...?) שלא חסרים בעולם אנשים שאינם יודעים לאהוב את עצמם אבל אלו שכן - בורכו באהבה אחת גדולה ועצומה שלעולם לא תילקח מהם... אהבה לילדים נובטת וצומחת מאותו מקום שבו צומחת האהבה העצמית. גם זו, לדעתי (וכאן אני חולקת עליך ירקרק...) אהבה ללא סיבה (פרט ל"סיבה" ש: "אני אוהבת אותך כי אתה הילד שלי" אבל זה נכון גם כ: "אני אוהבת אותי כי זה אני") מה שנהוג לכנות לעתים "אהבה שאינה תלויה בדבר" לא במעשים לא בכשרונות או איכויות כאלה או אחרות. אפשר גם להסביר את הדמיון בין שתי ה"אהבות" כך: גם באהבה עצמית וגם באהבה לילדים "מערכת היחסים" גוברת על ה"אמת"... לא באמת חשוב כמה אני/הילד שלי יפה כמה כשרונות והצלחות יש לי/לו איזה הישגים יש לי/לו אפילו לא חשובה ההתנהגות... גם אם תהיה אי הסכמה או אי שביעות רצון בנוגע לאחד הפרמטרים האלו מערכת היחסים (ביני לביני או ביני לבין ילדי) תשאר איתנה ואוהבת! ואהבה בין גבר לאשה....? לתפישתי - מצב ביניים כמה מילים נכתבו על אהבת גבר ואשה ש"אינה תלויה בדבר"... כמו דיו נשפך סביב הנושא הזה... פעם לא האמנתי בזה, היום אני מודעת לאפשרות שזה קיים אבל לא יודעת אם אני מסוגלת לזה. ולמה מצב ביניים? כי גם במערכת יחסים אוהבת בין גבר לאשה לעתים "מערכת היחסים" גוברת על ה"אמת". כשאני אוהבת מישהו: הוא מאד יפה בעיני (ולא משנה אם ב"אמת" הוא מכוער בכלל...) הוא נורא מוכשר בעיני (ולא משנה מהם כישרונותיו ה"אמיתיים") אני "בצד שלו" בכל מיני סיטואציות (ולו רק בגלל שהוא אהוב שלי, לפעמים בלי לבדוק בכלל את תוכן הסיטואציה או העימות) לעומת זאת - בניגוד לאהבות לעצמי ולילדים נצחון "מערכת היחסים" על ה"אמת" אינו חסר-גבולות. לעתים ה"אמת" תנצח (דוגמא פשוטה, אחת מיני רבות: אם אהובי יפעל באופן שיפגע בי, בילדי, או אפילו באמונותי הבסיסיות סביר שהאמת שלי תגבר על אהבתי אליו, שתפגע בעקבות פעולה כזו שלו) ´סתבכתי קצת... הארכתי אפילו הרבה...

יום טוב לכולם

 

[אטיוד5]

התאכזבתי מהקטע הזה

יש פה קיטלוג של סוגי אהבה. זה נחמד. אבל אין פה ולו מילה אחת שתגדיר אהבה. וזה מה שהתימרת לעשות במשפט הפתיחה. הכרה במעלות הזולת - זאת אהבה? להיות חלק מ... - זאת אהבה? אהבה ללא סיבה - זאת אהבה? (הגדרה סיבובית ללא מוצא) אולי משהו אחר לגמרי - מה? מה? מה? לא קיבלתי הגדרה, מצטער.

 

[גלית34]

מצאתי חומר בנושא ../images/Emo20.gif

והנה הכתבות מצורפות

 

[גלית34]

ועוד אחת../images/Emo20.gif

 

[גלית34]

ואחרונה חביבה ../images/Emo20.gif

 

[דג דניאל דן op]

מאכזב...אולי אם אפשר...

