אדישות ...

[ללא שם111]

אדישות ...

אתה אומר שאתה אוהב
אתה אומר שאתה רוצה
אתה אומר שאתה מרגיש
אתה אומר שאתה דואג, שאתה כאן בישבילי.. שתמיד תהיה, שאני האחת בישבלך.

שאכפת לך, שאתה מנסה..
שאתה מוכן ללמוד את הזוגיות שלנו ולנסות לשנות...

נמאס לי לשמוע ולא להרגיש.. אני מעדיפה להרגיש ללא מילים -מאשר לקבל מילים ללא הרגשה.
נמאס לי מהבטחות שאתה לא מקיים.

אתה הפכת לאדיש, ובעולם שלי אי אפשר לאהוב ולהיות אדיש, זה פשוט לא הולך ביחד.
אדיש אליי, לויכוחים בינינו,להבטחות שלך,לרגשות שלי. ואפילו לעצמך..

אך אתה מסוגל לראות אותי בוכה ולעבור ליידי כאילו אני אוויר
מסובב את הגב והולך לישון.
אני מגלה שאתה משקר לי ובתגובה אתה לא מדבר איתי..?!?
אפילו לא מנסה להסביר את עצמך?!?!

ואחרי כל זה אתה בא ואומר שאתה אוהב, שאתה מנסה, ושפשוט ככה אתה.
האדישות שלך גורמת לי להרגיש לבד במערכת, כאילו אין לי על מי לסמוך, אין לי למי לפנות.
ואני מנסה להבין שככה אתה, וזה פשוט לא מצליח
אני מעדיפה שתכעס שתצעק שתריב איתי רק לא תהיה אדיש אליי - זאת ההרגשה הכי מנקרת וכואבת שיש.

וגם שאני אומרת לך את זה ,אתה אומר שזה אתה.

אז מה פשוט לוותר עלינו?
להקשיב לעצמי שמי שאדיש כנראה גם לא אוהב?
או להבין שככה אתה ולחיות עם זה?

עצתכם בבקשה,

 

[מיציפיצי1]

מאת: חבר של ללא שם 111

יש לי חברה שאני ממש מת עליה, אבל מה, זאתי לא יודעת להתווכח, מכל ויכוח עושה דרמה: יש לה משהו להגיד, אם אני לא מסכים איתה ואוו מה היא עושה לי: חוזרת על זה 1000 פעם, אחר כך צועקת את זה עד שכל השכנים שומעים, אחר כך מתחילה לבכות, מאיימת שתעזוב את הבית, אוספת את הדברים שלה לתיק, אם אני מנסה לחבק אותה ולהרגיע היא דוחפת אותי, אם אני מתרחק היא בוכה ואמרת שאני אדיש. היא רק רוצה לדבר ולדבר ולדבר על הויכוח שלנו, מה יש לדבר פה כל כך הרבה? היה עניין, אמרתי פעם אחת את דעתי, לא הסכמנו, נגמר, נשים את זה בצד, נלך להזדיין. לא! היא רוצה לחפור עוד ועוד עד שנגיע לפתרון (יותר נכון עד שאני אסכים איתה שהיא צודקת).
כשאני אומר לה שלא מתאים לי כל הדרמה הזאת היא אומרת שככה היא.
אז מה, לוותר עלינו? להבין שהיא לא בשבילי או ללמוד לחיות עם התקפות ההסטריה שלה?
עצתכם בבקשה.

 

[ללא שם111]

תגובתי ... אליך ?

הכל עניין של הסתכלות,

בפעם ראשונה שמגיעים לאי הבנה, מדברים ומעבירים את זה...

בפעם שניה שמגיעים לאי הבנה (באותו נושא) מדברים ומעבירים את זה ...

בפעם השלישית כבר מדברים יותר לעומק ומנסים להבין ולשנות ושזה לא יחזור יותר.

ואז.. כמשגיעה הפעם הזאתי שכבר אי אפשר לספור איזה פעם זאת.. אי אפשר להעביר,.

והוויכוחים האין סופיים באים מרצון שנבין אחד את השניה, במיוחד שבשיחות האלו אתה מסכים ומבין ומאשר ומבטיח הבטחות שבפעם הבאה זה לא יהיה ככה..

