תמיר, אתה מערבב בין קשר דתי עם
אלוהים לקשר אמוני. גם ירמיהו ושאר הנביאים שהבאת לדוגמא, היו! בקשר עם אלוהים. עובדה. אלא שהם היו מספיק אמיתיים בחקירתם את האמת כדי לברר למה חיי הרשעים לעומת חיי הצדיקים מתבטאים במה שנראה כ"טוב". דתיות היא לא סימן היכר של אדם המחובר לאלוהים, אנשים נולדים למשפחות דתיות ובין הגילאים 0-120 הם דתיים, שים לב שהנביאים מעולם לא האלילו את הדתיות; חגיכם ומועדיכם שנאה נפשי"... "בפיו ובשפתיו כבדוני וליבם רחק ממני"... ועוד ועוד. אנשים שחושבים שסיגופים והתנזרות מן העולם הם אידיאל פשוט משחיתים את חייהם, את החופש שלהם-צלם האלוהים (הוא חופשי נכון?),הרמב"ם מתייחס כ"מחלת נפש" לכל סטיה מדרך האמצע, שביל הזהב. אם אלוהים זה הכל, גם אתה חלק מאלוהים והחלק הזה "יודע" מה טוב לו, אם תקשיב לקול הפנימי שלך ותהיה אמיץ ללכת על זה, תרגיש קצת כמו אלוהים ולא תהיה לך בעיה עם "קשר" מעוות שמישהו אחר יצר. אל תשכח אלוהים, זה הכל! ועוד מילה לגבי שאננותם של רשעים... "חיים טובים" הם כאלה שלא צריך להתאמץ בהם יותר מדי. נניח שהיית מקבל את מבוקשך זה והיית מסודר לחלוטין מהיום עד אחרית חייך, לא היית צריך להפעיל את החשיבה, להתפתח... כלום. הכל מן המוכן, היית בוחר בזה? תענה לעצמך בכנות. הנושא "צדיק ורע לו..." עמוק ומורכב ולא כדאי לך להסתפק בתשובות שטחיות או מגמתיות שנשלפות בעניינו. כדאי לעיין בו מתוך המקורות ממש ואולי בעזרת מישהו שאתה סומך עליו, ללמוד אותו לעומק.
