אהבה אסורה?
שלום רב, כותבת מתוך חרדה, אולי בתקווה להבין מה באמת הולך בחיים שלי, ולמה אני כזאת מגעילה שלא יכולה להסתפק במה שכבר ישלי וכל הזמן מרגישה שמגיע לי יותר... בבקשה תקראו עד הסוף זה נורא חשוב לי, שמרתי הכל לעצמי במשך שנה ולא היה לי עם מי לדבר..
אני בת 19, נוצריה...שנה שעברה קצת לפני שהתמלא לי 18 הייתי אדם מדוכא בגלל עבר משפחתי קשה שנאלצתי לעבור ולסחוב הכל על גבי, נכנסתי לדיכאון כבד וכל שבוע הייתי חולה במשהו אחר...באחד הפעמים הלכתי לבית מרקחת לקנות כדורי הרגעה ולעשות שופינג עם אמא שלי במטרה לשפר את המצברוח...באותו הרגע שהתעסקתי בלחפש כדורים להרגעה, ראיתי שאמא שלי מדברת עם אחד הרוקחים וניגשתי אליהם והמבטים שלנו נפגשו וזה הרגיש כאילו במציאות עמדנו 30 שניות בלי לזוז ואמא שלי מסתכלת עליי מהצד ושותקת..באותו יום לא הפסקתי לחשוב עליו והרגשתי שאני חייבת לראות אותו למרות שלא שמעתי את הקול שלו כמעט, ויום למחרת חזרתי "לקנות" משהו נוסף [לא באמת רציתי לקנות משהו, זה היה סתם תירוץ בשביל לראות אותו שוב] וניגשתי אליו ושוב נתקענו עם המבטים ולא יכולנו לדבר...בסופו של דבר הוא עשה לי חשבון חייך הוריד את העיניים והסתכלתי על היד שלו ראיתי שהוא לא נשוי ולא כלום...יצאתי מהבית מרקחת ולא ידעתי איך לדבר איתו או להתחיל איתו...איך שיצאתי הוצאתי את החשבונית [אין לי מושג למה אף פעם לא הסתכלתי על חשבוניות לרוב הייתי זורקת אותן ישר או בכלל לא לוקחת] וראיתי שהחשבונית ריקה לגמריי...אז חזרתי אליו לבקש חשבונית [שוב תירוץ בשביל לנסות לדבר, לא באמת רציתי חשבונית] ולא שיש לי בעיות בביטחון העצמי, אני דווקא מחשיבה את עצמי נערה יפה ודגמנתי כמה פעמים בעבר, בכל אופן מה שקרה זה שהוא גמגם ואמר לי שהוא רוצה את הפייסבוק שלי אז כתבתי לו על החשבונית הריקה וחיכיתי עד הלילה והוא הוסיף אותי והתחלנו לדבר...גיליתי שהוא ערבי...מוסלמי ומבוגר ממני ב10 שנים...לא שאני שופטת גדלתי בעיר של ערבים ולמדתי עם ערבים ולא הייתה לי כלכך בעיה איתם, ראיתי הרבה ערבים מלומדים ואינטליגנטיים...אותו רוקח הוא בנאדם אנטיליגנט בדיבורו, סיים אוניברסיטה יודע 3 שפות שוטף..ולמרות זאת הרגשתי שאני חייבת להתרחק אולי בגלל סטיגמות [כמו שיש סטיגמות על בלונדיניות ורוסיות, למרות שאני גם בלונדינית וגם רוסיה החלטתי להתייחס לסטיגמה כלפי ערבים בכוונה כדי לגרום לעצמי להתרחק ולא לעשות טעות שאצטער עליה.]
