אהבה וכסף

אהבה וכסף

שלום רב, אני נמצאת בזגיות שידעה עליות וירידות מכל מני סיבות אבל עכשיו יש בנינו משבר מאוד גדול שלא מגיע לסיומו. בן זוגי פשט את הרגל מספר פעמים וזה אומר שאני הולכת להיות המפרנסת העיקרית של הבית יש להתחשב בעובדה שאני סטודנטית ועובדת ברבע משרה ולו אין הכנסה בכלל למרות שהוא עובד מאוד קשה כל הכסף הולך לחובות. דחינו כמה וכמה פעמים את החתונה בגלל בעיות כלכליות. ב 5 שנים הקרובות המצב לא אמור להשתנות (כי הוא מחזיר חובות ואני לומדת) מה שגורם לנו לחיות בצימצום רב, ולריבים קשים. אנחנו אחרי החתונה אמורים לגור אצל ההורים שלו כי אין לנו אפשרות כספית להשכיר ובכלל לא נוח לי עם זה. אני זקוקוה לעזרה מאנשים בעלי נסיון/מטפלים אני אוהבת אותו אבל האם זאת לא סיבה מספיק מוצדיקת לפרידה ? מאשר להתחתן עם כל הבלגן הכלכלי או לחילופין מה עלי לעשות? הבעיות הכלכליות פוגעות לנו בטיב היחסים בברכה ותודה מראש
 
נשמע שכבר החלטת

אהבה אינה חזות הכל. מה עליך לעשות? להחליט אם את רוצה את האדם הזה בחייך, בטוב וברע, או שלא. אם הוא שווה שתתאמצי בשביל הזוגיות איתו, שתתני מעצמך קצת יותר כשהוא בקריסה או לא.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
"סיבה מוצדקת" זה לא מושג אובייקטיבי

מתחתנים עם מישהו כי רוצים לחיות איתו, או נפרדים ממנו כי לא מספיק רוצים. אין שיקול רלוונטי אחר. זה האיש, עם כל החבילה. רוצה? טוב. יהיה כמובן קשה. זה נכון. לא מתאים? מעייף? מפחיד? נמאס? אל תתחתני. ירדוו עליך כל מיני בני משפחה? קרוב לוודאי שכן. תרגישי רגשי אשמה? קרוב לוודאי שכן. האם הבעיותה אלה הן "סיבה מוצדקת" להתחתן? אני חושב שלא. ברור שאילו בתי הייתה שוקלת להתחתן עם פושט רגל סדרתי, ומתעתדת פחות או יותר לחיות במצוקה מתמדת, הייתי מאוד לא מאושר מהרעיון והייתי בוודאי גם אומר זאת. אבל היא עדיין חופשית לעשות מה שהיא רוצה, וכמובן שגם את. אם את לא בטוחה, פתרון אפשרי הוא לדחות את החתונה. להשאר חברים בנפרד, כל אחד בבית הוריו או איפה שזה לא יהיה, ואולי אפילו ללעשות פרידת נסיון מצידך לראות מה את באמת מרגישה.
 
פרידת ניסיון

ההורים שלי ממש לא תומכים בקשר..... מכל מני סיבות אבל המרכזית מבניהם היא העובדה שיש לו נטל רב על הכתפיים. בעבר ביקשתי מספר פעמים לנסות לקחת פסק זמן אחד מן השני אבל תמיד נעניתי בסירוב מצידו הוא לא מוכן לשמוע או לקבל את הרעיון שלך פרידה ואני מצידי לא התעקשתי על מנת לא להכאיב לו או לפגוע בו.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
עדיין, ההחלטה היא רק שלך

גם לפרידה זמנית וגם לפרידה "סופית" (אם יש דבר כזה) לא דרושה הסכמת בן הזוג. מה שמונע ממך להחליט זאת הוא לכאורה, כמו שאת כותבת, הרצון לא לפגוע בו. זה לא שאני לא מאמין לך. אני כן. אבל הרצון לא לפגוע תמיד קיים, והוא לא ממש רלוונטי. העניין שלך האמיתי הוא חוסר ההחלטה: ימינה או שמאלה. מצד שני, זה בסדר לא להחליט. עדיין.
 
