אגואיזם.
לפעמים אני מוצאת את עצמי מידי אנוכית. מידי דואגת לעצמי ורק האני שבי מעניין אותי. זה טוב או לא? הרי עם החיים אצטרך לחלוק את האני שבי עם אחרים. עם בעל וילדים, משפחה ומכרים. זה סוג של בעיה או שלא להיות טרודה בזה? אתם גם כאלה? יש פה מישהו שאחרים כן מעניינים אותם? מבחינתי, אני הקיימת והנוכחת ואני זו שצריכה לדאוג לעצמי. מה עושים? נראה לי שאתחיל ואפילו שלא ברצון להתחיל להתחשב בסביבה שלי, שמא אדפק מזה אני בעצמי (שוב פעם סוג של אגואיזם).
לפעמים אני מוצאת את עצמי מידי אנוכית. מידי דואגת לעצמי ורק האני שבי מעניין אותי. זה טוב או לא? הרי עם החיים אצטרך לחלוק את האני שבי עם אחרים. עם בעל וילדים, משפחה ומכרים. זה סוג של בעיה או שלא להיות טרודה בזה? אתם גם כאלה? יש פה מישהו שאחרים כן מעניינים אותם? מבחינתי, אני הקיימת והנוכחת ואני זו שצריכה לדאוג לעצמי. מה עושים? נראה לי שאתחיל ואפילו שלא ברצון להתחיל להתחשב בסביבה שלי, שמא אדפק מזה אני בעצמי (שוב פעם סוג של אגואיזם).