היינו מדברים פה ושם שיחות קצרות לא משהו רציני, וככה זה התמשך במשך שבועיים ושמתי לב שאני לא מפסיקה לחשוב עליו, לחפש אותו מחובר בפייסבוק, מונעת מעצמי להתחיל שיחות, חולמת עליו ומפנטזת עליו [לא מבחינה מינית דווקא] הרגשתי שהתאהבתי ממבט ראשון [למרות שתמיד חייתי בתפיסה שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון ושזה סתם שטויות ותירוץ לאנשים שנדלקים אחד על השני ורוצים סקס] אבל בסופו של דבר וויתרתי לעצמי והודתי לעצמי שאני מרגישה שיש פה התחלה של אהבה...באחד מהבקרים התעוררתי ממש מוקדם וחיפשתי את המספר טלפון שלו והתחלתי להתקשר אליו עד שהערתי אותו ואמרתי לו לבוא לאסוף אותי מהמקום שהוא עובד בו...מפה לשם נסענו לפיקניק דיברנו הרבה ובאחד הרגעים פשוט התנשקנו מלא זמן, וסוג של נכנסו לקשר...הקשר היה מדהים והכל זרם והיינו יוצאים מבלים...יצא לנו סקס ראשון בערך שבוע וחצי אחרי שהיינו ביחד והוא גילה שאני לא בתולה [לא שהוא הגיב לזה פשוט לא יכולתי לספר לו שהבן זוג הראשון שהיה לי בגיל 15 אנס אותי, אז המצאתי לו סיפור שקרי והרגשתי רע עם עצמי] בכל אופן כשהיה לנו חודש, תכננו ללכת למסעדה וחיכיתי לו בבית וכשהוא אסף אותי הוא לקח אותי למקום הראשון שנפגשנו בו ואמר לי שהוא נפרד ממני בגלל ששיקרתי לו [מישהו מהחברים של הבן זוג הראשון שלי שרדף אותי הרבה מאוד שנים אחרי שהשכיב אותי באונס תפס אותו באותו הערב וסיפר לו שהוא יוצא עם 'זונה' שפתחו בגיל 15 וסיפרו לו סיפורים] והוא אמר שהוא לא רוצה להכנס לכל זה וכואב לו על זה ששיקרתי לו על דבר כזה חשוב ושאם הייתי מספרת לו את האמת אולי הוא היה מקבל אותי אבל לא קיבל את זה כשאמרתי לו שלא הייתי מסוגלת לספר לו דבר כזה מזעזע על עצמי...בכל אופן במשך 3 חודשים סבלתי מדיכאון עוד יותר כבד בגלל שאיבדתי מישהו שבאמת אהבתי אבל בחודש השני זה התחיל להעלם בגלל שבסהכ בילינו ביחד רק חודש ולא שהתכוונו להתחתן או משהו רציני אז התגברתי עלזה...
כשעברו השלושה חודשים האלה אחרי הפרידה קיבלתי ב3 בלילה שיחת טלפון ממנו,שיכור ובוכה ואומר לי שהוא לא מצליח לשכוח אותי ושהוא אוכל את עצמו כל יום על הפרידה ושכל פעם שהוא רואה אותי קונה דברים בבית מרקחת ומתנהגת בחיוך ובאדישות כאילו לא קרה בינינו כלום גרם לו לפחד לפנות אליי במשך השלושה חודשים אבל התגבר עלזה רק עכשיו ופנה...החלטנו לתת לזה עוד צ'אנס וחזרנו והקשר הפך להרבה יותר מדהים ממה שהיה בהתחלה ממש כמו בסרט!!! והרגשנו שאנחנו לא מסוגלים אחד בלי השני ולא התביישתי בזהות שלו, וההורים שלי ראו שהוא גבר אנטליגנט ומודרני שמגיע עם עניבה אלינו לארוחות ;] 3 חודשים אחרי שחזרנו קרה לי משבר נוסף במשפחה וריב חבל על הזמן [לא קשור לזוגיות שלי] ופשוט אספתי את הבגדים שלי ועברתי לסבתא שלי שיש לה דירה קטנטונת ובמשך שבוע התלוננתי לו שאני לא מסוגלת לחיות ככה ולחזור הביתה אני לא מתכוונת...