אהבה אפלטונית
- פותח הנושא XCLASS
- פורסם בתאריך
המיסתורין האפלטוני
מקור המונח בדיאלוגים של אפלטון. בדיאלוג פרמנידס מתאר סוקרטס אהבה בה האוהב והאהוב אינם מממשים את משיכתם המינית אחד אל השני. אהבה זו מתוארת, בדומה לתיאורי פולחנות המיסתורין שרווחו בזמן ההוא, כפולחן מסתורין לארוס. על מנת להבין טוב יותר את המיסתורין של האהבה האפלטונית, כדאי להבין את המיתוסים והמשלים המופיעים באותו דיאלוג. אני אביא אותם כאן באופן מקוצר ומפושט: על פי מיתוס אחד, בזמן מהזמנים רחפה לה הנפש במרומי היקום כבת לוויה למרכבות האלים - כל נפש ליוותה אל אחר. בזמנים הללו היתה הנפש מאושרת שכן זכתה להתבונן באידאות באופן ישיר (ואין מראה יפה ומענג מזה). אך אבוי, הנפש נפלה ממרומי הרקיע ונקשרה בגוף. בזוכרה את האל לו התלוותה, נוטה הנפש להמשך לאדם אחר, המזכיר במראהו או בהתנהגותו את אותו האל ולסגוד לו (זוהי האהבה). אהבה זו ממיסה בחומה את הדונג שמדביק את נוצות כנפי הנפש ומאפשר לה בסופו של דבר לעוף שוב חזרה אל מרומי הרקיע. הנפש, כך נאמר לנו, משולה למרכבה הרתומה לשני סוסים (מאוד מזכיר את קלף המרכבה בטארוט, ולדעתי זה מקורו). הסוס האחד לבן, צחור, יפה ואצילי. הסוס האחר שחור, מכוער, עקום ודוחה. כשאדם מתאהב באדם אחר, הסוס השחור (זוהי התאווה) מושך את המרכבה בפראות להתקרב אל האדם האחר, לגעת בו ולמעשה לשכב עמו. הסוס הלבן, לעומתו, מבקש להשאר במקומו (זה רגש הכבוד והבושה). הרכב (שהוא השכל) מושך בריתמת הסוס השחור, וכך מרסן אותו. עם מותו של האדם הנפש מבלה תקופה מסויימת בשאול תחתיות או בגן עדן מאושר, על פי מעשיו של האדם בחייו, לפני שהיא שבה ומתגלגלת ביצור אחר (על פי בחירתה). אדם שאהב אהבת אמת בחייו לא ירד לאחר מותו לשאול. אדם שאהב אהבת אמת וידע לרסן את תאוותו (כלומר, לא שכב עם אהובו), נפשו תתנתק ממעגל הגילגולים ותשוב למקומה הראוי ברקיע, לצד האלים, ותוכל לצפות שוב באידאות. מיתוס אחר, המסביר את רעיון האהבה האפלטונית, מצוי בדיאלוג המשתה. שם נאמר, בין השאר, כי האהבה היא הרצון לפרות ביפה. מרבית בני האדם פורים ביפה באמצעות יחסי מין בין גבר לאשה - יחסי מין המביאים להולדת תינוקות. נעלים מהם הם בני האדם המבקשים לפרות ברוח - כלומר, מממשים את אהבתם ברוח, בפעילות אינטלקטואלית, וצאצאיהם המופשטים חיים לנצח. במשתה מתוארת במיתוס גם הדרך בה מתחנך האדם באמנות האהבה. בתחילה אוהב האדם נער יפה אחד. אחר כך הוא מבין כי היופי אינו ייחודי לו, ומצוי גם בנערים אחרים. בשלב הבא מגלה אותו אדם את היופי שבדברים כולם, ובסופו של דבר הוא רואה את היופי כשלעצמו - את אותו הדבר שבזכותו כל שאר הדברים הם יפים. בזכות החזיון ביפה כשלעצמו מוענק לאדם אלמוות ומעמד של דיימון, מתווך בין אלים לבני האדם.