אופס איזה נושא בחרת... הרבה אומץ. כמעט כמו שיעור חברה בכיתה ד 2. אתה שבד"כ מנסה להעמיק שלחת עבודת סיכום של ילדים בגן. אולי אם אפשר להציע שכל אחד יכתוב אך זה אצלו. אך האהבה מיושמת אצלו. אך זה אצלך ירקרק? עבודות גמר בחרטה?... אורמור לא להילחץ. סתם שאלתי....אולי לך יש תשובה? אך אני יודע שזו אהבה? כאשר אני בוחר לספר לה שטוב או רע לי. כאשר אני מתלבט אז אני מתיעץ איתה. כאשר אני רוצה לזיין או לעשות אהבה אז היא שם. כאשר אני חושב על אך להפתיע אותה. כאשר אני מרגיש שאני חייב לה על כל ההשקעה. כאשר אני מעודד אותה לקחת ולנסות עוד ועוד. כאשר אני מתפתח לצידה ואיתה. כאשר אני יכול לספר לה כל מה שאני חושב. כאשר היא גדלה ומשתנה לצידי ואיתי.... ..... כאשר יש לי שותף להתקדמות, עשייה, חום ושיגעון של החיים. ואתה רוצה להגדיר...פחחחחחח שישה שבועות של שיכרון חושים. דניאל נגד עבודות גמר לגיל הרך. ממשיך עם בוקסר ואורקה.

 

[רוקמת האשליה]

אהבת אשה לגבר...../images/Emo23.gif

לא יכולה לקטלג ולהגדיר מהי אהבת אשה לגבר, או גבר לאשה. לא יכולה להכליל באופן כללי. יכולה רק להגדיר מה אני חשה, כאשר אני אוהבת, כאשר אני מאוהבת, כאשר אני חשה אהובה. כאשר אני אוהבת ואהובה, חשה עצמי קודם כל מרחפת, מרחפת באויר מרוב אושר, חשה עצמי מלאה בחום, ברגשות, באור, בשמחת חיים, ברצון להיות עם אהובי בכל רגע אפשרי(ולו רק למספר דקות, אם לא ניתן יותר), ברצון לגרום לזה שאיתי רק אושר, ברצון לענג אותו, ברצון לשוחח איתו, רוצה להיות עטופה בחומו ואהבתו, ומהצד שכנגד לתת לו כמה שיותר מתכולת ליבי, רוצה להיות איתו עד אין קץ. וכמובן שהרגש הוא זה שמוביל אהבה זאת, הרבה יותר מהשכל. וכמובן שמה שגורם לרגש הזה זה הקליק הראשוני, הכימיה שביני לבינו, המילים שנוגעות בנפש ומרגשות, ההתייחסות ההדדית, ההנאה שבלהיות ביחד, וגם התשוקה, שחייבת לצאת ממקור ריגשי, שחייבת לבוא מסערת הרגשות האדירה, שחייבת לבוא מה....אהבה. וקיים מצב שבו נגמרת לפעמים האהבה. נגמרת אולי אצלו, אצל הגבר שאהבתי, אבל אצלי היא נותרת. ובמצב זה האהבה כל כך מכאיבה, כל כך שורפת את הלב, גורמת לי שלא להיות מסוגלת לשכוח אותו, גורמת לי שבכל צעד שאעשה, ולכל מקום שאלך, אהוב ליבי (לשעבר) הולך איתי יחד, במחשבתי , בליבי, לא יוצא מראשי, חדור עמוק עמוק בתוך נימי נפשי העדינים ביותר, זורם לי עדיין במעמקי ורידיי ועומקיי, סובב בתוך כל הסירקולציה הזו של מכונת האהבה והרגשות הזאת, בתוך הלב, וזה מצב קשה מאד, לוחץ מאד, אופף אותי בתחושה עזה של עצב פנימי, גורם לי לשקוע עמוק בתוך עצמי, מפריע לי בריכוז שלי, גורם לי כל הזמן לחלום עליו, על הרגעים הנהדרים של האהבה שהיו לי ולו יחד, ואהבה החסרה הזו דוקרת לי עמוק בלב, בנפש ובנשמה, גורמת לי לרצות לצעוק: אוהבת אותך, לא יכולה לחדול מאהוב אותך, זקוקה לאהבתך!!!, כי כזאת היא האהבה, היא נובעת מתחושת הרגשות, והם השולטים בה, והיא שולטת בהם.

