אגו של יוצר
חבר פנה אלי לפני כמה שנים וספר לי על רעיון. הרעיון היה מסוג הרעיונות מעוררי הקנאה (איך לאחרים יש רעיונות כאלו מלהיבים....). הוא ביקש ממני להיות שותפה, ולקחת על עצמי חלק מאוד גדול, וחשוב. החמיא לי, אבל הסברתי לו שאין לי ציוד, משאבים, ידע טכני וכו לעשות את העבודה. האיש התעקש. אמר שאם אני רוצה אני יכולה. ובזה הוא צדק, היתה לי יכולת להרים פרויקטים מאוד מורכבים, בשביל עצמי, בגלל שהייתי אלופה באלתור, בקפיצות התאבדות, ובאופטימיות לא מבוססת. האיש נורא לחץ, לא יכלתי לסרב. הזמן עבר. האיש אמר שהוא עובד על זה, אבל לא פנה אלי. מתוך הכרותי אתו חששתי שיום אחד יפנה, וירצה את העבודה לאתמול. ועל פי הערכתי היתה פה עבודה לכמה חודשים. היה ברור לי שבכלל לא מדובר על כסף. כבר עשיתי עבורו עבודות, ותמיד לקחתי תשלום מאוד סמלי. אלא שאחר כך הגיע המיתון, וגם תשלום פחות מסמלי נראה מאוד אטרקטיבי. יום אחד קרא לי האיש אומר לי שנורא קשה לו לומר לי, אבל הוא החליט שהוא מעדיף לעשות את כל העבודה בעצמו. הרעיון שלו, והכי נכון שכל העבודה תהיה שלו. נשמתי לרווחה. עוד המון זמן עבר. קבלתי טלפון, ההפקה יוצאת לדרך, הוא שולח הזמנה. התברר שההזמנה מחייבת אותי לקנות כרטיס (יקר מאוד). קניתי 2, כי לא התחשק לי ללכת לבד. עכשיו מגיע הקטע המסובך בספור. אני באמת הייתי מפרגנת, באמת, בכל הלב. אבל ההפקה הזאת היתה קקה מוחלט. אני כל כך שמחה שלא היה לי בה שום חלק. מה מסובך בזה? זו היתה צריכה להיות התחלה מחדש בשבילי. כניסה לתחום חדש, עשיה חדשה לגמרי. הצלחתי להסביר למה הרגשות כל כך מסובכים?
חבר פנה אלי לפני כמה שנים וספר לי על רעיון. הרעיון היה מסוג הרעיונות מעוררי הקנאה (איך לאחרים יש רעיונות כאלו מלהיבים....). הוא ביקש ממני להיות שותפה, ולקחת על עצמי חלק מאוד גדול, וחשוב. החמיא לי, אבל הסברתי לו שאין לי ציוד, משאבים, ידע טכני וכו לעשות את העבודה. האיש התעקש. אמר שאם אני רוצה אני יכולה. ובזה הוא צדק, היתה לי יכולת להרים פרויקטים מאוד מורכבים, בשביל עצמי, בגלל שהייתי אלופה באלתור, בקפיצות התאבדות, ובאופטימיות לא מבוססת. האיש נורא לחץ, לא יכלתי לסרב. הזמן עבר. האיש אמר שהוא עובד על זה, אבל לא פנה אלי. מתוך הכרותי אתו חששתי שיום אחד יפנה, וירצה את העבודה לאתמול. ועל פי הערכתי היתה פה עבודה לכמה חודשים. היה ברור לי שבכלל לא מדובר על כסף. כבר עשיתי עבורו עבודות, ותמיד לקחתי תשלום מאוד סמלי. אלא שאחר כך הגיע המיתון, וגם תשלום פחות מסמלי נראה מאוד אטרקטיבי. יום אחד קרא לי האיש אומר לי שנורא קשה לו לומר לי, אבל הוא החליט שהוא מעדיף לעשות את כל העבודה בעצמו. הרעיון שלו, והכי נכון שכל העבודה תהיה שלו. נשמתי לרווחה. עוד המון זמן עבר. קבלתי טלפון, ההפקה יוצאת לדרך, הוא שולח הזמנה. התברר שההזמנה מחייבת אותי לקנות כרטיס (יקר מאוד). קניתי 2, כי לא התחשק לי ללכת לבד. עכשיו מגיע הקטע המסובך בספור. אני באמת הייתי מפרגנת, באמת, בכל הלב. אבל ההפקה הזאת היתה קקה מוחלט. אני כל כך שמחה שלא היה לי בה שום חלק. מה מסובך בזה? זו היתה צריכה להיות התחלה מחדש בשבילי. כניסה לתחום חדש, עשיה חדשה לגמרי. הצלחתי להסביר למה הרגשות כל כך מסובכים?
