אהבה או אובססיה?
אני צריכה עצה. אני מקווה שזה המקום לשאול, כי בתכלס מדובר פה על גברים בקטע רומנטי בעיקר. אני בת 26, יש לי יכולת טובה לפתח קשרי ידידות עם אנשים ולהתחבר איתם. גם עם בנות וגם עם בנים. אין הבדל. בקטע הידידותי... הבעיה מתחילה להיות אם אני מרגישה תקווה למשהו רומנטי עם מישהו. כל עוד אין רצון, או ניצוץ, או תקווה, הכל בסדר. אבל ברגע שיש מתחילה בעיה...
והבעיה קורית רק אם אני מרגישה שזה חד צדדי ממני, או יותר חד צדדי ממני. אז מתפתחת לה לאט ובביטחה מה שנקרא לדעתי- אובססיה. הוא ממלא לי את כל המחשבות, כל יום שעובר יותר ויותר, עד שזה מגיע למצב שאני פשוט חושבת עליו כל היום. בהדרגה אני מתחילה להסתכל בתמונות בפייסבוק, חברים, אם הוא מחובר או לא, בקיצור כמו בלש של לדעת עליו כמה שיותר. וזה בימים שאין ביניניו איזהו קשר. לא מתכתבים, לא מתראים וכדומה. ואחרי שאני מתחילה להאמין שלא יהיה בינינו שום דבר. אני מניחה שזה נובע מחוסר יכולת "לשחרר" את אותו אדם. לשחרר מהתקווה שנוצרה לי בראש שיהיה בינינו משהו מופלא כמו שהיא התפתחה במוח שלי בהדרגה. כנראה שזה מתחיל משם. מאיזשהי פנטסיה שמצאתי את האחד שלי, שאנחנו מושלמים אחד בשביל השני, שנועדנו להיות ביחד ושיהיה לנו מדהים. והפיצוץ בועה הזו מלווה באובססיה הזו. ככל שהקשר ביני לבינו היה עמוק יותר, כך מן הסתם, השחרור הזה יהיה קשה יותר. שנה שעברה לדוגמה, זה קרה אחרי קשר שבאמת התממש ובאמת היינו ביחד והאובססייה הגיע למימדים עצומים שרק כדורים ופסיכולוג צמוד הצליחו לרפא. התסמינים האלה מוכרים לכם? מישהו יודע להגיד לי למה זה קורה? למה אני מתנהגת ככה? ומה אפשר לעשות כדי להפסיק את זה? שבן אדם, גם אם יש לי רגש מיוחד כלפיו, יישאר רק בן אדם ולא יהפוך למושא של אובססיה.
בנימה זו, ברכת שבוע טוב ומוצלח לכולם!!
אני צריכה עצה. אני מקווה שזה המקום לשאול, כי בתכלס מדובר פה על גברים בקטע רומנטי בעיקר. אני בת 26, יש לי יכולת טובה לפתח קשרי ידידות עם אנשים ולהתחבר איתם. גם עם בנות וגם עם בנים. אין הבדל. בקטע הידידותי... הבעיה מתחילה להיות אם אני מרגישה תקווה למשהו רומנטי עם מישהו. כל עוד אין רצון, או ניצוץ, או תקווה, הכל בסדר. אבל ברגע שיש מתחילה בעיה...
והבעיה קורית רק אם אני מרגישה שזה חד צדדי ממני, או יותר חד צדדי ממני. אז מתפתחת לה לאט ובביטחה מה שנקרא לדעתי- אובססיה. הוא ממלא לי את כל המחשבות, כל יום שעובר יותר ויותר, עד שזה מגיע למצב שאני פשוט חושבת עליו כל היום. בהדרגה אני מתחילה להסתכל בתמונות בפייסבוק, חברים, אם הוא מחובר או לא, בקיצור כמו בלש של לדעת עליו כמה שיותר. וזה בימים שאין ביניניו איזהו קשר. לא מתכתבים, לא מתראים וכדומה. ואחרי שאני מתחילה להאמין שלא יהיה בינינו שום דבר. אני מניחה שזה נובע מחוסר יכולת "לשחרר" את אותו אדם. לשחרר מהתקווה שנוצרה לי בראש שיהיה בינינו משהו מופלא כמו שהיא התפתחה במוח שלי בהדרגה. כנראה שזה מתחיל משם. מאיזשהי פנטסיה שמצאתי את האחד שלי, שאנחנו מושלמים אחד בשביל השני, שנועדנו להיות ביחד ושיהיה לנו מדהים. והפיצוץ בועה הזו מלווה באובססיה הזו. ככל שהקשר ביני לבינו היה עמוק יותר, כך מן הסתם, השחרור הזה יהיה קשה יותר. שנה שעברה לדוגמה, זה קרה אחרי קשר שבאמת התממש ובאמת היינו ביחד והאובססייה הגיע למימדים עצומים שרק כדורים ופסיכולוג צמוד הצליחו לרפא. התסמינים האלה מוכרים לכם? מישהו יודע להגיד לי למה זה קורה? למה אני מתנהגת ככה? ומה אפשר לעשות כדי להפסיק את זה? שבן אדם, גם אם יש לי רגש מיוחד כלפיו, יישאר רק בן אדם ולא יהפוך למושא של אובססיה.
בנימה זו, ברכת שבוע טוב ומוצלח לכולם!!