וכשמגיעה הפעם הבאה, אתה שוב מנסה להעביר את זה...

וזה שוב מתפרש לאדישות, ללא אכפתיות, ולחוסר רצון לשנות או לפתור את הבעיה.

והבעיה הכי קשה לי,
שזה בסופו של דבר מכניס אותי לאדישות הזאת ..
וכבר לי לא בא לפתור את זה כי כבר אולי אין אך..
כי אתה לעולם לא תנסה לפתור את זה עד שאני יתעקש, או יעשה את הדרמה הזאת שאתה מדבר עליה. .

וכן אני דרמתית, ואני צועקת.. והלב שלי צועק יותר חזק ממה שאני מסוגלת לצעוק..
כי אני רוצה להרגיש שאתה רואה אותי.
שאתה אוהב אותי
שאכפת לך..
שאתה כן רוצה שזה יעבוד

גם ששוחחנו על פרידה וסיכמנו שעדיף כך, ישבת מולי באדישות ובקור, ולא הוצאת מילה .. אמרת ...

מחר אני יבוא לאסוף את הדברים שלי".. .
כאן כבר קצת קשה להבין, שככה אתה.

האדישות שלך הביסה אותי .

ניצחת, כבר לא יהיה יותר דרמות וצעקות.
וגם לא נסיונות לגרום לך להבין ...

כי זה כבר הפך למלחמה, ואין לי כח להילחם..
לא נלחמים לאהבה..

 

[מיציפיצי1]

את מתבלבלת, זאת לא אדישות

כנראה יש ביניכם בנושא מסויים ועקרוני (או בכמה נושאים כאלו) חילוקי דעות שאינם ניתנים לגישור. הוא אולי מבטיח לשנות/להשתנות אבל לא באמת רוצה/יכול/מאמין בשינוי והוא מבטיח בעיקר כדי להשקיט אותך. נכון שהרבה יותר הוגן זה להגיד "אני לא יכול לשנות את מה שאת רוצה שאני אשנה, קבלי אותי ככה או שלא" אבל קשה לו לוותר עלייך אז הוא "מורח" אותך ואת עצמו שזה ישתנה (וזה לא).
כנראה שגם לו נמאס מהמריחה הזאת אם הוא עכשיו החליט לוותר ולא להבטיח לך יותר שום דבר. נכון, הוא לא שיא היושרה העצמית, אבל הוא די שקוף ויכולת כבר מזמן להבין גם בלי שהוא יגיד במפורש, שאת כנראה דורשת ממנו משהו שהוא לא יכול ובהתאם לכך לפעול (להישאר עם המגרעה או ללכת).
אגב, את יכולה אולי לפרט על מה המריבה החוזרת?

 

[ללא שם111]

תגובתי ..

תודה על תגובתך ,

יכול להיות שזה אכן נכון, וראיתי את זה אבל לא רציתי להסתכל.
אני אוהבת אותו, ובאמת שמנסה להיות איתו, יכול להיות שאני לא יודעת אך, ואני לא חושבת שרק הוא כאן הגורם להכל..
צריך 2 בשביל לרקוד ביחד .. והריקוד שלנו בהחלט סוער.
אבל לפעמים אני חושבת לעצמי, האם המחיר לא גדול מידי?
נפגעתי מכך לא פעם. וגם אני נהיית חסרת סבלנות ולפעמים גם בלתי נסבלת, כי נמאס לי .
אני מנסה לחשוב אך לפרט לך את המריבה החוזרת.. ומבינה שזה בעצם לא המריבה החוזרת, אלא ההתנהלות שבינינו במריבה. ולכן אני מפרשת את זה לאדישות.

יש מצבים שאני כבר לא זוכרת את מהות המריבה או הויכוח ..
הויכוח הגדול זה שהוא לא פתוח איתי מספיק, ולא מדבר על דברים שמפריעים לו, גם בזוגיות ..
ואם נוצר ויכוח או מריבה אפילו על סתם..

