אדם חופשי?
יצחק הוא אדם מצליח מאוד מבחינה עסקית ומבחינה חברתית.
אין לו דאגות הקשורות לקיום היום יומי. הוא אדם משכיל מאוד ואף מתעניין במדע, פילוסופיה ובעוד כמה תחומים נחשבים.
באופן כללי אנשים המכירים את יצחק, מחשיבים אותו כאדם חכם, נבון, נעים הליכות ומצליח.
כך גם יצחק רואה ומחשיב את עצמו; הוא אדם של העולם הגדול, ולפעמים הוא אף מעז ומשתעשע במחשבה על כך שהוא אדם טוב האוהב לעזור ולתרום לזולת.
אם נבקש מיצחק, שיגדיר את עצמו, יומר הוא ללא היסוס, שהוא אדם חופשי!
הבוקר מתעורר יצחק עם כאב ראש וזיכרונות מטרידים במיוחד מחלום רע.
התחושה הכללית של יצחק בבוקר זה כה מעיקה, עד שהוא משתעשע שוב ושוב במחשבה להישאר במיטה.
אך לבסוף בהתערבותה של השלפוחית, הוא קם ומגשש את דרכו בקושי רב אל חדר האמבטיה.
כאשר הוא מתחיל לצחצח את שיניו, המברשת נופלת מידיו, הוא מרים אותה מהרצפה וראשו נחבל בכיור.
יצחק מפטיר קללה עסיסית, וההרגשה השלילית אשר אותה הוא החל מטפח עוד במיטה, הולכת ומתעצמת.
קוביית קרח מרגיע את הכאב, ולאחר בדיקה מול המראה, יצחק שמח לגלות שלא נשארה כל חבורה.
מצב רוחו משתפר מעט והוא מחליט לצאת לעיר ולשתות קפה בבית הקפה האהוב עליו.
ביציאה מביתו, הוא מגלה ששוב פעם שכנו גנב את העיתון.
הוא מתמלא בשליליות רבה ומתחיל לקלל ולאחל צורות שונות של מוות בייסורים לשכנו.
רגע אחרי כן, הוא נזכר שבבית הקפה מחלקים עיתון בחינם, הוא נרגע שוב ויוצא מביתו.
בחוץ ממתין לו מזג אוויר נפלא, בדיוק כפי שהוא אוהב, הוא שואף אוויר ומחליט שהליכה ברגל תועיל למצב רוחו.
ואכן, במיוחד אחרי שהוא פוגש כמה מכרים טובים בדרכו לבית הקפה, מצב רוחו משתפר פלאים.
בהמשך הדרך, רואה יצחק קבוצה של אנשים ואמבולנס. הוא מתקרב יותר ומבחין באדם שכוב על המדרכה.
יצחק בטוח שמדובר בתאונה, הוא חש באי נוחות כאשר מכניסים את האדם הנפגע לתוך האמבולנס, רגשות כועסות ומחשבות על נהגים לא זהירים ממלאים את כול ישותו.
האיש הפצוע, מזכיר לו את חברו הטוב, שנהרג בתאונת דרכים דומה, יצחק מתחיל להרגיש כיצד עצב ורחמים עצמיים מתחילים להישתלט עליו.
הוא ממשיך מדוכדך אל בית הקפה, ומזמין ארוחת בוקר. משום מה הארוחה והקפה כלל לא טעימים הבוקר, ומהעיתון הוא שכח לגמרי.
בזווית עינו הוא מבחין בשתי חברות, היושבות לא הרחק משולחנו. אחת מהן לא מפסיקה להגניב לעברו מבטים ולצחקק.
היא פונה אל חברתה ואומרת, כך שדבריה ישמעו היטב, “הוא מאוד חמוד”.
אחרי שיצחק מצטרף אל שולחנן, ומקבל את הטלפון של המגניבה מבטים, מצב רוחו ממש משתפר. הוא כלל לא זוכר כבר את התאונה ואת חברו ז”ל.
אפילו האוכל טעים מאוד, ואחרי שהחברות נפרדות ממנו ויוצאות מבית הקפה הוא לא מצליח למחוק את החיוך מפרצופו.
הוא נזכר שוב בעיתון, שכה רצה לקרוא הבוקר, ובמדור ספורט הוא קורא על כך שהקבוצה אותה הוא אוהד הביסה את יריבתה.
כעת יצחק בטוח שכבר מזמן לא היה לו בוקר כה מוצלח!
אני יכול להמשיך ולתאר את בוקרו של חברנו החופשי, ולספר על הטלפון שהוא קיבל ומהקו השני, זקנה צרחה עליו ודרשה בתוקף לדבר עם רחל,
ועל כך שאחרי שהוא הבטיח לה שחלה כאן טעות, היא התקשרה שוב ושוב וטענה בכעס שהוא חוצפן ואידיוט.
אך אני חושב שניתן לעצור כבר כאן, ולהבין שיצחק שלנו, רחוק מאוד מלהיות אדם חופשי, ושהוא אכן מטולטל, מתגלגל ומתהפך ללא הפסקה, עקב השפעות/גירויים חיצוניים.
