אהבה אבודה 
טוב, אז ככה: לפני בערך 8 שנים כשהייתי תלמידת כיתה ח' התחיל איתי בחור חמוד מכיתה י"ב, נקרא לו כאן ציקי, זאת היתה ממש אהבה ממבט ראשון.. איך שראינו אחד את השני דפקנו זה לזה חיוכים של מליון דולר ודיברנו והוא הציע לי חברות.. התחיל לשיר לי שירי אהבה וחברה שלי שהיתה עדה לכל זה אמרה לי שהוא התאהב בי קשות ומצבו אבוד בתוך תוכי הרגשתי ממש מאושרת אבל גם מאוד פחדתי.. הייתי כולה בת 14 וחששתי מקשר.. הייתי חסרת נסיון וחסרת ביטחון ובגלל החוסר בטחון הזה הפסקתי להתייחס לציקי... הייתי עוברת ליידו ומתעלמת ממנו לגמרי... הוא לא הבין למה.. וחברה שלי דברה איתו וסיפרה לי שהוא חושב שאני בכלל לא מעוניינת בו. התייעצתי עם חברות וכולן אמרו שזו ההזדמנות הראשונה שלי להיות מאושרת ואסור לי לפספס אותה.. ולאר שבועיים של התעלמות טוטאלית ממנו התקשרתי אליו בחופש פסח 98 ואמרו שהוא ישן והתקשרתי שוב עד שהוא ענה לי מתוך שינה הוא דיבר כזה בריחוק אמר שיחזור אלי ולא חזר.. כשחזרנו לביצפר מהחופש ראיתי שיש לו מישהי אחרת.. שנה מעלי ויפה כזאת.. כשהוא ראה אותי הוא חייך כזה.. כאילו שהוא ניסה לגרום לי להרגיש כמו שהוא הרגיש ובצדק זה הגיע לי... אבל דוקא לא כאב לי כ"כ שיש לו חברה כי בכל זאת.. הוא עדיין היה מחייך אלי המון ומסתכל הרבה (גם כשהיה איתה) או שעוד בזמן שיצא איתה אז כזה עברתי עם חברה שלי בשכבה ופתאום אני שומעת את הקול שלו, והוא כזה אמר:"בואי קוקי!" (הוא חלף מולי, ונזכרתי שביום הראשון שהכרנו הוא קרא לי "קוקי") אבל אז ראיתי שהוא אומר את זה לבחורה שמנמונת שעמדה מאחורי.. היא מזה היתה מאושרת שהוא פנה אליה והם נכנסו והסתגרו באחת הכיתות.. מכאן כבר ידעתי שזה היה בכוונה ושהוא מנסה לאכול לי ת'לב. לפי זה ידעתי שהוא עדיין אוהב אותי למרות הכל..ולא ממש אוהב את חברה שלו אם הוא פונה ככה לכל אחת ומסתגר איתה בכיתה... הוא רק השתמש בשמנמונת כדי שאני יקנא ואולי גם בחברתו..שנה אחרי הוא כבר לא למד בביצפר כי הוא סיים את לימודיו אבל תמיד שהיה רואה אותי היה מחייך כזה אבל אני המשכתי לא לשים לב אליו בכוונה, כי הייתי גאוותנית. הוא אפילו עשה ברקס עם האוטו שלו כשהוא ראה אותי, הסתכל עלי דקה שלמה וחייך כשעוד חברה שלו יושבת ליידו! אני הבטתי בו במבט קצר ואדיש... למרות שבתוכי הייתי מאושרת כי ראיתי כמה הוא אוהב אותי...אבל כעבור זמן מה כשהיה רואה אותי הוא כבר לא היה מתייחס וזה כאב לי מאוד... הרגשתי שאני מתחרטת..וכל העניין הוא שהיום הוא נשוי לבחורה הזאת (שהוא הכיר אחרי) הם שנים ביחד... ואפילו יש להם ילדה...אבל ציקי לא זוכר אותי בכלל... כשאני עוברת ברחוב ויוצא לי לראות אותו הוא לא שם לב אלי בכלל.. בכל אופן, נודע לי ממקורות אמינים (מאמא שלו ואישתו) שהבת שלו קרואה בשם שלי. אבל יכול להיות שזה צירוף מקרים ויכול להיות שלא. בכל אופן זה מנחם אותי אחרי שנים שאהבתי אותו בסתר ושתקתי, זה גורם לי להרגיש חשובה שלבת שלו קוראים בשמי. וכל פעם שאני רואה אותו או אנשים שקשורים אליו זה כואב לי ומשפיע עלי.. בחיים לא הייתי מאושרת כמו ביום שהכרתי אותו ומעולם לא אהבתי מישהו כ"כ הרבה זמן.. למרות שהמשכתי הלאה אני שומרת לו ותמיד אשמור לו פינה בלב ולא משנה כמה זמן חלף או כמה זמן יחלוף, עוד מהיום הראשון שהכרנו ידעתי שלעולם לא אשכח אותו. בכל זאת אני לא מבינה למה תמיד שאני נזכרת בו כ"כ כואב לי? בכל זאת, לא היה בנינו כלום ונראה שלא התגברתי ולעולם לא התגבר על הסיפר הזה אחרת לא הייתי חוזרת עליו כ"כ הרבה פעמים. למה הסיפר הישן הזה שרק אני זוכרת עדיין מערער אותי כ"כ??? האם יש מצב שאני אוכל לחשוב עליו אי פעם מבלי שזה ישפיע עלי?.?