מקור המונח בדיאלוגים של אפלטון. בדיאלוג פרמנידס מתאר סוקרטס אהבה בה האוהב והאהוב אינם מממשים את משיכתם המינית אחד אל השני. אהבה זו מתוארת, בדומה לתיאורי פולחנות המיסתורין שרווחו בזמן ההוא, כפולחן מסתורין לארוס. על מנת להבין טוב יותר את המיסתורין של האהבה האפלטונית, כדאי להבין את המיתוסים והמשלים המופיעים באותו דיאלוג. אני אביא אותם כאן באופן מקוצר ומפושט: על פי מיתוס אחד, בזמן מהזמנים רחפה לה הנפש במרומי היקום כבת לוויה למרכבות האלים - כל נפש ליוותה אל אחר. בזמנים הללו היתה הנפש מאושרת שכן זכתה להתבונן באידאות באופן ישיר (ואין מראה יפה ומענג מזה). אך אבוי, הנפש נפלה ממרומי הרקיע ונקשרה בגוף. בזוכרה את האל לו התלוותה, נוטה הנפש להמשך לאדם אחר, המזכיר במראהו או בהתנהגותו את אותו האל ולסגוד לו (זוהי האהבה). אהבה זו ממיסה בחומה את הדונג שמדביק את נוצות כנפי הנפש ומאפשר לה בסופו של דבר לעוף שוב חזרה אל מרומי הרקיע. הנפש, כך נאמר לנו, משולה למרכבה הרתומה לשני סוסים (מאוד מזכיר את קלף המרכבה בטארוט, ולדעתי זה מקורו). הסוס האחד לבן, צחור, יפה ואצילי. הסוס האחר שחור, מכוער, עקום ודוחה. כשאדם מתאהב באדם אחר, הסוס השחור (זוהי התאווה) מושך את המרכבה בפראות להתקרב אל האדם האחר, לגעת בו ולמעשה לשכב עמו. הסוס הלבן, לעומתו, מבקש להשאר במקומו (זה רגש הכבוד והבושה). הרכב (שהוא השכל) מושך בריתמת הסוס השחור, וכך מרסן אותו. עם מותו של האדם הנפש מבלה תקופה מסויימת בשאול תחתיות או בגן עדן מאושר, על פי מעשיו של האדם בחייו, לפני שהיא שבה ומתגלגלת ביצור אחר (על פי בחירתה). אדם שאהב אהבת אמת בחייו לא ירד לאחר מותו לשאול. אדם שאהב אהבת אמת וידע לרסן את תאוותו (כלומר, לא שכב עם אהובו), נפשו תתנתק ממעגל הגילגולים ותשוב למקומה הראוי ברקיע, לצד האלים, ותוכל לצפות שוב באידאות. מיתוס אחר, המסביר את רעיון האהבה האפלטונית, מצוי בדיאלוג המשתה. שם נאמר, בין השאר, כי האהבה היא הרצון לפרות ביפה. מרבית בני האדם פורים ביפה באמצעות יחסי מין בין גבר לאשה - יחסי מין המביאים להולדת תינוקות. נעלים מהם הם בני האדם המבקשים לפרות ברוח - כלומר, מממשים את אהבתם ברוח, בפעילות אינטלקטואלית, וצאצאיהם המופשטים חיים לנצח. במשתה מתוארת במיתוס גם הדרך בה מתחנך האדם באמנות האהבה. בתחילה אוהב האדם נער יפה אחד. אחר כך הוא מבין כי היופי אינו ייחודי לו, ומצוי גם בנערים אחרים. בשלב הבא מגלה אותו אדם את היופי שבדברים כולם, ובסופו של דבר הוא רואה את היופי כשלעצמו - את אותו הדבר שבזכותו כל שאר הדברים הם יפים. בזכות החזיון ביפה כשלעצמו מוענק לאדם אלמוות ומעמד של דיימון, מתווך בין אלים לבני האדם.
ידידי היקר מה אתה מתיוון מתנוון../images/Emo2.gif
אם כל הכבוד שאני רוכש לך ולתרבות היונית, האיש ביקש רק לדעת מה זו אהבה אפלטונית, ואתה בתמורה נתת לנו הרצאה מאלפת על אפלטון ואלים וציטוטים למה אינך יכול פשוט לבטא את המסקנות המתבקשות ולומר לנו בפשטות מה זה בשבילך אהבה אפלטונית. בכבוד רב.
אם כל הכבוד שאני רוכש לך ולתרבות היונית, האיש ביקש רק לדעת מה זו אהבה אפלטונית, ואתה בתמורה נתת לנו הרצאה מאלפת על אפלטון ואלים וציטוטים למה אינך יכול פשוט לבטא את המסקנות המתבקשות ולומר לנו בפשטות מה זה בשבילך אהבה אפלטונית. בכבוד רב.
תוכן וצורה
לדעתי, אי אפשר לנתק רעיון מהאופן וההקשר בו הוא הובע; הצורה, לדעתי, נושאת לא פחות מסר מן התוכן. לכן אני רואה חשיבות בתיאור האופן בו אפלטון בחר להמשיג את האהבה. האהבה היא חווייה עוצמתית (אפלטון מתאר אותה כסוג של שגעון), וככזו נוחה יותר לתיאור מיתי מאשר לתיאור מושגי. התשובה לשאלה מהי אהבה אפלטונית תהא, אם כן, האופן בו אפלטון תיאר את האהבה. דיווח מלא על מה זו אהבה אפלטונית בשבילי הוא, לפיכך, תיאור שלי של דבריו של אפלטון (כלומר, מיקום שלי במסורת האפלטונית).
