אהבה בימינו
מזמן לא כתבתי כאן...אולי רק אזכיר בכמה מילים מי אני בכלל.
גבר בן 43(כן,כבר הבנתי שאני מזקני הפורום הזה כנראה
)....גרוש,מגדל לבד שתי בנות מתבגרות.
פיזית נמשך 100 אחוז לשני המינים.
רגשית,עד היום התאהבתי רק בנשים אבל אני בהחלט מוצא לפעמים כימיה עם גברים וחושב שאולי בנסיבות מתאימות יכולתי להתאהב בהם.
בעיקר מפריע לי שאני מרגיש שהעולם סביבי עדיין עסוק באובססיביות במודל המונוגמי ולדעתי המודל הזה לא ממש יכול להתאים לעולמנו במאה ה21.
אולי זה רק אני,אולי משהו אצלי בלב התנוון אבל זאת עובדה שיוצא לי להכיר נשים מדהימות וקל לי מאוד לאהוב אותן אבל זה לא גורם לי שלא להתחבר רגשית גם לנשים אחרות.
יש לי כ150 חברים בפייסבוק ויש שם לא מעט נשים שבכל פעם שאני רואה סטטוס שלהן או פוגש אותן אני יודע שאני רק רוצה לחבק אותן ורוצה שיהיה להן טוב ואני מרגיש מאוד בנח איתן גם מהבחינה הפיזית.
אז אולי אפשר לקרוא לזה בלבול רגשי שלי.
אולי זו בעיה כשהלב שלך פועל בצורה מסויימת והמוסכמות החברתיות מנסות להסביר לך שמה שאתה מרגש לא באמת יכול להיות.
אני הכי אוהב את אלה שמנסים להגיד לי שהרגשות שלי זו לא באמת אהבה....כן בטח...
ככה זה...בעולם שלנו אהבה זה רק כשאתה יושב ליד בן אדם בבית החולים שבועיים ומחזיק לו את היד...כל דבר פחות מזה זו סתם תגובה רגשית זניחה ולפעמים אנחנו באמת מודדים ככה רגשות של אנשים אלינו.
אז רציתי רק להגיד שיש לי חלום ואולי זה ממש חזון להצליח לשכנע את העולם סביבי שפשוט יאהב בלי חשבון.
אני רוצה לחיות בעולם עטוף בחיבוקים,עולם של המון מגע,עולם שלא מפחד מסקס אבל גם כזה שאפשר סתם להעביר את הלילה יחד מכורבלים מתחת לפוך.
אני רוצה עולם פחות בודד שבו אנשים לא יפחדו מהרגשות שלהם ופשוט יביעו חיבה ורגש בכל הזדמנות וכל פעם שזה מרגיש להם טוב ונוח.
נמאס לי שמנסים לקחת את הרגשות שלנו ולהכניס אותם לתוך מסגרות מונוגמיות כובלות שפשוט לא מתאימות בימינו.
אין לי בעיה שילדים יגדלו בבתים עם הורים מאותו מין,עם אמהות חד הוריות,עם אבות חד הוריים,עם שלשה של הורים שמגדלת את הילדים יחד וכל מודל אחר.
כל עוד ילד גדל מוקף בתמיכה ואהבה זה ממש לא משנה איזה מודל הורות בדיוק מגדל אותו.
הייתי רוצה לחיות בעולם שבו אין יותר שום דבר מגדרי וכל אדם הולך עם נטיות ליבו בלי להתחשב אם זה גבר או אישה.
אני יודע שכבר נעשו נסיונות בעבר להגיע לעולם כזה.
הכי קרוב הגיעו ההיפים באמריקה שהטיפו לאהבה חופשית וגם הם לצערי נכשלו כשאנשים התחילו לקנא ולהתעסק במלחמות אגו.
מעולם לא הבנתי מה יש לקנא.
אם אדם שאני אוהב נמצא כרגע במקום אחר והוא מאושר אז אני צריך להיות מאושר בשבילו.
אם אדם אוהב אותי ואני מקבל את כל הרוך והאמפטיה שאני צריך אז מה איכפת לי אם הוא אוהב גם אנשים אחרים...זה רק עושה את זה יותר יפה בעיני שיש לו כל כך הרבה אהבה לתת.
לי הדברים שכתבתי מאוד ברורים.
אבל כרגע אני עדיין לא יודע איך לתרגם את כל הרעיונות שלי למשהו אופרטיבי שאפשר יהיה לקדם כדי לשכנע את האנושות שלנו להיות יותר חמה ואוהבת.
אני פשוט לא יודע איך עושים זאת...אבל ברור לי שזה מה שצריך לעשות.
זה לא יהיה קל לפרוץ חומות של מוסכמות חברתיות ודתיות נוקשות בנות אלפי שנים.
אבל העולם המודרני השתנה ואם יש זמן שבו בשלו התנאים למהפך הגדול הזה אז עכשיו הזמן.
הילדים והנכדים שלנו יגדלו לתוך עולם קר,מייאש ומדכא אם לא נעשה משהו.
כבר עכשיו אני מוצא את עצמי מוקף בעוד ועוד נשים שאומרות לי : "אני התייאשתי מאהבה וזוגיות,והתחלתי בטיפולים לגדל ילד לבד".
כמו שאמרתי אני בעד כל בחירה שכזו ובטוח שהנשים האלה יגדלו את הילד בסביבה טובה.
אבל עצוב לי שהן התייאשו מהאפשרות לחיבור רגשי אוהב שיתן להן סביבה נעימה יותר לגדל את הילד.
עצוב לי שהבדידות במאה ה21 גדלה כל כך.
הייתי רוצה לשנות זאת...אבל אני עדיין לא יודע איך.