 

[ירקרק]

אהבה מוגדרת - הבהרה ותגובה

קראתי בעיון את התגובות, ולצערי נדמה לי שלא הובנתי כהלכה ("אטיוד" אפילו התאכזב מהקטע

). אנסה שוב להבהיר את דברי בצורה רחבה יותר, אולי כך יסורו תמיהותיכם. בדבריי לא באתי לתת "ציונים" לאהבה, גם לא ניסיתי לפרש "מהי אהבה". אך מאחר וכולנו עוסקים (רעיונית ומעשית) במהות הזוגיות שבסיסה "אהבה", ניסיתי "לקטלג" את "מהות האהבה". ניסיתי לאבחן בין רובדים שונים של אהבה. שכן, למרות שכולם נקראים "אהבה", קיים הבדל מהותי במה ש"מוליד" את אותה אהבה, וכתוצאה מכך, קיים הבדל מהותי בעומקה של אותה אהבה. "אהבה לזולת" היא דבר מולד. "אהבה לזולת" חייבת לבוא כתוצאה של משהו. "אהבה שתלויה בדבר" - ה"אהבה" היא תוצאה של "הדבר", ולכן כשבטל "הדבר" בטלה ה"אהבה". התוצאה של "הדבר" היא לא ""חיבה" או "הערצה" (כמו שניסה "מאמי" לומר) - היא "אהבה"! הדבר המוליד את האהבה הוא ההכרה השכלית במעלותיו הזולת (עומק ויושר שכלו, טוב ליבו וכדומה) ובעקבות זאת האדם מתעורר לאהוב את הזולת. (במילים עמוקות יותר: מציאותו של הנאהב "דורשת" (כביכול) מהאוהב להתאהב בו.) האהבה זו, הינה אהבה מוגבלת. מאחר והאהבה אינה תולדה מ"עצם מהותו" של הזולת אלא רק "מדבר שהוא חוץ ממנו" (שכלו, ליבו), הרי כשם שהשכל עצמו איננו חלק מעצם מהותו של האדם, כך גם האהבה שנובעת ממנו (מהשכל) איננה חלק מעצם מהותו של האדם (לא ארחיב את הדיון על ההבדל בין "עצם הנפש" ל"כוחות הנפש"). "אהבת אב/אם לילדיהם" - היא אהבה מ"עצם מהותו של הנאהב". אהבה זו היא לא תולדה של הכרת כשרונותיהם ומעלותיהם של הילדים, כי הרי האב/האם אוהב את ילדיו עוד בטרם נתגלו בהם כשרונותיהם, ויאהב אותם גם אם יתברר שהילדים לוקים בחסרונות רבים. למעשה, אין הסבר שכלי לאהבה הזו, היא טמונה בעומק טבעו של האדם. האדם אוהב את ילדיו מעצם מהותם, הוא אוהב אותם כי הם בשר מבשרו, כי הם חלק ממנו. ההבדל המהותי בין שתי ה"אהבות" הללו הוא ברור, כי בעוד שב"אהבה שתלויה בדבר - אהבה שכלית" - הזולת הוא "המחייב" (כביכול) את האהבה אליו (בגלל מעלותיו וכשרונותיו), הרי ב"אהבת אב/אם לילדיהם" - הזולת לא "מחייב" את האהבה אליו (האהבה הזו קיימת גם כאשר על-פי שכל והגיון אין מקום לאהבה הזו), אלא היא נובעת מעצם טבעו של האוהב, האדם אוהב את ילדיו כי הם חלק ממנו. אך כאמור בהודעתי הראשונה, למרות ההבדל המהותי בין שתי האהבות הללו, יש בהם מכנה משותף. והוא, בשתיהן קיימת "סיבה" שמצדיקה את האהבה הזו (באהבה השכלית היא נעוצה במעלותיו של הנאהב; באהבת אב/אם