לדעתי, אי אפשר לנתק רעיון מהאופן וההקשר בו הוא הובע; הצורה, לדעתי, נושאת לא פחות מסר מן התוכן. לכן אני רואה חשיבות בתיאור האופן בו אפלטון בחר להמשיג את האהבה. האהבה היא חווייה עוצמתית (אפלטון מתאר אותה כסוג של שגעון), וככזו נוחה יותר לתיאור מיתי מאשר לתיאור מושגי. התשובה לשאלה מהי אהבה אפלטונית תהא, אם כן, האופן בו אפלטון תיאר את האהבה. דיווח מלא על מה זו אהבה אפלטונית בשבילי הוא, לפיכך, תיאור שלי של דבריו של אפלטון (כלומר, מיקום שלי במסורת האפלטונית).
צורה לך ,גרימזון,../images/Emo132.gif
רעיון צורה סמל אות קליפ סימן,,,,,מה שאתה רוצה, לפי אפלטון אהבה היא סוג של שיגעון היא תאור מיתי מושגי, דיווח שלי המלא מה זאת אהבה, הוא תאור דבריו של אפלטון, כלומר מיקום שלי במסורת האפלטונית, תראה טוב את הכתוב ועד פעם שפשף את העינים ,מה אתה רואה כאן, נראה לך משהו שמשדר אהבה, צורה, סמל, סימן לאהבה, מה המסר הגלוי,,,,,,,,,מה המסר הסמוי, מה זה כל מה שיוצא לך בהקשר של אהבה. תאור משנתו של סוקרטס שהיה המורה של אפלטון, הכל כתוב תגיד בעצמך, להתראות,
רעיון צורה סמל אות קליפ סימן,,,,,מה שאתה רוצה, לפי אפלטון אהבה היא סוג של שיגעון היא תאור מיתי מושגי, דיווח שלי המלא מה זאת אהבה, הוא תאור דבריו של אפלטון, כלומר מיקום שלי במסורת האפלטונית, תראה טוב את הכתוב ועד פעם שפשף את העינים ,מה אתה רואה כאן, נראה לך משהו שמשדר אהבה, צורה, סמל, סימן לאהבה, מה המסר הגלוי,,,,,,,,,מה המסר הסמוי, מה זה כל מה שיוצא לך בהקשר של אהבה. תאור משנתו של סוקרטס שהיה המורה של אפלטון, הכל כתוב תגיד בעצמך, להתראות,
אפלטון דיבר על אידאות אידיאלים,
אהבה אפלטונית היא אהבה אידיאלית כלומר למשוך את משמעות האהבה עד לצורה האידאית שלה אהבה היא אלוהים לעומת מה שאנחנו קוראים אהבה מה שאנחנו חווים ממעשה האהבה רחוק מלהיות מושלם אידיאלי אתזה יהיה לך קל לבדוק בעצמך מה שאפלטון התכוון זה אהבה אלוהית רוצה לומר נתינה מעצמינו בלי רצון לקבל שום תמורה כמו אלוהים שנתן לך חיים ךלא מצפה ממך לשום תמורה ואפילו אתה יכול לא להאמין שקיים משהו שיצר אותך, מה שנשאר לך זה לאהוב ראשית כל את עצמך עד כמה שאפשר בלי לבקש מעצמך שום תמורה ואז להשפיע אהבה על זולתך בלי לבקש שום תמורה ואז יתמלא כל מבוקשך בכבוד רב.
אהבה אפלטונית היא אהבה אידיאלית כלומר למשוך את משמעות האהבה עד לצורה האידאית שלה אהבה היא אלוהים לעומת מה שאנחנו קוראים אהבה מה שאנחנו חווים ממעשה האהבה רחוק מלהיות מושלם אידיאלי אתזה יהיה לך קל לבדוק בעצמך מה שאפלטון התכוון זה אהבה אלוהית רוצה לומר נתינה מעצמינו בלי רצון לקבל שום תמורה כמו אלוהים שנתן לך חיים ךלא מצפה ממך לשום תמורה ואפילו אתה יכול לא להאמין שקיים משהו שיצר אותך, מה שנשאר לך זה לאהוב ראשית כל את עצמך עד כמה שאפשר בלי לבקש מעצמך שום תמורה ואז להשפיע אהבה על זולתך בלי לבקש שום תמורה ואז יתמלא כל מבוקשך בכבוד רב.
