אגדת המאורות
אגדת המאורות ''את יודעת כמה כוכבים יש בשמיים?'' נשאתי אליה את השאלה כשמבטי הופנה מעלה לעבר השמיים הכהים המנוקדים בניצנוני כוכבים. ''מאז שניפגשנו, אני כבר לא בטוחה'' תשובתה הפתיעה אותי. הפנתי אליה את מבטי בשאלה. היא חייכה כממתיקת סוד, מותחת את הזמן ואיתו את הרגע היפה כל כך שלי ושלה על פיסגתו של הר במדבר כשקולות הלילה מלווים את פעימות ליבנו. ''פעם הייתי יוצאת כמעט כל יום אל מרפסת החדר שלי, משקיעה שעות של מחשבות, טובעת בים של רצונות, סוללת את דרכי שאיפותיי בינות הכוכבים. פעם הייתי סופרת כוכבים במקום כבשים'' חייכתי לעצמי, מופתעת לגלות עוד חלק באישה שלי, חלק ורוד עטוף בנייר צלופן מנצנץ. ''והיום'' המשיכה את תשובתה, ''היום אני איתך ואנחנו יחד. את מבינה, אני כבר לא סופרת כוכבים'' ''את זוכרת כמה ספרת?'' ''אל תביני אותי לא נכון, אני לא מבינה גדולה באסטרונומיה, מלבד הדובה הגדולה והקטנה איני יודעת הרבה, אך בשבילי השמיים ובעיקר הכוכבים הם תפאורה גדולה בשביל הנפש. בפעם האחרונה שספרתי היו במרפסת שלי 375 או 376, אני חושבת שספרתי אחד פעמיים''. נשכבתי על גבי והיא לידי. צידי הימני נפגש עם צידה השמאלי, ראש לצד ראש, כתף בכתף, ידיים שלובות, כך הבטנו בשמיים ורוח לילית עטפה אותנו בטיולה. ''את יודעת, מאז שניפגשנו אני מבלה איתם דיי הרבה, עם הכוכבים. ובחלון שלי יש רק 132, אבל כל אחד מהם מנצנץ בשבילי ומזכיר לי שזה בינתיים, עד שתבואי ותקטפי אותי מהם'' היא התרוממה, הביטה בעיניי ונשקה לי. נשיקה רכה וחמימה בלילה קייצי במדבר תחת חופת הכוכבים של הטבע. ''את אגדת המאורות את מכירה?'' הנהנתי לשלילה. ''אני אספר לך, אבל את חייבת להבטיח לא להירדם'' ''אני מבטיחה'' ''האגדה מספרת על מלך עשיר בממלכה רחוקה. באחוזתו של המלך היה מכל וכל, משרתים, נשים, משתים מפוארים ושפע כל טוב, אך לא היה לו די בכך והוא רצה עוד עד בלי שובע. יום אחד פנה המלך לאחד ממשרתיו וביקש לקנות את הירח. המשרת נותר נבוך נוכח בקשת המלך ומלמל כי הדבר בלתי אפשרי. המלך כעס והשיב לו שהכל אפשרי, שכסף קונה הכל. המשרת הושלך לכלא והמלך פנה למשרת אחר וכשזה השיב את אותה התשובה וגם זה שאחריו החליט המלך לצאת למסע לבדו ולהוכיח לכל משרתיו שהכל אפשרי. חמוש בשקים עמוסי מטבעות התיישב המלך בכירכרתו והורה לנהגו לנסוע. אחרי יום וחצי של נסיעה ניתקלו עיניו של המלך בסולם גבוה שאת סופו לא ראה כי היה נעוץ בשמיים. הורה המלך לנהגו לעצור, העמיס את שקיו על גבו והחל מטפס על הסולם במטרה להגיע ליעדו. הוא טיפס שעות רבות בשמיים הכהים ולבסוף הגיע אל הירח. מחוייך ומאושר הציג עצמו בפניו וביקש ממנו לנקוב את מחירו. ''את ערה?'' שאלה אותי לפתע , קוטעת את המתח. ''תמשיכי, אני איתך'' '''אני לא למכירה' השיב הירח, אך המלך התעקש. 'יש לי כסף, הרבה כסף והכל למכירה' הוריד מעליו את השקים והגישם לירח. הירח חייך אל המלך ואמר לו שוב שאינו למכירה. המלך העקשן המשיך בשלו וגם הירח והוויכוח גדל עד שלפתע חש המלך כי הסולם עליו עדיין עמד החל מתנדנד. הוא אחז בחוזקה בצידי הסולם, אך זה ניעור ממנו והכשיל את רגליו. המלך אבד את שיווי משקלו ונפל. כל מטבעות כספו התפזרו וניצנצו לכל עבר. האגדה אומרת שהכוכבים שאנו רואים בשמיים הם כספו של המלך השחצן שרצה לקנות את הירח ובתמורה איבד את חייו, וכספו נותר עדות בשמיים לשחצנותו'' חייכתי והבטתי בשמיים. הכוכבים מעולם לא נצצו יותר והאישה שלי מעולם לא הייתה מושלמת יותר כמו הרגע הזה. ''בואי'' היא הגישה לי את זרועה. הנחתי את ראשי בחיקה. ''אני מתחילה מצד ימין ואת משמאל'' ''מתחילה מה?'' ''לספור כוכבים'' היא צחקה. אני חושבת שבכוכב החמישה עשר נרדמתי. בחלומי ראיתי את החופה שלנו. לבנה ושקטה באמצע המדבר תחת ים של כוכבים.