החלטה

מאוד קשה לי לקבל החלטה (מה שבדרך כלל לא אופייני לי) הלב אומר ורוצה לא לפרק את החבילה אבל הראש/הרציונאל מתלבט ומעלה הרבה שאלות קשות על העתיד מאוד קשה לי ואני בימים האחרונים בקושי מתפקדת ואני לא יודעת למה לתת יותר עדיפות בשיקולים שלי.... יכול להיות מאוד שאני יחליט כן להישאר איתו כי אני לא באמת חוויה את גודל הבעיה הכלכלית עכשיו (אנחנו גרים לחוד ואני מנהלת משק בית עצמאי) אבל אחרי המיסוד כל החששות שלי יתממשו ואז מה אני עושה?!?! ויכול להיות שאני סתם דאגנית תודה
 

גארוטה

New member
זה כמו להיכנס

למכונת זמן ולראות את העתיד ברור ונהיר לנגד עינייך. 5 שנים עם אפס הכנסה מצידו, לחץ כלכלי, מתח בזוגיות ותוסיפי לזה מגורים אצל הוריו שבטח לא יועילו. הכל ביחד וכל אחד לחוד זה מתכון בטוח לפיצוץ. לכן, מכיוון שעינייך פתוחות לרווחה ואתם כבר נמצאים במשבר עוד לפני שמיסדתם את בקשר רק את יכולה להחליט אם האהבה שלך מספיקה כדי לסחוב על גבך את 'התיק' הזה או שהוא כבד לך מידי.
 
נראה לי שהסטטסטיקה לרעתכם

כלומר שזוגות שנקלעים לקשיים כלכליים וגרים אצל ההורים סובלים ונפרדים, אבל אין לי איזה מחקר שמראה שזה באמת ככה וחוץ מזה יש יוצאים מן הכלל שנהנים מאתגרים שכאלה ואף יוצאים מחוזקים.
 

newbe85

New member
עונה לך תחת שני הכובעים

גם כבעלת ניסיון וגם כעוסקת במקצוע טיפולי. הניחי לרגע את האהבה בצד והרשי לעצמך להיות "אגואיסטית". אני מעלה כאן כמה שאלות מפתח, וממליצה לך לשבת עם עצמך ולנסות לענות עליהן בכנות המירבית, גם אם התשובות "לא נעימות" או מאיימות עלייך. על פי הרקע שנתת אני מבינה מבין השורות שעל אף כל הרצון הטוב שלו, בעלך לעתיד אינו מוצלח בתור עצמאי, ונקלעתם למצוקה כלכלית לא אחת בשנים האחרונות. האם דיברתם על האפשרות שיעבור לעבור כשכיר? האם יש נכונות מצידו להתפשר על תעסוקתו על מנת לתמוך בתא המשפחתי שתיצרו? האם הוא רואה ומבין את המצב שאת נקלעת אליו בעקבות החלטותיו? האם את סומכת עליו שבעוד חמש שנים המצב ישתנה ולא יחזור על עצמו יותר? מה תעשי אם בחלוף הזמן לא ישתנה המצב? האם את מוכנה להתפשר על רמת ואיכות החיים שלך לטובת המשך הקשר הזוגי עימו? האם תוכלי לאהוב אותו מבלי להאשימו בעוונותיו ומגרעותיו? האם את מוכנה לשאת בנטל הזה למשך תקופה זו או יותר מבלי שתאשימי אותו, בגלוי או בסתר, על כך ש"הפיל עלייך את התיק הזה"? האם, בנוסף לנטל הכלכלי שיפול בלעדית עלייך, את מוכנה לוותר גם על עצמאות ופרטיותך לחמש השנים הקרובות לפחות? (באם את קורסת תחת העומס כבר עכשיו, הרי שמגורים עם הוריו עשויים להוסיף לחץ נוסף). לבסוף, איך את רואה את חייך בלעדיו, לטוב ולרע. האם תחושי הקלה באם לא תצטרכי לדאוג לאדם נוסף חוץ מעצמך? האם יש בעינייך ערך רב לתכונותיו הנוספות, שאינן קשורות לנושאים הכלכליים? (אני אסביר "הוא לא מפרנס אבל הוא קשוב/ תומך/ מעודד או כל תכונה אחרת שמשמעותית עבורך בבחירת בן זוג). זכרי, אין כאן תשובות נכונות. אין צורך להיות פוליטיקלי קורקט. את עושה כאן החלטה שתעצב את חייך מעתה ועד עולם. באשר להתמודדות עם הפגיעה בטיב הזוגיות, אין מנוס מלפתוח את הדברים, כמה שיותר בגלוי. אני קוראת מדברייך שמדובר בנקודת מפנה. באם תבחרי להישאר עימו, ברור שיהיה כאן מחיר של הקרבה אישית מאוד גדולה מצידך. עד שלא תדברו על הדברים, לא תדעי את המחיר "המדויק" ולא תוכלי להיערך לבאות, וגם בן זוגך, גם אם ירצה, לא יוכל לתמוך בך מכיוון שהוא פשוט לא יידע כיצד. לצערי לא אוכל לתת התייחסות יותר קונקרטית לבעיות שביניכם, שכן לא פירטת את מקור או אופי העימותים. בלי "סיפור לדוגמא" קשה מאוד להעריך את נקודת המוצא ואת התחומים העקרוניים של כל אחד מן הצדדים.
 
