תודה על התשובה
אני אתחיל דווקא בסוף. כמובן שאני מדברת על הניסיון האישי שלי כשכתבתי מה שכתבתי על גברים ישראלים, על איזה ניסיון בידיוק אני יכולה לדבר אם לא על הניסיון האישי שלי? והאמת היא שאני גם מדברת על ניסיון של נשים אחרות שיצא לי לדבר איתן או לקרוא דברים שכתבו.
וייתכן שלך היה יותר מזל ממני. כי זה באסה לגור במדינה אחת ולחשוב או לדעת, שאהבה מחכה לך רק במדינה אחרת, אם בכלל.
וכן, היית לי אהבה במדינה אחרת פעם, וזאת הייתה אחת האהבות הכי משמעותיות, אם לא הכי משמעותית, שחוויתי.
יצא לי להכיר מישהו דווקא לא מזמן, שזה התחיל כקשר וירטואלי, אבל לצערי זה לא המשיך מעבר למספר פגישות, כי הוא לא היה מעוניין להמשיך. זה אותו אחד שכתבתי עליו למעלה. וכן, בשיחות עוד לפני שנפגשנו, הרגשתי שאני הולכת ומתקרבת אליו.
אבל מה שמעניין זה, שדווקא הוא היה מוכן לדבר הרבה לפני הפגישה, אני זאת שדחפה להיפגש, ואחרי זה, הוא לא נתן מספיק זמן להכיר. לא מובן לי כ"כ מה עבר לו בראש, לא מרגישה שמספיק הכרתי אותו בשביל להבין מה עבר לו בראש.
לגבי הבחור מחו"ל- זה נשמע לי הזוי מה שהוא כתב, וגם אם כן, אני לא בטוחה שזה מתאים לי כל העניין הזה כרגע, של קשר טראנס אטלנטי. כשהחיים שלי הם כאן. יכול להיות שאם היינו מכירים במפגש לא וירטואלי, הייתי מוכנה לתת לזה יותר צ'אנס. אבל עצם העובדה שאנחנו גרים כ"כ רחוק אחד מהשני, זה מתסכל. ואולי יש לזה גם סיבות אחרות, כמו עצם העובדה שאני פגועה עדיין מהבחור האחרון שיצאתי איתו.