מאהבת נשים
הנשים לפי אפלטון אינן בהכרח נבערות ומלאות יצרים. על פי אפלטון, גם אם כמין היכולות של נשים נופלות מאלו של הגברים, הרי כפרטים ייתכן שאשה ספציפית תגבר על גבר ספציפי (או על גברים רבים) ביכולותיה (בדיאלוגים של אפלטון מופיעות נשים כאלו - דיוטימה המיתולוגית ואספסיה מאהבתו של פריקלס, למשל). זה נכון שמושג האהבה האפלטונית כוון בתחילה לאהבה מינית לא ממומשת בין גברים, אבל מהר מאוד הואחב המושג גם אל יחסים בין גברים לנשים. תקופתו של אפלטון החל מעבר בתרבות היוונית מתיאור של אידיאל יופי גברי לתיאור של אידיאל יופי נשי והעמדת האהבה של גבר לאשה במרכז. רעיון האהבה האפלטונית הותאם לרוח חדשה זו. תיפשות מיניות אפלטוניות השפיעו רבות גם בימי הביניים, תוך המרתן למערכות יחסים בין גברים לנשים. אפשר למצוא השפעות אפלטוניות כאלה הן בספר הזוהר והן באידיאל האהבה החצרנית הנוצרית (של אביר המשמש כמאהב לגבירה נשואה, וזאת מבלי לקיים עמה יחסי מין מלאים אסורים).
הנשים לפי אפלטון אינן בהכרח נבערות ומלאות יצרים. על פי אפלטון, גם אם כמין היכולות של נשים נופלות מאלו של הגברים, הרי כפרטים ייתכן שאשה ספציפית תגבר על גבר ספציפי (או על גברים רבים) ביכולותיה (בדיאלוגים של אפלטון מופיעות נשים כאלו - דיוטימה המיתולוגית ואספסיה מאהבתו של פריקלס, למשל). זה נכון שמושג האהבה האפלטונית כוון בתחילה לאהבה מינית לא ממומשת בין גברים, אבל מהר מאוד הואחב המושג גם אל יחסים בין גברים לנשים. תקופתו של אפלטון החל מעבר בתרבות היוונית מתיאור של אידיאל יופי גברי לתיאור של אידיאל יופי נשי והעמדת האהבה של גבר לאשה במרכז. רעיון האהבה האפלטונית הותאם לרוח חדשה זו. תיפשות מיניות אפלטוניות השפיעו רבות גם בימי הביניים, תוך המרתן למערכות יחסים בין גברים לנשים. אפשר למצוא השפעות אפלטוניות כאלה הן בספר הזוהר והן באידיאל האהבה החצרנית הנוצרית (של אביר המשמש כמאהב לגבירה נשואה, וזאת מבלי לקיים עמה יחסי מין מלאים אסורים).
גרימזון הבאת לי רעיון אדיר ../images/Emo51.gif
הנשים אינן נבערות ומלאות יצרים, היכולות של נשים לא נופלות מאלו של הגברים טעות מרה, אהבה מינית לא ממומשת בין גברים מהר מאד,,,,מתחלפת ליחסים בין גברים ונשים,,,,מתאור אידיאל יופי גברי ל,,,, תאור של אידיאל יופי נשי,,,,,,,די די ד,,,,,,,,,,,,,י ולקינוח השפעות אפלטוניות לספר הזהר שזה שקר גס מי קודם למי הביצה,,, או,,,,,תרנגולת, אני כבר רוצה להגיד אבל עוד מעט, ולסיום השפעות בחצר הנוצרית ,,אביר יעני מניק זאת המילה. משמש יעני דופק,,,,גבירה יעני שפטוטה שבוגדת בבעלה ועוד כל זאת מבלי לקיים עימה יחסי מין מלאים התעיפתי,,, אני מהמר לא אני בטוח שאתה ידידי לא מבין כלום אבל כלום 0 , ב,,נ,,שי,,,ם איך אבל איך איך אפשר לעלות על הדעת, שגבר כן גבר ישמש מאהב של אשה נשואה מבלי לקיים עמה,,,, ,,,,יחסי מין מלאים ועוד אסורים חשוב מעד אסורים,,,, אני קורא ועוד פעם קורא ועוד פעם קורא, ולא מבין.
