אהבה זה הכל???

אהבה זה הכל???

טוב...אני אנסה לספר באופן הכי אובייקטיבי שאצליח אני בת 23, הוא בן 28...יוצאים יחד שלוש שנים אוהבים אחד את השני, החברים הכי טובים, סקס מדהים והכל יפה בנינו לאחרונה התחלנו לדבר על חתונה ואפילו חשבנו על תאריך וכו'......... הבעיה התחילה לפני כחצי שנה אני עובדת במקום מסודר קרוב לשנה וחצי בין 10-12 שעות ביום הוא עובד במקום גם מסודר אך כ-5-6 שעות ביום כאשר הוא מסים את יום העבודה מאוד מוקדם הוא מרוויח ממש מעט.........לא מצליח לגמור את החודש שלא לכסות את המינוס שבו הוא נמצא (10,000 ש"ח) ובטח שלא לדבר על לחסוך.....כל זאת כשהוא גר בבית הוריו אני מאוד אוהבת אותו ורוצה לחיות איתו את כל חיי אך מפחדת מהתנהלותו הכלכלית כאשר דיבנרו עלכך אמרתי לו שעליו למצוא עבודה נוספת על מנת להסתדר בייחוד אם הוא רוצה שנתחתן ונקים משפחה.................הוא טוען שקשה למצוא עבודה בשעות בהן הוא פנוי ומסתפק בשכר אותו הוא מרוויח. אני לא מבינה איך הוא אדיש למצב.........אבל זה כך לפני כמה ימים נפרדנו ומאוד קשה לי עם הלבד , אני מאוד קשורה אליו וגם לא חושבת שאצליח לצאת עם גבר אחר לאחר שיחות אינספור שלא הובילו לשום מקום המצב לא השתנה והוא נשאר בשלו הוא טוען שאני אהבת חייו ושהוא לא רוצה לוותר עליי בחיים.........וכך גם אני מרגישה אך אינני יכולה לחיות עם גבר שלא אכפת לו ממצבו הכלכלי, מהמינוס , להתקדם בחיים להגיע לבית ולמצב שלא יחסר כלום מצד שני ברור לי שאוכל להכיר גברים אחרים מאוד חרוצים, שאפתניים ומחושבים אך שלא אתאהב בהם שיצחיקו אותי בטירוף ושיהיו הנפש התאומה שלי................. יש אנשים שלא מצליחים למצוא אהבה בעולם הזה.........אז עד שמצאתי לוותר??
 

I C E M A N 7

New member
איזה טיימינג ../images/Emo45.gif

מפלצת, נומלה - הבמה לרשותכן
 

נומלה

New member
מה שאיש הקרח יגיד.

אם את מאוד אוהבת אותו, רוצה לחיות איתו, לא רואה את חייך בלעדיו וכו. וגם עובדת 10-12 שעות ביום אולי זה דוקא טוב שיש אחד מבני הזוג שעובד בחצי משרה ויוכל לקחת את הילדים מהגן?
 

niva99

New member
נובאדי'ז פרפקט

למרות שנותיך ראיית העולם שלך פרקטית ובוגרת משלו בהרבה. מה שכן לא כולם בנויים להתקדם כלכלית - יש כאלה ש"מאותגרים" בתחום הזה ... אך מפצים בתחומים אחרים. תעשי לך סדר עדיפויות - מה יותר חשוב לך - ותפעלי בהתאם.
 

אייבורי

New member
69

אני מזכיר לכל הכותבים. לאור אפקט נוונדר ששוה השבוע 1500, אין לחרוג מקבצת המילים המותרת ולכותבת, באמשלך, המיטה שלו עוד חמה ואת כבר חושבת איך תרגישי עם גבר אחר. תנוח דעתך, יהיו לך גברים שווים ממנו
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אהבה זה לא הכל. אבל זה המון.

