אהבה/הערכה?
האם אפשר להיות במערכת יחסים בה מאוד אוהבים את בן הזוג אך לא מעריכים אותו? זה סותר? בתור חרדית תמיד אמא שלי היתה מטיפה לי שהערכה זה הבסיס לאהבה. תמיד כשהייתי תמהה על מוסד השידוכים,איך מתחתנים בלי אהבה היו מסבירים לי שיש הערכה והאהבה באה אחרי זה. השאלה שלי היא אם אתם חושבים שאהבה יכולה לשרוד בלי הערכה הדדית?
האם אפשר להיות במערכת יחסים בה מאוד אוהבים את בן הזוג אך לא מעריכים אותו? זה סותר? בתור חרדית תמיד אמא שלי היתה מטיפה לי שהערכה זה הבסיס לאהבה. תמיד כשהייתי תמהה על מוסד השידוכים,איך מתחתנים בלי אהבה היו מסבירים לי שיש הערכה והאהבה באה אחרי זה. השאלה שלי היא אם אתם חושבים שאהבה יכולה לשרוד בלי הערכה הדדית?
אממ...אני בהחלט אוהבת אותו. אנחנו היינו כמעט שנה ביחד עד לא מזמן,ואז אמרתי לו שקשה לי עם סגנון החיים שלו. הוא אמר לי לתת לו זמן ושהוא רק בתקופה קשה. אז אנחנו בקשר טוב (מדברים 6 פעמים ביום,נפגשים הרבה) והוא בהחלט משתנה לאט לאט אז אולי באמת לתת לו קצת זמן,אבל אחרי שראיתי לאיפה הוא הגיע ואיך הוא איבד שליטה על עצמו קשה לי לכבד אותו..לא יודעת קשה לי להסביר את זה. אולי זה מתנשא אבל אני מרגישה במובן מסוים יותר חזקה ממנו,יותר מוסרית,בן אדם טוב יותר (טוב זה בטוח מתנשא). למרות שאם אגיע למצב שלו אולי גם אני אעשה שטויות... מה שחשוב לי להדגיש זה שבסגנון חיים הכוונה היא לא לדת.