על מגבלות השכל הישר
השכל הישר הוא לא תמיד שופט טוב כשבאים לעסוק בהסטוריה - או בהתנהגות בני אדם בהווה ובעתיד. בני אדם לא חדלים מלהפתיע ולעשות את הבלתי צפוי. אם אתה מעוניין אני יכול להפנות אותך למחקרים של כתבים מהתקופה, על מנת שתוכל לבחון בעצמך אם אמת הדבר - הן בנוגע לאהבה החצרנית של ימה"ב המאוחרים, והן בנוגע ליחסים בין ספר הזוהר (שחובר במאה ה- 13 לספה"נ) לדיאלוגים האפלטוניים (מהמאה ה-4 לפנה"ס). לילה טוב
השכל הישר הוא לא תמיד שופט טוב כשבאים לעסוק בהסטוריה - או בהתנהגות בני אדם בהווה ובעתיד. בני אדם לא חדלים מלהפתיע ולעשות את הבלתי צפוי. אם אתה מעוניין אני יכול להפנות אותך למחקרים של כתבים מהתקופה, על מנת שתוכל לבחון בעצמך אם אמת הדבר - הן בנוגע לאהבה החצרנית של ימה"ב המאוחרים, והן בנוגע ליחסים בין ספר הזוהר (שחובר במאה ה- 13 לספה"נ) לדיאלוגים האפלטוניים (מהמאה ה-4 לפנה"ס). לילה טוב
ידידי השכל שלך עקום נקודה,
באינטרקציה שביני ובינך אתה לא עונה שום תשובה מהותית, אני לא סותר אותך אבל אתה לא עונה לי מעצמך אתה בורח למחקרים ןלכתבים של אחרים ולא מצביע על שום נקודה משמעותית להגנתך, תענה ישר ולא עקום ,,,נכון שאתה לא מבין נשים בכלל, מי כתב את הזוהר לדעתך אני אומר שכל הכתבים נכתבו בעקבות הזוהר ומצפה ממך שתוכיך לי אחרת, תקרא אתה את הכתבים שאתה מפנה אותי אליהם, ותתן לי תשובה ברורה מי קודם למי הזהר או התנך או מה שנראה לך נכון ויתר, ונשיך לדבר,,,,,,,תודה,
באינטרקציה שביני ובינך אתה לא עונה שום תשובה מהותית, אני לא סותר אותך אבל אתה לא עונה לי מעצמך אתה בורח למחקרים ןלכתבים של אחרים ולא מצביע על שום נקודה משמעותית להגנתך, תענה ישר ולא עקום ,,,נכון שאתה לא מבין נשים בכלל, מי כתב את הזוהר לדעתך אני אומר שכל הכתבים נכתבו בעקבות הזוהר ומצפה ממך שתוכיך לי אחרת, תקרא אתה את הכתבים שאתה מפנה אותי אליהם, ותתן לי תשובה ברורה מי קודם למי הזהר או התנך או מה שנראה לך נכון ויתר, ונשיך לדבר,,,,,,,תודה,
לשאלותיך הענייניות:
שאל מי חיבר את הזוהר? את הזוהר חיבר משה בן שם טוב מליאון, שנפטר בשנת 1305. בכתיבתו לא הסתייע משה דה-ליאון בכתבי יד עתיקים, ועל כך העידו אשתו ובתו. כמו כן, אם תשווה את לשון הארמית של ספר הזוהר ללשון הארמית של תקופתו של בר יוחאי תגלה כי מדובר בשפה שונה למדי. למעשה, מעולם לא דוברה ארמית דומה לזו המופיעה בספר - מדובר בניב שהמציא דה-לאון. חוסר האותנטיות של ספר הזוהר היתה מקובלת גם על מקובלי ימי הביניים (יצחק דמן עכו ותלמידי הרשב"א, למשל) - כמו גם כתבים קבליים אחרים. כבר במאה ה- 7 כתב רבינו סעדיה גאון (הרס"ג), כי ספר יצירה חובר לאחר חורבן הבית בארץ ישראל ולא ע"י אברהם אבינו. אם תקרא את ספר הזוהר (כפי שעשה עבדך הנאמן) תגלה כי חוסר האותנטיות של ספר הזוהר אינה נוגד את הנאמר בו, דהיינו, את מעמדה של האמת בספר. מעבר לכך, מושגים מרכזיים בקבלה מעידים על ההשפעות היווניות הרבות בה (כמו מלים שהועתקו מיוונית תוך אבדן משמעותן המקורית). אם להציג דוגמא אחת למעבר כזה: כאשר אריסטו בא לתאר את היקום, הוא תיאר אותו כבנוי כדורים כדורים, כאשר התנועה מועברת מן המניע הבלתי מונע, היש האלוהי העליון, דרך הכדורים, אל עולמנו וכך נוצרים הישים המוכרים לנו. על כדורים אלו נעים כוכבי השמיים. באסטרולוגיה היוונית קיבלו הכדורים משמעויות שונות, ותאוריה זו התפתחה ונעשתה מורכבת יותר במהלך העת העתיקה. מכל מקום, ביוונית המלה לכדור היא ספירה. מלה זו התגלגלה למחשבה הקבלית (דרך ספר יצירה), והופשטה ממשמעותה המקורית - תוך שהיא מייצגת את הכוח