הכדור עובר ליידי באופן אוטומתי, כי הוא כזה.
אז אם אני לא יפנה אליו ויגיד לו -" בוא נפתור את זה / בוא נעביר את זה / סליחה/ - או כל דבר שמתאים לסיטואציה,
זה פשוט לא יפתר! יתחיל המעגל הזה של הכעס.. אני לא מתייחסת, הוא לא מתייחס.. כל אחד יושב בפינה שלו.. והולכים לישון גב אל גב - במקרה הטוב.
אם לא אחד על הספה ואחד במיטה.

וכאן האדישות נכנסת לתמונה,
הוא יכול להיות איתי ככה שבועות!!! ולא לפנות אליי, לא לנסות להעביר את זה - גם שלפעמים מילה אחת קטנה יכולה להעביר את זה.

והכי נורא שזה ככה גם אם זאת אשמתו המוחלטת!! וגם שהוא יודע שהוא לא בסדר!
היה מקרה שגיליתי שהוא שיקר לי , משהוא שבזוגיות נורמאלית אפשר להעביר, (לא בגידה) אני גיליתי וכעסתי נורא, עשיתי סצנה מוחלטת, והלכתי לישון,- וממנו שום מילה. ובבוקר הוא מתנהג כאילו כועס עליי!?!!? אפילו סליחה לא אמר!!! ושוב, לא מעיף אליי מבט, לא מציע קפה בבוקר וכך זה נמשך שבועיים!!! ואת הסיחלה שהגיעה לי, קיבלתי רק לאחר שכמובן שוב אני פניתי אליו. ושאני הסברתי ושאלתי למה הוא מתנהג כאילו הוא כועס עליי????

זה פשוט לא נתפס.


עם הזמן הכאב היה על ההתנהולת שלו בזמן מריבה או כעס ולא על השקר.! ואז אני מתחילה עם תגובות קיצוניות בשביל שיתיחס!! קצת, מילה, משהו..

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.









ואני כבר לא זוכרת את הריב.. ומה שמפריע לי זה שלא מפריע לו שאנחנו ככה..
והוא קם בבוקר לעבודה, מכין קפה שואל אם אני רוצה ..
בקושי מעביר אליי מבט, חוזר מהעבודה רואה קצת טלויזיה ושוב גב אל גב ..

 

[שילה1]

מילים מילים.....אם אין מאחריהן מעשים-

אין כלום!

 

[כבר יודעת משהו]

ממל'ה

אם את מאמינה וחושבת שאנשים יתייחסו, יגידו, יביעו, יטפלו בבעיות, יתנהגו, יפעלו רק כמו שאת חושבת שנכון וצריך, חייך הולכים להיות מלאי כעסים ואכזבות. איתו או עם מישהו אחר, זה לא משנה.
לאנשים שונים יש מיומנויות רגשיות והתנהגותיות שונות. הפרשנות שלך למה שהוא כן עושה או לא עושה היא רק פרשנות והיא לגמרי שלך. את רואה את מערכת היחסים רק מהכיוון שלך (כרגע) וזה נורא נורא חשוב לפתח מודעות לכך שהוא רואה דברים אחרת ומסוגל לבצע דברים באופן אחר משלך.
מיציפיצי נתנה לך דוגמה מוחשית לכך.

הוא אומר לך את הדבר הכי פשוט ואת לא ממש מקשיבה לו: ככה הוא וזה מי שהוא. את מפרשת את התנהגותו ותגובותיו כאדישות אבל יכול להיות שמבפנים הוא גועש ומתגעש ופשוט לא מיומן ומסוגל ובנוי מנטאלית וביצועית, להראות לך את זה. כן, יש אנשים ששותקים לגמרי כשהם כועסים או נעלבים או נפגעים. זאת אולי לא דרך פעולה אפקטיבית מאד, אבל להתבכיין ולהאשים את שתיקתו בסבלותייך, זה לגמרי לא יזיז משהו לכיוון טוב.

ואולי הדבר הכי חשוב שכדאי שתפתחי אצל עצמך כמה שיותר מהר, זאת ההבנה שאת לא יכולה להישען רק על נחמתו של מישהו אחר כשרע לך. כמו שאת מכניסה את עצמך למרות שחורות, ככה את אחראית להוציא עצמך משם. לא פשוט אולי, כי זה נוגד את התפיסה הכל כך מושרשת ורווחת של מה הם יחסים בזוגיות, אבל עד כה היא מובילה את רוב המחזיקים בה ללופ של תסכולים.