בקיצור הוא השכיר לי דירה ועברתי אלייה, אבל לא יודעת אם לקרוא לזה לגור ביחד...הוא יושן פה 5 ימים מתוך 7, ויש לו פה רק מברשת שיניים גרביים ותחתונים...בהתחלה זה לא הפריע לי אבל כבר אנחנו גרים בדירה הזאת 8 חודשים ועד עכשיו אין שינוי...הוא ממשיך להגיע מתי שמתחשק לו, הפסקנו לצאת לטייל, הוא הולך הביתה לפעמים ב5 בבוקר כדי שאבא שלו לא יפרק לו את הצורה וכל פעם אני יורדת עליו ואומרת לו איך זה יתכן שאתה בקרוב בן 30 ואתה מפחד מההורים שלך? הטפתי לו חודשים על זה עד שבסופו של דבר הוא סיפר רק לאמא שלו שיש לו חברה והוא מאוהב בה ברמות..הוא באמת מאוהב בי מעל הראש וכל הזמן חופר לי שהוא יתחתן רק איתי ושהוא ממש רוצה ילדים ממני [למרות שבתחילת הקשר כשהתחלנו לצאת הוא היה מספר לי שהוא נפרד מהרבה בנות זוג בגלל שהן היו רומזות לו על חתונה וילדים ולהכיר להורים ושטויות ושיש לו פחד מחתונות ואירוסים] וכל פעם חופר לי על זה שהוא מת שההורים שלו יכירו אותי, אבל לא עושה למען זה שום דבר! ואני מרגישה ממש מושפלת, אני מבינה שאצלהם זה לא מקובל אבל אני שומעת הרבה סיפורים על ערבים מוסלמים שהתחתנו עם נוצריות שהן לא ערביות והם חיים באושר ועושר גם בחו"ל וגם ההורים מקבלים את שניהם כמו שהם...יש לי חברות שאין להן בגרות ורוב הסיכויים שיעבדו בפיצריות כל החיים, לא הכי יפות בעולם ולא עם ההתנהגות הכי ראוייה בעולם, אני חונכתי קשה מאוד, אני יודעת איך לדבר ומתי לשתוק, אפילו למדתי ערבית בשבילו...אני מתלבשת תמיד צנוע אף פעם לא לובשת בגדים חושפניים [וכל החברות שלי יורדות עליי איך 'פצצה' כמוך יושבת בבית קוראת ספרים לומדת פסיכיאטריה ולא יוצאת למועדון]ולחברות האלה יש בני זוג שמציגים אותן להורים ואומרים "זו אישתי תתמודדו" ואני מרגישה שדווקא זאת שמגיע לה שיציגו אותה להורים זו אני ולא הן, וזה מרגיש לי כאילו איזה אפס שמחביאים אותו בבונקר...אפילו החברים הכי קרובים שלו לא יודעים עליי!!! פעמיים איימתי לחזור בחזרה להורים בגלל תחושת ההשפלה הזו והוא היה נופל על הברכיים מוריד דמעות ואומר לי שאחרי שנה ואחרי כל מה שעברנו ביחד אני רוצה לעזוב רק בגלל שהוא פחדן ולא מסוגל ללכת להורים ולהציג להם מישהי שלא ערביה ולא מוסלמית [למרות שבאיזשהו שלב הרגשתי שבשביל האהבה שיש בינינו אני מוכנה להתלבש כמו שההורים שלו יבקשו ואפילו להחליף את הדת - אני לא בנאדם מאמין ממילא אז לא אכפת לי מזה כלכך, ומהביגוד הסגור גם לא אכפת לי אני לא מהבנות שאוהבות להתיפייף מול גברים ברחוב ולהיות חשופה כדי שלאחרים יעמוד כשיסתכלו עליי, מצידי שרק הוא יראה אותי בחשוף ואף אחד אחר בעולם לא], ולמרות זאת עד עכשיו אני לא מרגישה שאיי פעם אקבל את מה שכל אישה רוצה לקבל - הצעת נישואין יפה, חתונה גדולה, משפחה שתקבל אותי...