אני חושב שהתרופה בשבילך היא: ז-מ-ן. אני חושב שאם את כל כך אוהבת אותו, את צריכה להישאר איתו. אבל תקפיאי את כל הדיבורים על חתונה. תשארו זוג אוהב. תחיו את הרגע. ובעוד שנה, אני מאמין שהתמונה תהיה לך הרבה יותר ברורה. הסיבה לכך היא שהלא מודע שלנו כל הזמן עובד. לפעמים הוא לא סגור על עצמו כל כך מהר, והוא צריך עוד זמן. אני מאמין שזה המצב שלך. ומה שאני בשום אופן לא ממליץ לך לעשות (חוץ מחתונה והריון, כמובן) זה לנסות לחנך אותו. זה לא יעבוד. זה רק יסבך אותכם, ויתקע אותו עוד יותר עמוק בחוסר האחריות.
 
מריוס תודה רבה

מריוס תודה רבה על תגובתך!!!!! אני אנסה לנהוג כך.............. צ'נבי אשמח לשמוע את תגובתך גם..........
 

chenby

New member
קנדי בשבילך :)

סתם קוראים לי חן.. chen.. by שזה קיצור של השם משפחה.. בכל מקרה, חשבתי הרבה על העניין.. יש לי זוג חברים שהם יחד מאז שהיא בת 15 והוא בן 18 - הם היום בני 35 ו32 נשואים עם ילדה ,אוהבים - באמת זוג מדהים. בשנים האחרונות, הוא נקלע לסוג של מצוקה מבחינת עבודה, לא מצא את עצמו בין עבודות זמניות, בעוד אישתו במקום קבוע, כשהיא היתה בהריון הוא לא עבד והיא עבדה עד החופשת לידה, וגם אחרי הלידה הוא ככה היה בין מובטל לעבודות זמניות.. זה היה מהצד נראה לי נורא, נראה לי שלא אכפת לו, שהוא ילד קטן, ועוד כל מיני שיפוטים.. בכל מקרה, הייתי בחול חצי שנה ולא הייתי בקשר איתם, וכשחזרתי נפגשנו, אני שואלת מה חדש, מספר לי התחלתי לקעקע, פתאום נפל לי האסימון, וואו, זה כל כך אתה, כל כך מתאים לך, תפור עליך - מעולם לא דיברנו על קעקועים לפני, אבל איך שהוא אמר שזה מה שהוא עושה, היה לי ברור שזו הגשמה ענקית בשבילו. כמו שכשאמרתי לחברים שלי שאני לומדת תקשורת ספורט - ישר, וואו! הנה מה שמתאים לך.. (כי אני חולה על כדורגל.. ) בקיצור, יכול להיות שהוא עוד לא נפל על מה שמתאים לו - על מה שבאמת זה מה שהוא רוצה. וכמו שאני שמה לב, הדברים באים בזמן שלהם. כלומר - הוא ילמד להיות אחראי על המינוס שלו - או שלא.. אין לנו מושג באמת. אני בן אדם שקל לו להשאב לעצלות. וזה מסוכן. כשאני בעשיה אני הכי מאושרת למה? כי אני מרגישה אפקטיבית, תורמת מתקדמת.. הרבה פעמים גם בשעת עצלות אני מרגישה שאני מתקדמת. בסופו של דבר- את שואלת את השאלה, לכן העסק כולו הוא את. את יודעת יפה מאוד מה מתאים לך. ואם מתאים לך אדם שיש לו שאיפות, שמחפש, שעושה בחיים שלו. אז חפשי את זה בכל מקרה, הכל אפשרי. את לא צריכה לצאת כרגע עם גבר אחר, מותר לך גם לא להיות עם מישהו תקופה. להתעסק קצת בך - אולי לגלות בעצמך את עצמך ואת תביני שאת לעולם לא לבד. בכל מקרה מילים זה דבר מאוד יפה. את אהבת חיי, לא רוצה לוותר עלייך.. מצד שני, אם זה כך, למה להשאר תקוע במקום לראות איך אתה כן מתקדם.. אבל זה העניין שלו. את צריכה לבדוק אם את מוכנה להתחייב - להיות שם. לתמוך לקבל לאתגר.. וגם להתמך להתקבל ולהתאתגר.. במידה וכן, שוב- הכל אפשרי. אולי יום אחד ימאס לו והוא יקום לעשות משהו. אין מצב שיכול להשאר סטטי להרבה זמן. מתישהו, תיגמר הברירה.
 