 

[ללא שם111]

תגובתי..

לפני הכל תודה על ההתיחסות,.
אני מאוד אוהבת את תגובתייך, וחשבתי עליה רבות,

אולי אני בעצם לא מבינה אותו ?
אולי אני לא מבינה שלא כולם מתנהלים כמוני בזוגיות ?
אולי הכל פרשנות שלי,.
ולכן המשכתי עם הקשר .. ולא עצרתי.
בתחילת הקשר.. וכמו שאמרת לפי תפיסתי (ולדעתי של עוד רבים)
לאחר תקופה מסויימת ציפיתי לשמוע ממנו " אני אוהב אותך" הבעת רגשות טבעית ורגילה, בעניי לפחות
וחיכיתי וחיכיתי.. וזה לא הגיע.
כעבור 7 חודשים בערך .. פשוט שאלתי אותו למה הוא לא אומר? האם הוא לא מרגיש?
ולאחר שיחות אורוכות וממושכות הבנתי ממנו שהוא לא חושב שצריך להגיד את זה ... ושאפשר גם רק להבין את זה מההתנהגות.
לי זה קשה,.
אבל נשארתי ואמרתי לעצמי שלא כולם כמוני., וכמו שאמרת,ניסיתי לראות את זה לא רק מהצד שלי.
היום אנחנו בזוגיות כבר שנה וחצי בערך..
אז ניסיתי להבין.. והבנתי,. בנושא הזה.

אבל יש מקרים שבהם באמת, פשוט קשה לי להבין את זה, לא משנה כמה אני אומרת לעצמי שהוא בן אדם אחר ויש לו דרכים אחרות, זה לא עובד.
לדוגמא, אם אנחנו רבים מה שטיבעי ואני יכולה להבין .. אפילו על סתם.. וזה לא משנה מי התחיל את הריב או מי "צודק, לפעים עובר כל כך הרבה זמן שאני כבר לא זוכרת על מה הריב! אני פשוט מתעצבנת ונפגעת מההתנהלות שלו בכל זה.- האדישות.
אם אני לא יבוא אליו לנסות לגשר על הריב, זה יכול להימשך חודשים.
או עד שאני יעצור את זה. - וכזאת אדישות אני לא מצליחה להבין.
זה גורם להרגיש "לבד במערכה". כאילו אם אני לא יבוא לפתור את זה.. זה פשוט יגרר לפעמים אפילו גם לפרידה!

אני רוצה שיעצור את זה. שיבוא אליי ויגיד לי - " די אני אוהב אותך בואי נפסיק את הריב הזה.
וזה כבר יעשה את הכל.. כבר לא משנה על מה הריב או למה התחיל... רק את זה אני רוצה!
רק לדעת שאכפת, אני לא מצליחה להפריד את ההרגשה שאם הוא לא יבוא ויגיד את זה - לא אכפת לו.
ואם אכפת לו, אולי לא מספיק ראות אותנו שבועות שלא מחליפים מילה, אני בסלון הוא במיטה.. וכלום! הוא כרגיל!

???

 

[כבר יודעת משהו]

ותגובתי לזה

נשארה אותו דבר.
את מפרטת ונותנת יותר דוגמאות, אבל העיקרון נשאר אותו דבר.
אני נמצאת בזוגיות כבר 35 שנה ומעולם לא שמעתי כך סתם "אני אוהב אותך". וכן, כשהייתי צעירה ושאלתי, קיבלתי פחות או יותר אותה תשובה. אז הוא לא אומר את זה במילים של סרטים אבל מראה את זה כל החיים. ואת זה אני רואה ואת זה אני יודעת ואת זה אני מרגישה.
ריב הוא גם משהו שצריך להכיר ולדבר עליו ולהבין איך כל אחד פועל. ואם הוא שותק ואת זו שפעילה במצבי ריב, אז תדעי שזה כך וקחי על עצמך את התפקיד של סיום הריב באופן מודע ולא מתוך תחושה של "לבד במערכה". הוא לא מסוגל כנראה (לפחות כרגע, בשלב הזה של חייו) להיות פעיל ולעשות את מה שאת חושבת שהוא צריך/אמור לעשות. אין איזה פורמט ברור וכתוב, אין חוברת הפעלה אחידה לכולם (חוץ ממה שמנפיקים בהוליווד) וברגע שזה המודל (הוליווד), אז זו גם התוצאה.