למרות שאלה הדברים שהכי מגיע לי לקבל ואני הכי ראוייה לקבל אחרי כל מה שעשיתי בשבילו, אחרי כל מה שעברתי בחיים [עזבו את האונס...היו עוד מלא דברים מתחומים אחרים] ובסהכ אני בחורה עם שכל ויפה... ואני שואלת את עצמי, למה חברות שלי מקבלות ואני לא? מגיע לי גבר שיתחנן שאני אצא איתו החוצה כדי שיראו אותנו ביחד או יתחנן שאני אהיה האמא של ילדיו ובמקום זה קיבלתי מישהו שמפחד להציג אותי לחברים ולמשפחה...בתקופה האחרונה, אחרי שנה ומשהו של קשר, התחלתי להרגיש ייאוש [למרות שיחסית לא חיכיתי הרבה! ולא יודעת למה רציתי אתזה כלכך מהר..יכול להיות ששקענו יותר מדיי באהבה ובעתיד שאנחנו רוצים בשביל שנינו] והוא כל הזמן רומז לי שזה לא מקובל אצלהם במשפחה שגבר מלומד ומוסלמי יביא בחורה רוסיה ונוצריה ושהמשפחה לא תסכים לזה כנראה למרות שתמיד יש סיכוי קטן שכן, כל זה גרם לי להרגיש שאני כבר לא כלכך רוצה את זה ושעדיף לי לברוח מזה..וניסיתי להתרחק אבל לא יכולתי אני מאוהבת בו מעל הראש והוא בי וככל שעובר יותר זמן אנחנו מתאהבים יותר ומרגישים שאנחנו כמו בעל ואישה רק לא רישמית ובאיזהו מקום אני מרגישה שיום אחד הוא כן יהיה האב של
שלום רב, כותבת מתוך חרדה, אולי בתקווה להבין מה באמת הולך בחיים שלי, ולמה אני כזאת מגעילה שלא יכולה להסתפק במה שכבר ישלי וכל הזמן מרגישה שמגיע לי יותר... בבקשה תקראו עד הסוף זה נורא חשוב לי, שמרתי הכל לעצמי במשך שנה ולא היה לי עם מי לדבר..
אני בת 19, נוצריה...שנה שעברה קצת לפני שהתמלא לי 18 הייתי אדם מדוכא בגלל עבר משפחתי קשה שנאלצתי לעבור ולסחוב הכל על גבי, נכנסתי לדיכאון כבד וכל שבוע הייתי חולה במשהו אחר...באחד הפעמים הלכתי לבית מרקחת לקנות כדורי הרגעה ולעשות שופינג עם אמא שלי במטרה לשפר את המצברוח...באותו הרגע שהתעסקתי בלחפש כדורים להרגעה, ראיתי שאמא שלי מדברת עם אחד הרוקחים וניגשתי אליהם והמבטים שלנו נפגשו וזה הרגיש כאילו במציאות עמדנו 30 שניות בלי לזוז ואמא שלי מסתכלת עליי מהצד ושותקת..באותו יום לא הפסקתי לחשוב עליו והרגשתי שאני חייבת לראות אותו למרות שלא שמעתי את הקול שלו כמעט, ויום למחרת חזרתי "לקנות" משהו נוסף [לא באמת רציתי לקנות משהו, זה היה סתם תירוץ בשביל לראות אותו שוב] וניגשתי אליו ושוב נתקענו עם המבטים ולא יכולנו לדבר...בסופו של דבר הוא עשה לי חשבון חייך הוריד את העיניים והסתכלתי על היד שלו ראיתי שהוא לא נשוי ולא כלום...יצאתי מהבית מרקחת ולא ידעתי איך לדבר איתו או להתחיל איתו...איך שיצאתי הוצאתי את החשבונית [אין לי מושג למה אף פעם לא הסתכלתי על חשבוניות לרוב הייתי זורקת אותן ישר או בכלל לא לוקחת] וראיתי שהחשבונית ריקה לגמריי...