אדם
המלה הזאת משמשת להצבעה על בני אדם, אך אי אפשר להתיייחס לכולם באותו אופן.
לדוגמה: אדם שהינו כרגע בן שלוש, זקוק ליחס מעודן יותר מאשר אדם בן עשרים.
דוגמה אחרת: אדם שהינו כרגע סובל ומיוסר, יתכן שהוא זקוק ליחס מתחשב יותר מאשר אדם הנתון באושר מלא.
כאשר אדם שם לב לסביבתו ורואה אותה במלוא יכולתו לראותה, המלים העולות בתודעתו משמשות כלי עזר.
כאשר אדם לא שם לב באמת לסביבתו, אלא סומך רק על המלים והרעיונות העולים בו בתגובה אליה, הן מטעות אותו.
והוא עלול אף לפגוע בסביבתו מבלי משים.
לדוגמה: מחשבות יכולות לקבוע דברים דברים כלליים לגבי "כל מי שהוא אדם", מבלי להבחין במה שבאמת נמצא שם עכשיו.
הארכיון המחשבתי הפנימי מכיל מידע יקר ערך, בשימוש נכון.
כאשר המודעות נופלת לתוכו ומתייחסת אליו כאל מציאות, עולות קפדנות, נוקשות, מקובעות מילולית וכעס.
"או שזה אדם או שזה לא אדם", רוטן המנגנון שהואנש.
כאשר המודעות נופלת לתוך מנגנון כזה או אחר באדם ונעלמת בתוכו לזמן מה, אותו מנגנון מקבל את הבמה החיצונית של חייו של אותו אדם, באותם רגעים, כאילו היה האדם כולו.
"אני חייב לאכול עכשיו!"
"נמאס לי מכם!"
"איזה אנשים מטומטמים!"
"בואו נפרוץ את כל הגבולות, נבריז מהשיעור ונברח מכאן עכשיו אל הספריה!!!"
"אז מה הוא אומר, בעצם?! אני לא מבין!!! הוא מעצבן אותי!"
מי או מה קורא עכשיו, למשל? יש דרכים לבדוק את זה. המלים האלה נקראות ברגע זה על-ידי אדם, אך קיימים מנגנונים שונים מאד זה מזה, בתוך האדם, העשויים להיות מעורבים בקריאה ולאפשר אותה.
מנגנונים שונים, מאפשרים דברים שונים. אחת מהדרכים לזהות את מהותם היא לשים לב לתוצאות המתקבלות. מיידית. הרגשה היא תוצאה. מחשבה היא תוצאה. תחושה בגוף היא תוצאה.
יש מנגנונים שאשכרה יכולים לאפשר למידה תוך כדי קריאה. זוהי יכולת נדירה ומרשימה אך אפילו אז, אי אפשר ללמוד נגינה על פסנתר בעזרת קריאת הודעה אחת ב"תפוז", שלא לדבר על דברים מסובכים יותר מנגינה על פסנתר, הדורשים ללא ספק עזרה של אדם אחר, הדרכה ישירה.
המלה הזאת משמשת להצבעה על בני אדם, אך אי אפשר להתיייחס לכולם באותו אופן.
לדוגמה: אדם שהינו כרגע בן שלוש, זקוק ליחס מעודן יותר מאשר אדם בן עשרים.
דוגמה אחרת: אדם שהינו כרגע סובל ומיוסר, יתכן שהוא זקוק ליחס מתחשב יותר מאשר אדם הנתון באושר מלא.
כאשר אדם שם לב לסביבתו ורואה אותה במלוא יכולתו לראותה, המלים העולות בתודעתו משמשות כלי עזר.
כאשר אדם לא שם לב באמת לסביבתו, אלא סומך רק על המלים והרעיונות העולים בו בתגובה אליה, הן מטעות אותו.
והוא עלול אף לפגוע בסביבתו מבלי משים.
לדוגמה: מחשבות יכולות לקבוע דברים דברים כלליים לגבי "כל מי שהוא אדם", מבלי להבחין במה שבאמת נמצא שם עכשיו.
הארכיון המחשבתי הפנימי מכיל מידע יקר ערך, בשימוש נכון.
כאשר המודעות נופלת לתוכו ומתייחסת אליו כאל מציאות, עולות קפדנות, נוקשות, מקובעות מילולית וכעס.
"או שזה אדם או שזה לא אדם", רוטן המנגנון שהואנש.
כאשר המודעות נופלת לתוך מנגנון כזה או אחר באדם ונעלמת בתוכו לזמן מה, אותו מנגנון מקבל את הבמה החיצונית של חייו של אותו אדם, באותם רגעים, כאילו היה האדם כולו.
"אני חייב לאכול עכשיו!"
"נמאס לי מכם!"
"איזה אנשים מטומטמים!"
"בואו נפרוץ את כל הגבולות, נבריז מהשיעור ונברח מכאן עכשיו אל הספריה!!!"
"אז מה הוא אומר, בעצם?! אני לא מבין!!! הוא מעצבן אותי!"
מי או מה קורא עכשיו, למשל? יש דרכים לבדוק את זה. המלים האלה נקראות ברגע זה על-ידי אדם, אך קיימים מנגנונים שונים מאד זה מזה, בתוך האדם, העשויים להיות מעורבים בקריאה ולאפשר אותה.
מנגנונים שונים, מאפשרים דברים שונים. אחת מהדרכים לזהות את מהותם היא לשים לב לתוצאות המתקבלות. מיידית. הרגשה היא תוצאה. מחשבה היא תוצאה. תחושה בגוף היא תוצאה.
יש מנגנונים שאשכרה יכולים לאפשר למידה תוך כדי קריאה. זוהי יכולת נדירה ומרשימה אך אפילו אז, אי אפשר ללמוד נגינה על פסנתר בעזרת קריאת הודעה אחת ב"תפוז", שלא לדבר על דברים מסובכים יותר מנגינה על פסנתר, הדורשים ללא ספק עזרה של אדם אחר, הדרכה ישירה.