אגדת המאורות ''את יודעת כמה כוכבים יש בשמיים?'' נשאתי אליה את השאלה כשמבטי הופנה מעלה לעבר השמיים הכהים המנוקדים בניצנוני כוכבים. ''מאז שניפגשנו, אני כבר לא בטוחה'' תשובתה הפתיעה אותי. הפנתי אליה את מבטי בשאלה. היא חייכה כממתיקת סוד, מותחת את הזמן ואיתו את הרגע היפה כל כך שלי ושלה על פיסגתו של הר במדבר כשקולות הלילה מלווים את פעימות ליבנו. ''פעם הייתי יוצאת כמעט כל יום אל מרפסת החדר שלי, משקיעה שעות של מחשבות, טובעת בים של רצונות, סוללת את דרכי שאיפותיי בינות הכוכבים. פעם הייתי סופרת כוכבים במקום כבשים'' חייכתי לעצמי, מופתעת לגלות עוד חלק באישה שלי, חלק ורוד עטוף בנייר צלופן מנצנץ. ''והיום'' המשיכה את תשובתה, ''היום אני איתך ואנחנו יחד. את מבינה, אני כבר לא סופרת כוכבים'' ''את זוכרת כמה ספרת?'' ''אל תביני אותי לא נכון, אני לא מבינה גדולה באסטרונומיה, מלבד הדובה הגדולה והקטנה איני יודעת הרבה, אך בשבילי השמיים ובעיקר הכוכבים הם תפאורה גדולה בשביל הנפש. בפעם האחרונה שספרתי היו במרפסת שלי 375 או 376, אני חושבת שספרתי אחד פעמיים''. נשכבתי על גבי והיא לידי. צידי הימני נפגש עם צידה השמאלי, ראש לצד ראש, כתף בכתף, ידיים שלובות, כך הבטנו בשמיים ורוח לילית עטפה אותנו בטיולה. ''את יודעת, מאז שניפגשנו אני מבלה איתם דיי הרבה, עם הכוכבים. ובחלון שלי יש רק 132, אבל כל אחד מהם מנצנץ בשבילי ומזכיר לי שזה בינתיים, עד שתבואי ותקטפי אותי מהם'' היא התרוממה, הביטה בעיניי ונשקה לי. נשיקה רכה וחמימה בלילה קייצי במדבר תחת חופת הכוכבים של הטבע. ''את אגדת המאורות את מכירה?'' הנהנתי לשלילה. ''אני אספר לך, אבל את חייבת להבטיח לא להירדם'' ''אני מבטיחה'' ''האגדה מספרת על מלך עשיר בממלכה רחוקה. באחוזתו של המלך היה מכל וכל, משרתים, נשים, משתים מפוארים ושפע כל טוב, אך לא היה לו די בכך והוא רצה עוד עד בלי שובע. יום אחד פנה המלך לאחד ממשרתיו וביקש לקנות את הירח. המשרת נותר נבוך נוכח בקשת המלך ומלמל כי הדבר בלתי אפשרי. המלך כעס והשיב לו שהכל אפשרי, שכסף קונה הכל. המשרת הושלך לכלא והמלך פנה למשרת אחר וכשזה השיב את אותה התשובה וגם זה שאחריו החליט המלך לצאת למסע לבדו ולהוכיח לכל משרתיו שהכל אפשרי. חמוש בשקים עמוסי מטבעות התיישב המלך בכירכרתו והורה לנהגו לנסוע. אחרי יום וחצי של נסיעה ניתקלו עיניו של המלך בסולם גבוה שאת סופו לא ראה כי היה נעוץ בשמיים. הורה המלך לנהגו לעצור, העמיס את שקיו על גבו והחל מטפס על הסולם במטרה להגיע ליעדו. הוא טיפס שעות רבות בשמיים הכהים ולבסוף הגיע אל הירח. מחוייך ומאושר הציג עצמו בפניו וביקש ממנו לנקוב את מחירו. ''את ערה?'' שאלה אותי לפתע , קוטעת את המתח. ''תמשיכי, אני איתך'' '''אני לא למכירה' השיב הירח, אך המלך התעקש. 'יש לי כסף, הרבה כסף והכל למכירה' הוריד מעליו את השקים והגישם לירח. הירח חייך אל המלך ואמר לו שוב שאינו למכירה. המלך העקשן המשיך בשלו וגם הירח והוויכוח גדל עד שלפתע חש המלך כי הסולם עליו עדיין עמד החל מתנדנד. הוא אחז בחוזקה בצידי הסולם, אך זה ניעור ממנו והכשיל את רגליו. המלך אבד את שיווי משקלו ונפל. כל מטבעות כספו התפזרו וניצנצו לכל עבר. האגדה אומרת שהכוכבים שאנו רואים בשמיים הם כספו של המלך השחצן שרצה לקנות את הירח ובתמורה איבד את חייו, וכספו נותר עדות בשמיים לשחצנותו'' חייכתי והבטתי בשמיים. הכוכבים מעולם לא נצצו יותר והאישה שלי מעולם לא הייתה מושלמת יותר כמו הרגע הזה. ''בואי'' היא הגישה לי את זרועה. הנחתי את ראשי בחיקה. ''אני מתחילה מצד ימין ואת משמאל'' ''מתחילה מה?'' ''לספור כוכבים'' היא צחקה. אני חושבת שבכוכב החמישה עשר נרדמתי. בחלומי ראיתי את החופה שלנו. לבנה ושקטה באמצע המדבר תחת ים של כוכבים.