אז חזרתי אליו לבקש חשבונית [שוב תירוץ בשביל לנסות לדבר, לא באמת רציתי חשבונית] ולא שיש לי בעיות בביטחון העצמי, אני דווקא מחשיבה את עצמי נערה יפה ודגמנתי כמה פעמים בעבר, בכל אופן מה שקרה זה שהוא גמגם ואמר לי שהוא רוצה את הפייסבוק שלי אז כתבתי לו על החשבונית הריקה וחיכיתי עד הלילה והוא הוסיף אותי והתחלנו לדבר...גיליתי שהוא ערבי...מוסלמי ומבוגר ממני ב10 שנים...לא שאני שופטת גדלתי בעיר של ערבים ולמדתי עם ערבים ולא הייתה לי כלכך בעיה איתם, ראיתי הרבה ערבים מלומדים ואינטליגנטיים...אותו רוקח הוא בנאדם אנטיליגנט בדיבורו, סיים אוניברסיטה יודע 3 שפות שוטף..ולמרות זאת הרגשתי שאני חייבת להתרחק אולי בגלל סטיגמות [כמו שיש סטיגמות על בלונדיניות ורוסיות, למרות שאני גם בלונדינית וגם רוסיה החלטתי להתייחס לסטיגמה כלפי ערבים בכוונה כדי לגרום לעצמי להתרחק ולא לעשות טעות שאצטער עליה.]
היינו מדברים פה ושם שיחות קצרות לא משהו רציני, וככה זה התמשך במשך שבועיים ושמתי לב שאני לא מפסיקה לחשוב עליו, לחפש אותו מחובר בפייסבוק, מונעת מעצמי להתחיל שיחות, חולמת עליו ומפנטזת עליו [לא מבחינה מינית דווקא] הרגשתי שהתאהבתי ממבט ראשון [למרות שתמיד חייתי בתפיסה שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון ושזה סתם שטויות ותירוץ לאנשים שנדלקים אחד על השני ורוצים סקס] אבל בסופו של דבר וויתרתי לעצמי והודתי לעצמי שאני מרגישה שיש פה התחלה של אהבה...באחד מהבקרים התעוררתי ממש מוקדם וחיפשתי את המספר טלפון שלו והתחלתי להתקשר אליו עד שהערתי אותו ואמרתי לו לבוא לאסוף אותי מהמקום שהוא עובד בו...מפה לשם נסענו לפיקניק דיברנו הרבה ובאחד הרגעים פשוט התנשקנו מלא זמן, וסוג של נכנסו לקשר...הקשר היה מדהים והכל זרם והיינו יוצאים מבלים...יצא לנו סקס ראשון בערך שבוע וחצי אחרי שהיינו ביחד והוא גילה שאני לא בתולה [לא שהוא הגיב לזה פשוט לא יכולתי לספר לו שהבן זוג הראשון שהיה לי בגיל 15 אנס אותי, אז המצאתי לו סיפור שקרי והרגשתי רע עם עצמי] בכל אופן כשהיה לנו חודש, תכננו ללכת למסעדה וחיכיתי לו בבית וכשהוא אסף אותי הוא לקח אותי למקום הראשון שנפגשנו בו ואמר לי שהוא נפרד ממני בגלל ששיקרתי לו [מישהו מהחברים של הבן זוג הראשון שלי שרדף אותי הרבה מאוד שנים אחרי שהשכיב אותי באונס תפס אותו באותו הערב וסיפר לו שהוא יוצא עם 'זונה' שפתחו בגיל 15 וסיפרו לו סיפורים] והוא אמר שהוא לא רוצה להכנס לכל זה וכואב לו על זה ששיקרתי לו על דבר כזה חשוב ושאם הייתי מספרת לו את האמת אולי הוא היה מקבל אותי אבל לא קיבל את זה כשאמרתי לו שלא הייתי מסוגלת לספר לו דבר כזה מזעזע על עצמי...בכל אופן במשך 3 חודשים סבלתי מדיכאון עוד יותר כבד בגלל שאיבדתי מישהו שבאמת אהבתי אבל בחודש השני זה התחיל להעלם בגלל שבסהכ בילינו ביחד רק חודש ולא שהתכוונו להתחתן או משהו רציני אז התגברתי עלזה...