חן תודה רבה

חן תודה רבה!!!! את צודקת אני באמת צריכה להתעסק בעצמי...........נטו...........ובהחלט צודקת בכך שבחיים הכל תמיד משתנה ואפשרי ומאוד דינמי.........רק מקווה שיהיה בסדר.....ושדברים יקרו לטובה
 
תודה שבאת

את דוגמא קלאסית ללמה לא להתחיל חיפוש חתן כבר בגילך. שלוש שנים לצאת איתו, ולחכות בכליון עיניים שיציע לך נישואים היה בסדר, והסתדר היטב עם הפנטזיה. החלק הזה מאחוריך, התרגשת, מימשת את החלום של 'אהבת חייך', סבבה אגוזים. אבל אחרי שהוא שלח מכתב שתיכף תקבלי קביעות, עלו ובאו החלומות האחרים, שלך, שמעולם לא דיברתם עליהם, 'ופתאום' ראית שבעצם הוא לא כזה חמור חרוץ. ואולי מבחינתך יותר הראשון מאשר השני <"אני לא מבינה איך הוא אדיש למצב">, והתחלת לפקפק בהתאמתו לככב בשלב השני של הפנטזיה - שלב של 'אחרי' הלונה-פארק והטבעת. וזה העניין המרכזי - בגילך או במצב הבשלות הרגשית שלך כרגע - את עדיין בשלב החלומות והפנטזיות, ובכאן והעכשיו המיידי (שאין בילתו), ואין לך עדיין גשר מעוגן במציאות בין השניים, או את הראיה שהחיים הם דינמיים, משתנים, ושיש מגוון דרכים לממש 'חלומות'. שיש שונות בין האנשים, שיש אנשים שיוזמים מציאות, ויש שמסתגלים אליה כשהיא כבר קיימת, ולא לפני. שעבודה במקום מסודר יכולה גם לפתע להיפסק, או שפתאום תצוץ הזדמנות שתשנה את פני הדברים ב- 180 מעלות, ועוד אלף ואחד דברים שקורים על הדרך. להקים משפחה זה בסופו של דבר לצאת להרפתקה משותפת, שרב בה נסתר על הגלוי, ואנחנו יכולים לתכנן תוכניות עד מחר, וגם לשאוף לממש אותם וזה בסדר, אבל אם אין בנו את האורך רוח לשינויים הפתאומיים, או לקצב של האחר להתקדם בשביל המשותף, מוטב עדיין לחכות ולהבשיל. את צריכה עדיין את הזמן הזה, לעצמך. כן, מאוד חשוב לשדר על אותו גל מבחינת תאום הציפיות החומריות בין בני הזוג, לוודא שאתם 'חולמים' חלומות דומים, אבל לא רק זה. בסקריפט שלך את מחפשת מישהו 'חזק' שידאג לך, שיביא את הפרנסה העיקרית, והאפשרות שבתקופה מסויימת הוא 'לא יספק את הסחורה' הזאת כל כך מאיימת עליך שפוצצת את כל העסק, והקטע הזה כל כך חזק שאת כבר עכשיו, מייד אחרי הפרידה 'מאהבת חייך' חושבת על 'לתפוס את המונית הבאה', עוד לפני שירד הערב על היום שאחרי. לאן את רצה? מי רודף אחריך? איפה הבטחון שלך בעצמך, ביכולת שלך לדאוג לעצמך, אם או בלי גבר לצידך? עכשיו, אחרי שסיימת זוגיות אחת, 'תעצרי בצד'. תעשי עם עצמך כיול על מה בעצם את מחפשת ולמה, מה קרה שם ביניכם שלא עבד עבורך למרות 'האהבה', ועם התובנות האלה תמשיכי הלאה, לא לפני.
 