מה אתם חושבים?
מזמן לא כתבתי כאן...אולי רק אזכיר בכמה מילים מי אני בכלל.
גבר בן 43(כן,כבר הבנתי שאני מזקני הפורום הזה כנראה
פיזית נמשך 100 אחוז לשני המינים.
רגשית,עד היום התאהבתי רק בנשים אבל אני בהחלט מוצא לפעמים כימיה עם גברים וחושב שאולי בנסיבות מתאימות יכולתי להתאהב בהם.
בעיקר מפריע לי שאני מרגיש שהעולם סביבי עדיין עסוק באובססיביות במודל המונוגמי ולדעתי המודל הזה לא ממש יכול להתאים לעולמנו במאה ה21.
אולי זה רק אני,אולי משהו אצלי בלב התנוון אבל זאת עובדה שיוצא לי להכיר נשים מדהימות וקל לי מאוד לאהוב אותן אבל זה לא גורם לי שלא להתחבר רגשית גם לנשים אחרות.
יש לי כ150 חברים בפייסבוק ויש שם לא מעט נשים שבכל פעם שאני רואה סטטוס שלהן או פוגש אותן אני יודע שאני רק רוצה לחבק אותן ורוצה שיהיה להן טוב ואני מרגיש מאוד בנח איתן גם מהבחינה הפיזית.
אז אולי אפשר לקרוא לזה בלבול רגשי שלי.
אולי זו בעיה כשהלב שלך פועל בצורה מסויימת והמוסכמות החברתיות מנסות להסביר לך שמה שאתה מרגש לא באמת יכול להיות.
אני הכי אוהב את אלה שמנסים להגיד לי שהרגשות שלי זו לא באמת אהבה....כן בטח...
ככה זה...בעולם שלנו אהבה זה רק כשאתה יושב ליד בן אדם בבית החולים שבועיים ומחזיק לו את היד...כל דבר פחות מזה זו סתם תגובה רגשית זניחה ולפעמים אנחנו באמת מודדים ככה רגשות של אנשים אלינו.
אז רציתי רק להגיד שיש לי חלום ואולי זה ממש חזון להצליח לשכנע את העולם סביבי שפשוט יאהב בלי חשבון.
אני רוצה לחיות בעולם עטוף בחיבוקים,עולם של המון מגע,עולם שלא מפחד מסקס אבל גם כזה שאפשר סתם להעביר את הלילה יחד מכורבלים מתחת לפוך.
אני רוצה עולם פחות בודד שבו אנשים לא יפחדו מהרגשות שלהם ופשוט יביעו חיבה ורגש בכל הזדמנות וכל פעם שזה מרגיש להם טוב ונוח.
נמאס לי שמנסים לקחת את הרגשות שלנו ולהכניס אותם לתוך מסגרות מונוגמיות כובלות שפשוט לא מתאימות בימינו.
אין לי בעיה שילדים יגדלו בבתים עם הורים מאותו מין,עם אמהות חד הוריות,עם אבות חד הוריים,עם שלשה של הורים שמגדלת את הילדים יחד וכל מודל אחר.
כל עוד ילד גדל מוקף בתמיכה ואהבה זה ממש לא משנה איזה מודל הורות בדיוק מגדל אותו.
הייתי רוצה לחיות בעולם שבו אין יותר שום דבר מגדרי וכל אדם הולך עם נטיות ליבו בלי להתחשב אם זה גבר או אישה.
אני יודע שכבר נעשו נסיונות בעבר להגיע לעולם כזה.
הכי קרוב הגיעו ההיפים באמריקה שהטיפו לאהבה חופשית וגם הם לצערי נכשלו כשאנשים התחילו לקנא ולהתעסק במלחמות אגו.
מעולם לא הבנתי מה יש לקנא.
אם אדם שאני אוהב נמצא כרגע במקום אחר והוא מאושר אז אני צריך להיות מאושר בשבילו.
אם אדם אוהב אותי ואני מקבל את כל הרוך והאמפטיה שאני צריך אז מה איכפת לי אם הוא אוהב גם אנשים אחרים...זה רק עושה את זה יותר יפה בעיני שיש לו כל כך הרבה אהבה לתת.
לי הדברים שכתבתי מאוד ברורים.
אבל כרגע אני עדיין לא יודע איך לתרגם את כל הרעיונות שלי למשהו אופרטיבי שאפשר יהיה לקדם כדי לשכנע את האנושות שלנו להיות יותר חמה ואוהבת.
אני פשוט לא יודע איך עושים זאת...אבל ברור לי שזה מה שצריך לעשות.
זה לא יהיה קל לפרוץ חומות של מוסכמות חברתיות ודתיות נוקשות בנות אלפי שנים.
אבל העולם המודרני השתנה ואם יש זמן שבו בשלו התנאים למהפך הגדול הזה אז עכשיו הזמן.
הילדים והנכדים שלנו יגדלו לתוך עולם קר,מייאש ומדכא אם לא נעשה משהו.
כבר עכשיו אני מוצא את עצמי מוקף בעוד ועוד נשים שאומרות לי : "אני התייאשתי מאהבה וזוגיות,והתחלתי בטיפולים לגדל ילד לבד".
כמו שאמרתי אני בעד כל בחירה שכזו ובטוח שהנשים האלה יגדלו את הילד בסביבה טובה.
אבל עצוב לי שהן התייאשו מהאפשרות לחיבור רגשי אוהב שיתן להן סביבה נעימה יותר לגדל את הילד.
עצוב לי שהבדידות במאה ה21 גדלה כל כך.
הייתי רוצה לשנות זאת...אבל אני עדיין לא יודע איך.
מה אתם חושבים?