לילדיהם היא עובדת היות הילד חלק ממנו). כשקיים דבר שמהווה "סיבה" למשהו, משמעות הדבר, שישנו דבר-מה שאינו חלק "מעצם נפש האדם" שהוא הגורם לתוצאה (במקרה שלנו לאהבה). "אהבה עצמית" - היא נעלית משתי האהבות הללו בעצם מהותה, היא אהבה שאין סיבה למציאותה, למה האדם אוהב את עצמו - ככה! האהבה הזו חדורה עמוק בעצם נפש האדם. (להבדיל מאהבת אב/אם לילדיהם שכאמור טבועה ב"טבע" האדם, אהבה זו טבועה ב"נפש" האדם) מכוח האהבה העצמית נולד לו כוח ההישרדות האין-סופית. ********************** "תותית11" בתגובתה כתבה: "לגבי אהבת גבר-אישה זו לדעתי "אהבה כימית"… אך נראה לי שאנחנו די שפוטים של תהליכים כימיים" "חברת המועדון היחידה" כתבה: "ולגבי אהבה בין גבר לאישה - שוב, רגש שמתפתח... אבל לא אלאה יותר" "ח ו פ ש י ה" בתגובתה כתבה: "פעם לא האמנתי בזה (ב"אהבה שאינה תלויה בדבר" - י), היום אני מודעת לאפשרות שזה קיים אבל אני לא יודעת אם אני מסוכלת לזה". חבל שהיא לא ציינה מה הביא אותה להבדל החשיבתי הזה, דבר שבוודאי היה שופך אור נוסף בנושא. אני אישית מתחבר יותר להגדרתו של "דג דניאל דן OP". בהשקפה ראשונה נראה, כי מאחר וקשר זוגי ממוסד בין שני בוגרים נועד לשם השגת טובה והנאה אישית מבן הזוג, כי הרי השורה-התחתונה בהחלטה האם למסד את הקשר או לא הוא "מה יצא לי מזה" - הנכון הוא לשייך את אהבת גבר-אישה לקטגורית "אהבה שתלויה בדבר" ולכן כשבטל "הדבר" בטלה "האהבה". אמנם, אם נתבונן מעט עמוק יותר נגלה, שלמרות שבסיס מיסוד הקשר הזוגי הוא אכן "אגואיסטי", ניתן להגיע לרמת קשר נעלית הרבה יותר ועד לקשר של "אהבה עצמית". ה"אדם" הוא מכלול של נפש, כוחות-נפש, אופי, תכונות, מאוויים ותשוקות. במהותו האדם נועד לשינוי, צמיחה והתפתחות, להפריה רגשית ואינטלקטואלית. כמו שכתבתי פעם בעבר ה"אדם" נקרא "אדם" על-שם ה"אדמה" - כי מהותו דומה לזו שלא האדמה שתפקידה לשנות, להצמיח ולהוליד פירות. כשזוכה האדם וההתפתחות האישית שלו, נעשה בחברת ובעזרת אישה שהיא "עזר כנגדו" ("זכה נעשית לו עזר, לא זכה נעשית היא כנגדו"), וכפי שהטיב לבטא את זה "דג דניאל דן OP": "כאשר יש לי שותף להתקדמות, עשייה, חום ושיגעון של החיים" - הקשר הנפשי-רגשי-אינטלקטואלי-גופני שלהם פורץ את מגבלות ה"אהבה התלויה בדבר", מתפתח והופך להיות "נפש תאומה"... "ודבק באישתו והיו לבשר אחד" - אהבה עצמותית ממש שאינה תלויה בדבר. ולסיום: מספרים על אחד מ´חכמי ירושלים´ שנלווה לאשתו בביקור אצל רופא, ואמר לרופא: "ד"ר, הרגל של אשתי כואבת לנו…" עשו אהבה לא מלחמה! ירקרק