אדמתי

[hillali 86]

אדמתי

מתחת לרגליי אדמתי בוערת ונשמתי בי נסערת נפתחת מתחתיי כאילו קראה לי אליה ומשהו בי משתוקק להתכסות בעפר אך מתוכי מדבר אלי השכל הישר אומר הוא לי לא לחצוב את שמי מזכיר לי את אימי ומה הוא מקומי והימים עוברים וגופי חי אך נשמתי מתה היא כי כבה האור בעיני מתהלכת אני על האדמה הזו ללש אום טעם , רק אני לבדי רק עם כלי ואנכי רוצה לחזור לעפר, לאדמתי

 

[princhipeta]

ואוווו,

קשה לי לחשוב על סיבה כדי להרגיש ככה, מאוד מאוד על ההרגשה הקשה הזאת. כולי תיקווה שזה רק מדימיונך.

 

[Harry the Bloody]

אני לא יודע איך לתאר את מה שאני

מרגיש כלפי הקטע הזה. ניסיתי "פה פעור" ו"הדהמת אותי" אבל זה לא נראה לי מתאים. זאת יצירה מאוד מיוחדת. ומאוד קשה. גם המבנה שלה, השורות הקצרות והחרוזים וגם המילים שחוזרות וזועקות "מוות, מוות, מוות" יצרו אצלי תחושת נפילה חופשית כבדה אל משהו אינסופי להחריד. אין כמעט סימני פיסוק בשיר, ולא חתמת בנקודה, שזה רק מעצים את הנפילה. השיר מאוד סחף אותי, כפי שאתה בוודאי הבנת כבר. רק דבר אחרון - "ללש אום טעם" זה => ללא שום טעם, נכון?

עידו.

 

[hillali 86]

כן זאת הכוונה

 

[אלה רי]

הילה יקרה/tapuzforum/images/emo45.gif

השיר שלך יפה מאוד,שיר התאבדות כזה.אני חושבת שיש הרבה א/נשים שיש/היה להן/ם לפעמים מחשבות כאלה.זה יפה שהצלחת להעלות זאת על הכתב,ובצורה יפה מאוד.אני מקווה שזה תוצאה של מחשבה שבאה לפעמים,אבל לא משהו שבאמת מלווה אותך..רק טוב ושבת שלום!

 

[webrain]

אני רק יכול להציע ../images/Emo24.gif