שיוחס לכדורים. באשר לשאלתך השניה, האם התנ"ך קודם לזוהר, או להיפך, נדמה לי שהתשובה ברורה מתשובתי הראשונה. מכל מקום ישנן ראיות נוספות לקדמות ספרי התנ"ך. השוואה עם כתבי מיתיים של המזרח הקדום מאפשרת למקמם את כתיבת חלק מספרי התנ"כ במקביל אליהם. שנית - התייחסות הזוהר לפרשיות מהתנ"ך, ואי התייחסות התנ"ך לפרשיות מהזוהר. אלו ידיעותי. רכשתי אותן ביגיעה, ולכן אני נוטה להאמין בהן. אודה לך אם תוכל להראות לי שהן מוטעות, על מנת שלא אמשיך להטעות אחרים בעצמי. באשר להבנתי או אי הבנתי בנשים - אבקשך להביא ראיות לטענותיך ולא להתחמק בתקיפת הדובר מולך. באשר לבקשתך שלא אברח לכתביהם ומחקריהם של אחרים - זוהי תרבות הדיון שלי: להתחיל דיון בכתבי מלומדים ולהסתמך על ידיעותיהם, עד שאוכל להפריכן. ייתכן ומדובר בתרבות דיון הזרה לך. ייתכן אפילו שתרבותך נעלה על זו שלי, אבל עד שלא אווכח בכך בעצמי, אמשיך לדבוק בדרכי הנלוזות. לא אפגע אם בשל דרכי לטעון את טיעוני לא תשתכנע ולא תקבל את עמדותי.
שאל מי חיבר את הזוהר? את הזוהר חיבר משה בן שם טוב מליאון, שנפטר בשנת 1305. בכתיבתו לא הסתייע משה דה-ליאון בכתבי יד עתיקים, ועל כך העידו אשתו ובתו. כמו כן, אם תשווה את לשון הארמית של ספר הזוהר ללשון הארמית של תקופתו של בר יוחאי תגלה כי מדובר בשפה שונה למדי. למעשה, מעולם לא דוברה ארמית דומה לזו המופיעה בספר - מדובר בניב שהמציא דה-לאון. חוסר האותנטיות של ספר הזוהר היתה מקובלת גם על מקובלי ימי הביניים (יצחק דמן עכו ותלמידי הרשב"א, למשל) - כמו גם כתבים קבליים אחרים. כבר במאה ה- 7 כתב רבינו סעדיה גאון (הרס"ג), כי ספר יצירה חובר לאחר חורבן הבית בארץ ישראל ולא ע"י אברהם אבינו. אם תקרא את ספר הזוהר (כפי שעשה עבדך הנאמן) תגלה כי חוסר האותנטיות של ספר הזוהר אינה נוגד את הנאמר בו, דהיינו, את מעמדה של האמת בספר. מעבר לכך, מושגים מרכזיים בקבלה מעידים על ההשפעות היווניות הרבות בה (כמו מלים שהועתקו מיוונית תוך אבדן משמעותן המקורית). אם להציג דוגמא אחת למעבר כזה: כאשר אריסטו בא לתאר את היקום, הוא תיאר אותו כבנוי כדורים כדורים, כאשר התנועה מועברת מן המניע הבלתי מונע, היש האלוהי העליון, דרך הכדורים, אל עולמנו וכך נוצרים הישים המוכרים לנו. על כדורים אלו נעים כוכבי השמיים. באסטרולוגיה היוונית קיבלו הכדורים משמעויות שונות, ותאוריה זו התפתחה ונעשתה מורכבת יותר במהלך העת העתיקה. מכל מקום, ביוונית המלה לכדור היא ספירה. מלה זו התגלגלה למחשבה הקבלית (דרך ספר יצירה), והופשטה ממשמעותה המקורית - תוך שהיא מייצגת את הכוח שיוחס לכדורים. באשר לשאלתך השניה, האם התנ"ך קודם לזוהר, או להיפך, נדמה לי שהתשובה ברורה מתשובתי הראשונה. מכל מקום ישנן ראיות נוספות לקדמות ספרי התנ"ך. השוואה עם כתבי מיתיים של המזרח הקדום מאפשרת למקמם את כתיבת חלק מספרי התנ"כ במקביל אליהם. שנית - התייחסות הזוהר לפרשיות מהתנ"ך, ואי התייחסות התנ"ך לפרשיות מהזוהר. אלו ידיעותי. רכשתי אותן ביגיעה, ולכן אני נוטה להאמין בהן. אודה לך אם תוכל להראות לי שהן מוטעות, על מנת שלא אמשיך להטעות אחרים בעצמי. באשר להבנתי או אי הבנתי בנשים - אבקשך להביא ראיות לטענותיך ולא להתחמק בתקיפת הדובר מולך. באשר לבקשתך שלא אברח לכתביהם ומחקריהם של אחרים - זוהי תרבות הדיון שלי: להתחיל דיון בכתבי מלומדים ולהסתמך על ידיעותיהם, עד שאוכל להפריכן. ייתכן ומדובר בתרבות דיון הזרה לך. ייתכן אפילו שתרבותך נעלה על זו שלי, אבל עד שלא אווכח בכך בעצמי, אמשיך לדבוק בדרכי הנלוזות. לא אפגע אם בשל דרכי לטעון את טיעוני לא תשתכנע ולא תקבל את עמדותי.