אתם בסך הכל שנה וחצי יחד. כל אחד מכם מביא איתו מכלול חיים שלם ולכל אחד מכם תכונות ומיומנויות שונות. הוא מי שהוא וככה הוא ואת מי שאת וככה את. זוגיות היא לא שכפול ולא מוסד למימוש ציפיות. אם מה שקורה ביניכם כל כך קשה לך וגורם לך לאי נחת מתמשכת ואת מרגישה שאת חיה בציפייה למשהו שממש לא מתממש, אולי באמת הוא לא בן הזוג המתאים לך. אבל אם יש בקשר איתו משהו שכל כך מושך אותך להישאר בו ולהמשיך להיות איתו ואת מוכנה לעשות חתיכת עבודה עם עצמך ולקבל אותו כמות שהוא, אחלה, תישארי.

גמישות מחשבתית והתנהגותית היא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים משותפים. בדרך כלל אנשים נופלים שדודים, עייפים ומותשים משום שהם משקיעים המון אנרגיות בקשיחות והתקבעות ועובדים נורא קשה בלנסות "להגמיש" דווקא את השני שיהיה תואם הם.

לגמרי אפ טו יו.

 

[מריוס זכריה]

תלוי מאוד

אם אתם חברים שנה, אולי כדאי להיפרד.
אם אתם נשואים+, התושבה כמובן שונה.

הגדול אני מאוד מסכים עם מיציפיצי. האדישות שלו יכולה בהחלט להיות תגובה לגרוי יתר מצידך. זה כמו שילד מבקש מההורים שיקנו לו משהו. הם אומרים "לא". אז הוא מתחיל לצרוח. כמה שהם יתעקשו, הוא יצרח חזק יותר. וככל שהוא יצרח חזק יותר, כה הם פחות יקשיבו, כי כמה אפשר להקשיב לילד שצורח? אז או שנכנעים לו אחת ולתמיד, או שאוטמים את האוזניים. זה כנראה המצב שלכם, ואין בזה שום קביעה מי צודק ומי טועה, או מי אשם ומי לא. זה סתם תאור עניינים.

אין לי פתרונות קלים בשבילך. כשמגיע זוג עם בעיה כזו, עם מחוייבות לקשר, אז עושים עבודה די מורכבת לרדת לשורשי הדברים, להבין את הצרכים של שני הצדדים לעומק, לזהות מה ניתן לספק ומה לא, ומה עושים עם מה שלא, ועוד ועוד. לכן טיפולים זוגיים מוצלחים הם יחסית ארוכים - חודשים. כל זוג הוא שונה. אי אפשר לתת נוסחה אחת לכולם.

מצד שני, אם אתם זוג טרי, לא נשוי בלי ילדים, אולי כל הבוג'ארס הזה לא נחוץ לך. אולי את פשוט בחרת גבר לא מתאים. קורה.

 

[מריוס זכריה]

ועוד משהו

בהחלט אפשר לאהוב מישהי ולא להתנהג באופן שמראה את זה. הרבה גברים עושים את זה, וגם יש נשים כאלה.

הזיהוי שלך של אהבה עם מילם מסוימות או מעשים מסוימים הוא לא בהכרח נכון. בעולמך מראים אהבה במלים ובמחוות, ובעולם שלו אולי מראים את זה דרך מחויבות שקטה.

מצד שני, הרבה פעמים בני אדם זקוקים לא רק לאהבה, אלא גם למחוות עצמן. כלורמ יכול להיות שגם אם היית מקבל אישור נוטריוני שהוא מאוד אוהב אותך, עדיין היית במצוקה בלי המחוות שאת זקוקה להן - נניח, יותר תשומת לב, מחמאות וכולי.

ואם את אכן זקוקה למחוות הללו ברמה כזאת שאת מגיעה למצוקה גדולה בלעדיהן, הרי שאין עתיד לקשר, מכיוון ששום דבר אל יגרום לגבר הזה להתנהג בצורה שאת זקוקה לה.