טוב, אז ככה: לפני בערך 8 שנים כשהייתי תלמידת כיתה ח' התחיל איתי בחור חמוד מכיתה י"ב, נקרא לו כאן ציקי, זאת היתה ממש אהבה ממבט ראשון.. איך שראינו אחד את השני דפקנו זה לזה חיוכים של מליון דולר ודיברנו והוא הציע לי חברות.. התחיל לשיר לי שירי אהבה וחברה שלי שהיתה עדה לכל זה אמרה לי שהוא התאהב בי קשות ומצבו אבוד בתוך תוכי הרגשתי ממש מאושרת אבל גם מאוד פחדתי.. הייתי כולה בת 14 וחששתי מקשר.. הייתי חסרת נסיון וחסרת ביטחון ובגלל החוסר בטחון הזה הפסקתי להתייחס לציקי... הייתי עוברת ליידו ומתעלמת ממנו לגמרי... הוא לא הבין למה.. וחברה שלי דברה איתו וסיפרה לי שהוא חושב שאני בכלל לא מעוניינת בו. התייעצתי עם חברות וכולן אמרו שזו ההזדמנות הראשונה שלי להיות מאושרת ואסור לי לפספס אותה.. ולאר שבועיים של התעלמות טוטאלית ממנו התקשרתי אליו בחופש פסח 98 ואמרו שהוא ישן והתקשרתי שוב עד שהוא ענה לי מתוך שינה הוא דיבר כזה בריחוק אמר שיחזור אלי ולא חזר.. כשחזרנו לביצפר מהחופש ראיתי שיש לו מישהי אחרת.. שנה מעלי ויפה כזאת.. כשהוא ראה אותי הוא חייך כזה.. כאילו שהוא ניסה לגרום לי להרגיש כמו שהוא הרגיש ובצדק זה הגיע לי... אבל דוקא לא כאב לי כ"כ שיש לו חברה כי בכל זאת.. הוא עדיין היה מחייך אלי המון ומסתכל הרבה (גם כשהיה איתה) או שעוד בזמן שיצא איתה אז כזה עברתי עם חברה שלי בשכבה ופתאום אני שומעת את הקול שלו, והוא כזה אמר:"בואי קוקי!" (הוא חלף מולי, ונזכרתי שביום הראשון שהכרנו הוא קרא לי "קוקי") אבל אז ראיתי שהוא אומר את זה לבחורה שמנמונת שעמדה מאחורי.. היא מזה היתה מאושרת שהוא פנה אליה והם נכנסו והסתגרו באחת הכיתות.. מכאן כבר ידעתי שזה היה בכוונה ושהוא מנסה לאכול לי ת'לב. לפי זה ידעתי שהוא עדיין אוהב אותי למרות הכל..ולא ממש אוהב את חברה שלו אם הוא פונה ככה לכל אחת ומסתגר איתה בכיתה... הוא רק השתמש בשמנמונת כדי שאני יקנא ואולי גם בחברתו..שנה אחרי הוא כבר לא למד בביצפר כי הוא סיים את לימודיו אבל תמיד שהיה רואה אותי היה מחייך כזה אבל אני המשכתי לא לשים לב אליו בכוונה, כי הייתי גאוותנית. הוא אפילו עשה ברקס עם האוטו שלו כשהוא ראה אותי, הסתכל עלי דקה שלמה וחייך כשעוד חברה שלו יושבת ליידו! אני הבטתי בו במבט קצר ואדיש... למרות שבתוכי הייתי מאושרת כי ראיתי כמה הוא אוהב אותי...אבל כעבור זמן מה כשהיה רואה אותי הוא כבר לא היה מתייחס וזה כאב לי מאוד... הרגשתי שאני מתחרטת..וכל העניין הוא שהיום הוא נשוי לבחורה הזאת (שהוא הכיר אחרי) הם שנים ביחד... ואפילו יש להם ילדה...אבל ציקי לא זוכר אותי בכלל... כשאני עוברת ברחוב ויוצא לי לראות אותו הוא לא שם לב אלי בכלל.. בכל אופן, נודע לי ממקורות אמינים (מאמא שלו ואישתו) שהבת שלו קרואה בשם שלי. אבל יכול להיות שזה צירוף מקרים ויכול להיות שלא. בכל אופן זה מנחם אותי אחרי שנים שאהבתי אותו בסתר ושתקתי, זה גורם לי להרגיש חשובה שלבת שלו קוראים בשמי. וכל פעם שאני רואה אותו או אנשים שקשורים אליו זה כואב לי ומשפיע עלי.. בחיים לא הייתי מאושרת כמו ביום שהכרתי אותו ומעולם לא אהבתי מישהו כ"כ הרבה זמן.. למרות שהמשכתי הלאה אני שומרת לו ותמיד אשמור לו פינה בלב ולא משנה כמה זמן חלף או כמה זמן יחלוף, עוד מהיום הראשון שהכרנו ידעתי שלעולם לא אשכח אותו. בכל זאת אני לא מבינה למה תמיד שאני נזכרת בו כ"כ כואב לי? בכל זאת, לא היה בנינו כלום ונראה שלא התגברתי ולעולם לא התגבר על הסיפר הזה אחרת לא הייתי חוזרת עליו כ"כ הרבה פעמים. למה הסיפר הישן הזה שרק אני זוכרת עדיין מערער אותי כ"כ??? האם יש מצב שאני אוכל לחשוב עליו אי פעם מבלי שזה ישפיע עלי?.?