כשעברו השלושה חודשים האלה אחרי הפרידה קיבלתי ב3 בלילה שיחת טלפון ממנו,שיכור ובוכה ואומר לי שהוא לא מצליח לשכוח אותי ושהוא אוכל את עצמו כל יום על הפרידה ושכל פעם שהוא רואה אותי קונה דברים בבית מרקחת ומתנהגת בחיוך ובאדישות כאילו לא קרה בינינו כלום גרם לו לפחד לפנות אליי במשך השלושה חודשים אבל התגבר עלזה רק עכשיו ופנה...החלטנו לתת לזה עוד צ'אנס וחזרנו והקשר הפך להרבה יותר מדהים ממה שהיה בהתחלה ממש כמו בסרט!!! והרגשנו שאנחנו לא מסוגלים אחד בלי השני ולא התביישתי בזהות שלו, וההורים שלי ראו שהוא גבר אנטליגנט ומודרני שמגיע עם עניבה אלינו לארוחות ;] 3 חודשים אחרי שחזרנו קרה לי משבר נוסף במשפחה וריב חבל על הזמן [לא קשור לזוגיות שלי] ופשוט אספתי את הבגדים שלי ועברתי לסבתא שלי שיש לה דירה קטנטונת ובמשך שבוע התלוננתי לו שאני לא מסוגלת לחיות ככה ולחזור הביתה אני לא מתכוונת...בקיצור הוא השכיר לי דירה ועברתי אלייה, אבל לא יודעת אם לקרוא לזה לגור ביחד...הוא יושן פה 5 ימים מתוך 7, ויש לו פה רק מברשת שיניים גרביים ותחתונים...בהתחלה זה לא הפריע לי אבל כבר אנחנו גרים בדירה הזאת 8 חודשים ועד עכשיו אין שינוי...הוא ממשיך להגיע מתי שמתחשק לו, הפסקנו לצאת לטייל, הוא הולך הביתה לפעמים ב5 בבוקר כדי שאבא שלו לא יפרק לו את הצורה וכל פעם אני יורדת עליו ואומרת לו איך זה יתכן שאתה בקרוב בן 30 ואתה מפחד מההורים שלך? הטפתי לו חודשים על זה עד שבסופו של דבר הוא סיפר רק לאמא שלו שיש לו חברה והוא מאוהב בה ברמות..הוא באמת מאוהב בי מעל הראש וכל הזמן חופר לי שהוא יתחתן רק איתי ושהוא ממש רוצה ילדים ממני [למרות שבתחילת הקשר כשהתחלנו לצאת הוא היה מספר לי שהוא נפרד מהרבה בנות זוג בגלל שהן היו רומזות לו על חתונה וילדים ולהכיר להורים ושטויות ושיש לו פחד מחתונות ואירוסים] וכל פעם חופר לי על זה שהוא מת שההורים שלו יכירו אותי, אבל לא עושה למען זה שום דבר! ואני מרגישה ממש מושפלת, אני מבינה שאצלהם זה לא מקובל אבל אני שומעת הרבה סיפורים על ערבים מוסלמים שהתחתנו עם נוצריות שהן לא ערביות והם חיים באושר ועושר גם בחו"ל וגם ההורים מקבלים את שניהם כמו שהם...יש לי חברות שאין להן בגרות ורוב הסיכויים שיעבדו בפיצריות כל החיים, לא הכי יפות בעולם ולא עם ההתנהגות הכי ראוייה בעולם, אני חונכתי קשה מאוד, אני יודעת איך לדבר ומתי לשתוק, אפילו למדתי ערבית בשבילו...