יצחק הוא אדם מצליח מאוד מבחינה עסקית ומבחינה חברתית.
אין לו דאגות הקשורות לקיום היום יומי. הוא אדם משכיל מאוד ואף מתעניין במדע, פילוסופיה ובעוד כמה תחומים נחשבים.
באופן כללי אנשים המכירים את יצחק, מחשיבים אותו כאדם חכם, נבון, נעים הליכות ומצליח.
כך גם יצחק רואה ומחשיב את עצמו; הוא אדם של העולם הגדול, ולפעמים הוא אף מעז ומשתעשע במחשבה על כך שהוא אדם טוב האוהב לעזור ולתרום לזולת.
אם נבקש מיצחק, שיגדיר את עצמו, יומר הוא ללא היסוס, שהוא אדם חופשי!
הבוקר מתעורר יצחק עם כאב ראש וזיכרונות מטרידים במיוחד מחלום רע.
התחושה הכללית של יצחק בבוקר זה כה מעיקה, עד שהוא משתעשע שוב ושוב במחשבה להישאר במיטה.
אך לבסוף בהתערבותה של השלפוחית, הוא קם ומגשש את דרכו בקושי רב אל חדר האמבטיה.
כאשר הוא מתחיל לצחצח את שיניו, המברשת נופלת מידיו, הוא מרים אותה מהרצפה וראשו נחבל בכיור.
יצחק מפטיר קללה עסיסית, וההרגשה השלילית אשר אותה הוא החל מטפח עוד במיטה, הולכת ומתעצמת.
קוביית קרח מרגיע את הכאב, ולאחר בדיקה מול המראה, יצחק שמח לגלות שלא נשארה כל חבורה.
מצב רוחו משתפר מעט והוא מחליט לצאת לעיר ולשתות קפה בבית הקפה האהוב עליו.
ביציאה מביתו, הוא מגלה ששוב פעם שכנו גנב את העיתון.
הוא מתמלא בשליליות רבה ומתחיל לקלל ולאחל צורות שונות של מוות בייסורים לשכנו.
רגע אחרי כן, הוא נזכר שבבית הקפה מחלקים עיתון בחינם, הוא נרגע שוב ויוצא מביתו.
בחוץ ממתין לו מזג אוויר נפלא, בדיוק כפי שהוא אוהב, הוא שואף אוויר ומחליט שהליכה ברגל תועיל למצב רוחו.
ואכן, במיוחד אחרי שהוא פוגש כמה מכרים טובים בדרכו לבית הקפה, מצב רוחו משתפר פלאים.
בהמשך הדרך, רואה יצחק קבוצה של אנשים ואמבולנס. הוא מתקרב יותר ומבחין באדם שכוב על המדרכה.
יצחק בטוח שמדובר בתאונה, הוא חש באי נוחות כאשר מכניסים את האדם הנפגע לתוך האמבולנס, רגשות כועסות ומחשבות על נהגים לא זהירים ממלאים את כול ישותו.
האיש הפצוע, מזכיר לו את חברו הטוב, שנהרג בתאונת דרכים דומה, יצחק מתחיל להרגיש כיצד עצב ורחמים עצמיים מתחילים להישתלט עליו.
הוא ממשיך מדוכדך אל בית הקפה, ומזמין ארוחת בוקר. משום מה הארוחה והקפה כלל לא טעימים הבוקר, ומהעיתון הוא שכח לגמרי.
בזווית עינו הוא מבחין בשתי חברות, היושבות לא הרחק משולחנו. אחת מהן לא מפסיקה להגניב לעברו מבטים ולצחקק.
היא פונה אל חברתה ואומרת, כך שדבריה ישמעו היטב, “הוא מאוד חמוד”.
אחרי שיצחק מצטרף אל שולחנן, ומקבל את הטלפון של המגניבה מבטים, מצב רוחו ממש משתפר. הוא כלל לא זוכר כבר את התאונה ואת חברו ז”ל.
אפילו האוכל טעים מאוד, ואחרי שהחברות נפרדות ממנו ויוצאות מבית הקפה הוא לא מצליח למחוק את החיוך מפרצופו.
הוא נזכר שוב בעיתון, שכה רצה לקרוא הבוקר, ובמדור ספורט הוא קורא על כך שהקבוצה אותה הוא אוהד הביסה את יריבתה.
כעת יצחק בטוח שכבר מזמן לא היה לו בוקר כה מוצלח!
אני יכול להמשיך ולתאר את בוקרו של חברנו החופשי, ולספר על הטלפון שהוא קיבל ומהקו השני, זקנה צרחה עליו ודרשה בתוקף לדבר עם רחל,
ועל כך שאחרי שהוא הבטיח לה שחלה כאן טעות, היא התקשרה שוב ושוב וטענה בכעס שהוא חוצפן ואידיוט.
אך אני חושב שניתן לעצור כבר כאן, ולהבין שיצחק שלנו, רחוק מאוד מלהיות אדם חופשי, ושהוא אכן מטולטל, מתגלגל ומתהפך ללא הפסקה, עקב השפעות/גירויים חיצוניים.