תודה רבה לך

שאלות כל כך חשובות ונכונות לסיטואציה. בן זוגי מתפרנס מחקלאות זה מקצוע מאוד קשה הן פיזית והן מנטלית. המון תלוי במזל (גשמים, שמש) ובנוסף לכל זה התחרות מאוד גדולה. שהכרנו הוא לא לקח את הנושא של הפרנסה ברצינות היום שהוא מבין את החשיבות הוא עושה מאמצים רבים- אני ממש מרגישה את השינוי שחל בהתנהלות שלו. בן זוגי לא מוכן לעזוב את עיסוקו גם אם הוא יגיע לפת לחם הוא טוען שזה מבטל את זהותו ואת הרצון האמיתי שלו לעסוק במה שהוא אוהב.... אני מאמינה או יותר נכון מקווה שביום שהיו ילדים הוא יבין שלא קמים בבוקר לעבוד כי זה רק היעוד שלנו אלא כי בסוף חודש יש תשלומים/חובות שצריך לשלם. עד עכשיו לא היה "האח הגדול" שמשגיח על הכספים בעסק- הם ארבעה אחים שכל אחד היה מושך כספים כרצונו (יותר נכון הנשים שלהם מושכות את רוב הכספים של העסק) מאוד קשה לבן זוג שלי לחשוב על עזיבת העסק המשפחתי (אני רואה את האחים הגדולים שלו איך הם מנהלים את משק הבית וזה ממש לא לרוחי לא כי אני מפונקת אלא כי סדר העדפויות שלי שונה) בקשר לשאלתך השניה אין לי באמת תשובה, אני כיום ממש לא מאשימה אותו ובאמת רוצה להאמין שהדברים יסתדרו כי שנינו עובדים קשה כדי לשנות את המצב. אבל כאשר היו ילדים ואנחנו לא נוכל להעניק להם בדרים בסיסיים אני לא יודעת מה אני ירגיש בנידון.... אבל יכול מאוד להיות שכעס עצמי על הבחירות שלי בחיים יהיה שם! הוא בן זוג מדהים יש בנינו הבנה גורפת על המון נושאים חוץ מהנושא הכלכלי שיוצר בינינו הרבה ריבים על המשך דרכינו כזוג ולחיים משותפים (אנחנו לא גרים היום ביחד). קשה לי כרגע לראות את החיים שלי בלעדיו אנחנו חברים ממש טובים עד שכסף נכנס לתמונה.
 

chenby

New member
נו

כשהכסף מהווה מכשול האהבה פורחת מהחלון. בואי נניח והמצב היה הפוך - והוא היה המפרנס העיקרי.. היה מרגיש לך טוב שהוא עוזב אותך כי את לא מכניסה כסף? אולי תהיו אחד בצד של השני מול הבעיות הכלכליות במקום שאת תהיי נגדו בגלל בעיות כלכליות - בואי נגיד שהמחויבות שלך והאמת שלך נמדדת בדיוק כאן - בקשיים. כי לברוח זה הכי קל, אבל יש ל"יקום" נטייה כזו לשלוח לך את אותו שיעור - אם את לא לומדת ממנו..
 