אני מתלבשת תמיד צנוע אף פעם לא לובשת בגדים חושפניים [וכל החברות שלי יורדות עליי איך 'פצצה' כמוך יושבת בבית קוראת ספרים לומדת פסיכיאטריה ולא יוצאת למועדון]ולחברות האלה יש בני זוג שמציגים אותן להורים ואומרים "זו אישתי תתמודדו" ואני מרגישה שדווקא זאת שמגיע לה שיציגו אותה להורים זו אני ולא הן, וזה מרגיש לי כאילו איזה אפס שמחביאים אותו בבונקר...אפילו החברים הכי קרובים שלו לא יודעים עליי!!! פעמיים איימתי לחזור בחזרה להורים בגלל תחושת ההשפלה הזו והוא היה נופל על הברכיים מוריד דמעות ואומר לי שאחרי שנה ואחרי כל מה שעברנו ביחד אני רוצה לעזוב רק בגלל שהוא פחדן ולא מסוגל ללכת להורים ולהציג להם מישהי שלא ערביה ולא מוסלמית [למרות שבאיזשהו שלב הרגשתי שבשביל האהבה שיש בינינו אני מוכנה להתלבש כמו שההורים שלו יבקשו ואפילו להחליף את הדת - אני לא בנאדם מאמין ממילא אז לא אכפת לי מזה כלכך, ומהביגוד הסגור גם לא אכפת לי אני לא מהבנות שאוהבות להתיפייף מול גברים ברחוב ולהיות חשופה כדי שלאחרים יעמוד כשיסתכלו עליי, מצידי שרק הוא יראה אותי בחשוף ואף אחד אחר בעולם לא], ולמרות זאת עד עכשיו אני לא מרגישה שאיי פעם אקבל את מה שכל אישה רוצה לקבל - הצעת נישואין יפה, חתונה גדולה, משפחה שתקבל אותי...למרות שאלה הדברים שהכי מגיע לי לקבל ואני הכי ראוייה לקבל אחרי כל מה שעשיתי בשבילו, אחרי כל מה שעברתי בחיים [עזבו את האונס...היו עוד מלא דברים מתחומים אחרים] ובסהכ אני בחורה עם שכל ויפה... ואני שואלת את עצמי, למה חברות שלי מקבלות ואני לא? מגיע לי גבר שיתחנן שאני אצא איתו החוצה כדי שיראו אותנו ביחד או יתחנן שאני אהיה האמא של ילדיו ובמקום זה קיבלתי מישהו שמפחד להציג אותי לחברים ולמשפחה...בתקופה האחרונה, אחרי שנה ומשהו של קשר, התחלתי להרגיש ייאוש [למרות שיחסית לא חיכיתי הרבה! ולא יודעת למה רציתי אתזה כלכך מהר..יכול להיות ששקענו יותר מדיי באהבה ובעתיד שאנחנו רוצים בשביל שנינו] והוא כל הזמן רומז לי שזה לא מקובל אצלהם במשפחה שגבר מלומד ומוסלמי יביא בחורה רוסיה ונוצריה ושהמשפחה לא תסכים לזה כנראה למרות שתמיד יש סיכוי קטן שכן, כל זה גרם לי להרגיש שאני כבר לא כלכך רוצה את זה ושעדיף לי לברוח מזה..וניסיתי להתרחק אבל לא יכולתי אני מאוהבת בו מעל הראש והוא בי וככל שעובר יותר זמן אנחנו מתאהבים יותר ומרגישים שאנחנו כמו בעל ואישה רק לא רישמית ובאיזהו מקום אני מרגישה שיום אחד הוא כן יהיה האב של