הסיכוי היחיד שלך איתו זה רק אם את מסוגלת לחיות בלי המחוות, ובלי הדיבורים, ולהסתפק בידיעה שיש אהבה. התשובה לזה נמצאת רק אצלך.

[הניחוש שלי הוא שאת לא יכולה בלי זה]

 

[roi48]

אדישות

גברת צעירה את לא יודעת כמה את שאת עיוורת ואת בסוף תפסידי אדם שקרוב לליבך ואני יסביר .

אני נימצא בידיוק באותו המצב אם החברה שלי כבר שנתיים היא כל הזמן אומרת לי שאני לא מראה את אהבתי אלה אבל מה שאני תמיד אומר לה שאני אדם שלא יודע להראות אהבה אבל אוהב בצורה מטורפת שרק ה׳ יודע כמה והכל מתבטה בדעגה אליה לכן תיצאי מהכדור שאת חיה בו ותנשי להקשיב לו כניראה שהוא כמוני אחד שלא יודע להראות אהבה אבל כן יש אהבה אבל דרך דעגה אליך וזה לדעתי חשוב מאוד ! אז פשוט מאוד תלכי אליו ותסיימי את הסיפור ותמשיכו להנות מהחיים חברים .
מקווה שגם אצלי הסתדר ושיהיה מישהו שיסביר לחברה שלי את מה שאני הסברתי לך .

 

[ללא שם111]

תגובה

ליפני הכל תודה על התגובה אליי,.

אני לא יודעת למה הכוונה של חברה שלך בכך שהיא אומרת שאתה לא מראה אליה אהבה.
תבין, אני לא מחפשת מחוות רומנטיות, או שיוריד לי את הכוכבים..

אני בסך הכל רוצה שיראה אותי,,
בתחילת הקשר הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי יותר מ7-8 חודשים.. רק לאחר שיחות ארוכות וממושכות שאני יזמתי, להסביר לו שזה חשוב לי שהוא יביע אליי אהבה ויגיד לי את זה. אם לא הייתי מבינה שקשה לו להביע לא הייתי ממשיכה בקשר, ואנחנו היום נמצאים כשנה וחצי ביחד.
אבל זה מגיע למצבים שקשה לי להבין.

אני בחורה מאוד רגישה, גם אם אני מנסה להראות שלא.
ואני משמיעה את זה בשביל לקבל את התמיכה ממנו..
וגם אם רבים מידי פעם, שזה טבעי.. לפעמים צריך לשים בצד את הצדק, ולהפסיק לחפש מי צודק. ןלהיות שם בשביל מי שצריך באמת.
והוא לא בא.
היו לי התקפי חרדה מכל הלחץ הזה.. והייתי צריכה אותו לידי, איתי ,מבין וקשוב, ולא כאילו יוצא למלחמה.
ושכאן באה האדישות, זה שובר אותי.

אני מנסה ולא יודעת אך!

 

[רון חיים1]

כמה דברים על כל מה שאמרת

שלום לך,

מכל מה שסיפרת פה, אני מבין כמה דברים:
1. הוא עצמו כנראה אדם יחסית סגור שקשה לו להביע אהבה.

2. את מאוד אמוציונאלית, ולפי הסיפור שלך, התנהגות כזו גורמת לאדם סגור להיסגר יותר ואפילו להרגיש חנוק ולכן לרצון לברוח... מה שאכן מתבטא באיך שהוא מגיב.

3. עליך להבין משהו: לגבר קשה להתמודד עם חוסר הצלחה בלגרום לאישה שלו להיות שמחה. לכן אני משאר שבגלל שאת כל כך רגישה והוא יחסית סגור
(וזהו ספקולציה שלי ממה שאת כתבת עד כה, כי אין לי פרטים מעבר לזה), הוא מרגיש שהוא לא מצליח לגרום לך לאושר, לכן הוא לא יודע מה לעשות עם זה, קשה לו
להתמודד עם זה וזה סוגר אותו (שוב) אפילו עוד יותר. לכן הגלגל הזה מזין את עצמו.