מפלצת או ילדה תודה - במילה אחת - WOW

כלכך אהבתי את התגובה שלך.............תודה רבה!!!!!!! את צודקת.......זה מה שאני מחפשת........אבל לא מתוך פינוק או עצלנות גם אם אהיה עם גבר שהוא מפרנס עיקרי עדיין תמיד אמשיך לעשות ולעבוד וליצור כי זה באופיי.......... אני באמת צריכה לחזק את הבטחון בעצמי וביכולת לדאוג לעצמי.........אבל אני מאוד רוצה להגיע לנחלה שלי ולהקים את ביתי, ואני רואה בנות צעירות ממני שכבר התחילו בזה אז למה שאני לא אוכל? לאחר 3 שנות זוגיות רוצים להתקדם הלאה בקשר וחולמים על חתונה בית ילדים.........אבל זה דבר טבעי שקורה לכל הזוגות אף אחד לא רודף אחרי לעשות זאת עכשיו........אבל אני רוצה לא הבנתי רק למה כתבת שאני דוגמה קלאסית למה לא להתחתן בגילי???? מקרה כמו שלי או מקרים דומים קורים לרבים ובגילאים צעירים ומבוגרים ממני............. נכון שבתחילה לא היו חשובים לי תכונות כמו חריצות אצלו ועכשיו כן.............אבל גם זוגות נשואים לאחר שנים של זוגיות מרגישים בחסך של תכונות של בני זוגם.......דברים כאלה קורים בכל גיל לדעתי דבר נוסף שכתבת לגבי כך שהחיים הם דינמיים........לא הבנתי למה הכוונה? לכך שישתנה? לכך שדברים ישתנו? לכך שאולי אני אשתנה?..........בבקשה הסבירי
 
למה לא להתחתן בגילך

בדיוק מהטעמים האלה 'שגילוי' תכונות שמלכתחילה 'לא ראינו' מפרק אותך מחוסר אונים, מפוצץ את הקשר שנבנה על מצע של פנטזיות וחלומות 'להגיע לנחלה שלי ולהקים את ביתי', ופחות על ראית העומד מולך שאיתו את הולכת להקים בית, גם שלו, כאדם עם צרכים וחלומות משלו. הרצונות שלנו הרבה פעמים מקדימים את היכולת. רואים את זה היטב אצל הילדים הקטנים <הגדולים יודעים להסוות את זה היטב
> - הם רואים שאחרים עושים משהו שהם עדיין לא מסוגלים, ורוצים גם. מנסים ומנסים, לפעמים בכוח, בוכים מתסכול שלא מצליחים, מנסים שוב ושוב מתפרקים. עד שלא תגיע היכולת האמיתית מתוך בשלות - כל נסיונות הכאילו רק יכאיבו ויתסכלו. את כבר שם, ברצון שלך 'לבנות את הקן', אבל לא בהבנה העמוקה והבוגרת במה זה כרוך. ולכן את עוד צריכה להתנסות, אולי שוב לכאוב, עד שתגיע היכולת. החיים הם שינוי אחד מתמשך
. כשאת מתמסדת אין לך מושג איך הדברים באמת יקרו ביניכם, ומה יהיה שם - לטוב ולרע, לא מבחינת מה החיים יביאו בבוקרו של המחר, לא מבחינת איך כל אחד מכם <ושניכם יחד> יתנהג ברגעים של משבר כזה או אחר, לא איך תיראו בהריון, אחרי הילד הראשון, השני, ובכלל. נאדה. את רק יודעת שמה שלא יהיה - צריך יהיה להתמודד עם זה. יכולת ההתמודדות עם שינויים זה הכישור הכי חשוב לקשר ארוך ויציב (ולחיים בכלל). וזה כבר נשען על הבטחון העצמי ועל תחושת היכולת. תבואי לחופה כשאת יודעת בוודאות שמה שלא יהיה, את תוכלי להתמודד. מאוד עדיף איתו <בשביל זה את בחרת אותו>, אבל גם בלעדיו. שפע אושר
 
בואי אני אגלה לך משהו

אם ככה הוא עכשיו, ככה הוא ישאר, ומצב כלכלי משפיע על חיי נישואין
 
למעלה