../images/Emo51.gif על הרצאתך המלומדת../images/Emo91.gif
אני משתדל שלא לקרא פעם שניה ושלישית את מכתבך, אני שמח שאתה מעיד על עצמך שקראת את ספר הזהר והבנת אותו והפנפת אותו והטמעת אותו בתוכך. ואתה עדיין מסוגל לשפוט אותו מגבוע כמעט וכאילו אפשר לחשוב שאתה כתבת אותו בעצמך וכל זה נכון בהחלט כי מה שהשגת מהפרוש שלך שייך אך ורק לך,לצורך הענין אני אומר לך שספר הזהר התגלה המעמד הר סיני ומי שכתב אותו הוא האלוהים בכבודו ובעצמו וזאת למה מאחר וכל מי שיקרא ויתעמק ויפנים ויטמיע בתוכו את משמעות הנקרא יגיע למסקנות שונות ומגוונות ואפילו מתנגדות ופוסלות כל אחד לפי הבנתו השאלה מי כתב לפני מי לא רלוונטית לדיון שלנו אני לא מנסה להוכיך לך את השגי אני מנסה להראות לך שחוץ מדעתך המלומדת יש עוד דעות מלומדות ומנומקות לאותו ענען וכולן מקובלות איש איש לפי הבנתו,אתה מטעה את עצמך מאחר ואתה מנסה להוכיך את צדקתך בלי להתחשב בעוד דעות, אני מתרכז בלבד בהשגות שלך על החיים כאן ועכשיו, על הרגשות שלך ועל האהבות שלך וזאת היא ההשגה החשובה מכולן אנחנו סך כל מה שהסגנו מלימוד ויגע והשגה של מה שהפך אותנו למה שאנחנו היום כאן ועכשיו, מאחר והדעות מרובות ומגוונות כל שעלינו לעשות בתקשורת בינינו זה לתמצת את הידע למינימום מילים שיכולות לגעת במקסימום יחידים, כתבתי הרבה בלי הפסק וברור לי שאני לא חף מטעויות אבל את זה אני משאיר לשיפוטך,,,,,,,, בקשר לנשים אינני יודע איזה חויות עברת ביחסך אל נשים ורק על סמך מה שכתבת בעצמך אתה בעצמך חושף את עצמך, שמע כמה דברים אשא היא יותר מוכשרת מגבר בכח בסבל וכמט בכל תחום הסיבה שאנחנו רואים את האשה בנחיתותה היא שהגברים השפילו ודיכאו והשתלטו בכח וכבשו את האשה עד כדי כך שישנם נשים שאפילו מאמינות שהן נחותות מהגבר אשא אם היא שלמה אם עצמה יכולה לסובב גבר כמוסביבון,אשה יכולה לקבל בערך100 150 תולעים הכוונה למה שיש לגבר בין הרגלים, ביום ולהתקלח ולצאת למועדון ולתת לאחד כמוך לכרכר סביבה כמה שהיא רוצה עד שהיא תתן לך להשתמש בתולעת, גבר אחרי 5 6 7 פעמים דומה יותר לסמרטות מאשר לגבר לאשה יש עוד מיומנויות שקבלה מהאל ולא ממך צא ולמד אני מודה לך שבזכותך כתבתי מה שכתבתי להתראות,
אני משתדל שלא לקרא פעם שניה ושלישית את מכתבך, אני שמח שאתה מעיד על עצמך שקראת את ספר הזהר והבנת אותו והפנפת אותו והטמעת אותו בתוכך. ואתה עדיין מסוגל לשפוט אותו מגבוע כמעט וכאילו אפשר לחשוב שאתה כתבת אותו בעצמך וכל זה נכון בהחלט כי מה שהשגת מהפרוש שלך שייך אך ורק לך,לצורך הענין אני אומר לך שספר הזהר התגלה המעמד הר סיני ומי שכתב אותו הוא האלוהים בכבודו ובעצמו וזאת למה מאחר וכל מי שיקרא ויתעמק ויפנים ויטמיע בתוכו את משמעות הנקרא יגיע למסקנות שונות ומגוונות ואפילו מתנגדות ופוסלות כל אחד לפי