אז מה עושים?
הדבר שהכי מניע גבר לפעולה זה כשהוא מרגיש שהוא עושה לך טוב ושאת נהנת. אם תתמקדי תקופה קצרה בלתת לו פידבקים חיוביים על מה שהוא כן עושה טוב,
זה ידרבן אותו להמשיך לעשות את זה במקום להיסגר...

אני מבין שקשה לעשות את זה כשאת במצב שלך, אבל מכיוון שאת עושה את זה שוב ושוב ללא תוצאות, אולי שווה לך לנסות משהו אחר, שלרוב הוא תריגר מאוד חזק
אצל גברים.
אולי זה לא יגרום לו להשתנות, אבל זה בהחלט יגרום לו לעשות יותר ממה שאת אוהבת.....


עוד משהו שאת צריכה להבין שקורה לגברים במצב הזה - גברים מנתקים את הנוכחות שלהם כשהם מרגישים שהם לא מצליחים לגרום לאושר לאישה שלהם.
כשגבר עושה את זה, זה כמעת תמיד (למעשה תמיד אבל אני לא אוהב להיות כלכך החלטי ) גורם לאישה לפגיעה ולהרגשה של נתק וחוסר באהבה.
כשהאישה מרגישה כך, היא רוצה לדבר על זה, מה שגורם לגבר להרגיש עוד יותר לא גבר ולכן לרצון חזק יותר לברוח, מה שמגביר את הצורך של האישה לדבר על זה ולשתף....
ואי חושב שאת כבר מבינה לאן זה מוביל.

לכן, היות ועכשיו את יודעת מה הם צורת התגובה של רוב הגברים והנשים, יש לך את הידע איך לשבור המעגל הזה.
לא אומר שזה פשוט, אבל בזכות שאת יודעת את זה, זה אפשרי.

אז אני מציע לך 2 דברים:
1. תעשי מה שכתבתי למעלה.
2. כשאת מתקשרת איתו, אל תגידי לו אתה לא אוהב אותי או את XXX, כי זה גורם לו להרגיש שמאשימים אותו ושהוא לא בסדר וזה מגדיל את הגלגל.
פשוט תגידי לו שאת מרגישה XXX כשהוא עושה YYY, ואז זה כבר לא משהו אישי, אלא משהוא שקשור להתנהגות שהוא כן יכול לשנות בשניה...
זה אולי נראה אותו דבר, אבל המשמעות של זה מתחת לפני השטח שונה במהות באופן שעושה את ההבדל...


בהצלחה.

 

[seeyou]

האם ככה הוא היה מהתחלת הקשר?

?

אם כן אז הגיעה הזמן לשנות את חלומך שיתאים יותר למציאות.

אם ככה הוא מתנהג לאחרונה אז תתחילי לארוז

אחרי שאמרים לבין זוג מספר פעמים מה שאת כתבת אין סיכוי להבריא את יחסו כלפיך


יוסי

 

[מיציפיצי1]

נראה שהקונפליקט ביניכם הוא אגו ומשחקי כח

אני מסיקה זאת, כיוון שלא ציינת קונפליקט עקרוני של דרך חיים או השקפת עולם ורק חזרת שוב ושוב על "רבים על סתם משהו, אפילו שטות".
אז קודם כל, אם אתם רבים על סתם שטויות, אולי אפשר לא לריב עליהן? אולי באמת אפשר להחליק? ואם היה ויכוח, אולי לא צריך לגרור אותו ל"מי ימצמץ ראשון"? בעצם, מה כל כך נורא אם את אומרת משהו כמו "אוי, זאת באמת שטות, בוא כבר למיטה"?
אני מצטערת, את מצטייירת כ"ריגשי" לא קטנה ומכניסה את עצמך לפינות הללו, כלומר את יוצרת (אולי אפילו באופן לא מודע) סיטואציה שבה הוא הולך להיכשל שוב: הוא הרי לא יתנצל, לא ישתפך ולא ידבר איתך כל הלילה על מה היה, איך פותרים את זה, למה זה קרה וכו'.
אם את רוצה להיות איתו את חייבת ללמוד איך להמנע מהסיטואציות הללו, לא לריב על שטויות ואיך לחזור לשיגרה בלי דרמות אם כבר יש ויכוח.

 

[אייבורי]

תגובתי

תוותרי על הדרמות ותפסיקי לבכות

מה את ילדה קטנה?