גארוטה

New member
מה שכתבת נכון

אבל לא במקרה הנוכחי. אם היה מדובר בזוג נשוי שנקלע פתאום למצב כלכלי קשה מסיבות כאלה ואחרות, והבעל מתקשה לפרנס למרות כל נסיונותיו והם נאלצים לגור עם ההורים כדי לחסוך, אז כל מה שכתבת נכון ומדוייק, רק שכאן המקרה הוא אחר לגמרי. קודם כל הם עדיין לא נשואים. הבחור לאורך השנים האחרונות התמודד עם פשיטות רגל שוב ושוב ולא רק בגלל 'מזל רע', החתונה נדחתה בשל כך שוב ושוב, והפוטנציאל שרחל ראתה ברבי עקיבא שגרם לה להאמין בו, לא קיים אצל הבחור הנ"ל, או כי אין לו או כי הוא טרח טוב טוב כדי להסתיר אותו. גם אם האהבה חזקה, חמש שנים של צימצום, תסכול, חיים מהיד לפה וחוסר פרטיות יטיסו את האהבה מהחלון וגם מהדלת.
 

chenby

New member
ועדיין

הוא לא יישאר במצב הזה לאורך זמן. מתישהו הוא ייצא מזה בדרך כזו או אחרת. ואו שהיא תהיה שם, או שאישה אחת תהנה מהפירות זה הכל. מי שרוצה להוציא את עצמו ממצב נתון, יעשה את זה. איך? כל אחד איך שזה עובד אצלו. החיים הם עליות וירידות ואין לנו שליטה על שום דבר בטח לא על מצב כלכלי, לא חסרים אנשים שהיו מבוססים גם אם היו מפסיקים לעבוד והפסידו הכל, ויש גם כאלה שחזרו להיות שוב מבוססים.. העניין הוא בעיני אמונה. עד כמה אני מאמינה בגבר שאני אתו עד כמה אני מאמינה בעצמי - לאן שאני יכולה לגדול, לאן שהוא יכול לגדול.. כי רוב הסיכויים שתמיכה אמתית, גם תוציא אותו משם מהר יותר.
 
במשהו את בהחלט צודקת

שאת הזיפט קיבלה/תקבל הגברת, אבל את הפירות <אם אי פעם יצמיח, אחרי שיתגבר על האגו ויפתח מודעות ליכולות וכישורים של עצמו> תקבל מישהי אחרת כי לזוגיות הזו אין הרבה עתיד. אז השאלה כאן היא רק מתי לצאת מהפרוייקט הכושל - כעת, או אחרי סבל נוסף של כמה שנים ואולי ילד אחד או שניים.
 
תודה על ההבנה

רוב האנשים שאני מדברת איתם ממהרים לשפוט אותי מה, זה כך כך נורא להיות רציונאלית לא רוצה להתגרש אחרי כמה חודשים....
 

chenby

New member
אגב

סתם קוריוז.. רוברט קיוסאקי חי עם אשתו תקופה בתוך האוטו כי לא היה להם איפה לגור - האמונה שלהם בזוגיות ובחזון לצאת לחירות כלכלית - הביא את זה שדווקא המחייה באוטו לכמה חודשים, נתנה להם המון כוח - כי נמוך מזה אי אפשר לרדת כנראה והם רק עלו משם.. רבי עקיבא כשהתחתן - לא ידע לקרוא ולכתוב- הוא נהיה אדם ורב גדול רק בגיל 40, אבל אשתו למרות ההפצרות של אבא שלה לא להתחתן עם בור, האמינה בו מהרגע הראשון וראתה מה עתיד להיות ממנו. זה שהמצב שלכם הוא ככה עכשיו, לא מחייב שככה הוא יישאר. את צריכה לעבוד על האמונה שלך בבעלך ובעצמך שאתם יכולים לעשות את זה- ואם זה אומר לתקופה לקחת כמה צעדים קשים כמו לגור אצל ההורים, תראי איך את יכולה לעשות זה מתוך שמחה ואמונה - כי זה יוציא אתכם מהמצב הרבה יותר מהר מאשר לעשות את זה בקושי ועצבות ותסכול. מתוך שמחה גם יכול להיות לך טוב ומקרב לגור אצל ההורים שלו - זה ממש תלוי בך ובגישה שלך. כי מה שלא יהיה - זה זמני. הוא ייצא מהמצב הזה אתך או עם אשה אחרת..
 
הבעיה היחידה של הדוגמאות שנתת היא

שהם היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל.
 

chenby

New member
לא מסכימה

אני חושבת שכל אדם אחראי לאיך שיראו חייו. זה תלוי בעיקר בגישה של האדם. לאיך שהוא רואה את עצמו ואיך שהוא רואה את העולם.
 
למעלה