הבנתו השאלה מי כתב לפני מי לא רלוונטית לדיון שלנו אני לא מנסה להוכיך לך את השגי אני מנסה להראות לך שחוץ מדעתך המלומדת יש עוד דעות מלומדות ומנומקות לאותו ענען וכולן מקובלות איש איש לפי הבנתו,אתה מטעה את עצמך מאחר ואתה מנסה להוכיך את צדקתך בלי להתחשב בעוד דעות, אני מתרכז בלבד בהשגות שלך על החיים כאן ועכשיו, על הרגשות שלך ועל האהבות שלך וזאת היא ההשגה החשובה מכולן אנחנו סך כל מה שהסגנו מלימוד ויגע והשגה של מה שהפך אותנו למה שאנחנו היום כאן ועכשיו, מאחר והדעות מרובות ומגוונות כל שעלינו לעשות בתקשורת בינינו זה לתמצת את הידע למינימום מילים שיכולות לגעת במקסימום יחידים, כתבתי הרבה בלי הפסק וברור לי שאני לא חף מטעויות אבל את זה אני משאיר לשיפוטך,,,,,,,, בקשר לנשים אינני יודע איזה חויות עברת ביחסך אל נשים ורק על סמך מה שכתבת בעצמך אתה בעצמך חושף את עצמך, שמע כמה דברים אשא היא יותר מוכשרת מגבר בכח בסבל וכמט בכל תחום הסיבה שאנחנו רואים את האשה בנחיתותה היא שהגברים השפילו ודיכאו והשתלטו בכח וכבשו את האשה עד כדי כך שישנם נשים שאפילו מאמינות שהן נחותות מהגבר אשא אם היא שלמה אם עצמה יכולה לסובב גבר כמוסביבון,אשה יכולה לקבל בערך100 150 תולעים הכוונה למה שיש לגבר בין הרגלים, ביום ולהתקלח ולצאת למועדון ולתת לאחד כמוך לכרכר סביבה כמה שהיא רוצה עד שהיא תתן לך להשתמש בתולעת, גבר אחרי 5 6 7 פעמים דומה יותר לסמרטות מאשר לגבר לאשה יש עוד מיומנויות שקבלה מהאל ולא ממך צא ולמד אני מודה לך שבזכותך כתבתי מה שכתבתי להתראות,
התנצלות
כפי שאמרת, אכן ישנן דעות רבות, "וכולן מקובלות איש איש לפי הבנתו." אכן טעיתי כשניסיתי להוכיח את צדקתי מבלי להתחשב בהבנתם ויכולתם של אנשים אחרים. בכל פעם מחדש אני מוכח על הנאיביות שלי, לצפות לתובנה משותפת עם כמה מהאנשים, מבלי לשופטם מראש. זה כמו שד טורדן שמושך בי לדון עם כולם בהכל מבלי להתחשב במיקומם השונה, שעשוי למנוע מהדיון להפוך לרלוונטי עבורם. "בנליזציה של הסוד", שמעתי פעם מישהו קורא לניסיון המתמיד הזה. מצטער שאני לא מסוגל להיות כל כך יהיר, ולהניח אי יכולת לדיון אמיתי בדעות עם כל אחר.
כפי שאמרת, אכן ישנן דעות רבות, "וכולן מקובלות איש איש לפי הבנתו." אכן טעיתי כשניסיתי להוכיח את צדקתי מבלי להתחשב בהבנתם ויכולתם של אנשים אחרים. בכל פעם מחדש אני מוכח על הנאיביות שלי, לצפות לתובנה משותפת עם כמה מהאנשים, מבלי לשופטם מראש. זה כמו שד טורדן שמושך בי לדון עם כולם בהכל מבלי להתחשב במיקומם השונה, שעשוי למנוע מהדיון להפוך לרלוונטי עבורם. "בנליזציה של הסוד", שמעתי פעם מישהו קורא לניסיון המתמיד הזה. מצטער שאני לא מסוגל להיות כל כך יהיר, ולהניח אי יכולת לדיון אמיתי בדעות עם כל אחר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.