אגדות ההודים-

[יונה כחולה]

אגדות ההודים-

ספר בשם זה מצאתי ביריד הספרים המשומשים הגדול, שנערך מדי שנה במרכז טבעון. אך מה רבה היתה הפתעתי כשגיליתי כי ההודים הם בעצם ... אינדיאנים

!! הספר יצא בהוצאת יזרעאל בשנת 1941 בתרגום דוד צמח ומילים כמו 'גרוטאות' ו- 'מלבלבים' זוכות להערות שוליים עם תרגום ליידיש ואפילו..פולנית. בקרוב אנסה להביא כמה מהאגדות היפות והעצובות. הנה אחת בתור התחלה..בשפה משולבת שלי ושל המספר ( ותימצות מתבקש ). אחי הזאב היו היתה משפחה של אנשים אדומים, שחיה הרחק מכל אדם ושבט. האב הזקן לא חפץ לחיות עם האנשים הרעים ולכן הרחיק אל גדת נהר אחד, עם אשתו ושלושת ילדיהם. אולם כעת היה על ערש מותו והביע את דאגתו, כי ילדיו ואשתו לא ישכילו לחיות בדרך הישר. רק לאחר שנשבעו לו כי יחיו באהבה ובאמת, פתחו את יריעת האוהל ויצאה נשמתו במנוחה. עברו שישה חודשים והנה מתה גם האם ולפני פרידתה, נשבעו לה הילדים על כי שלום ואהבה ישררו תמיד ביניהם וכי ישמרו במיוחד על האח הקטן, שהיה רפה-כח וחלוש. האח הבכור יצא אפוא לצוד והאחות פקחה עין על הבית והאח הצעיר. כך עברו להן כמה עונות, אך בעיני הכבור לא מצאה הבדידות חן והוא הודיע לאחותו על כוונתו לצאת ולחפש חברה. האחות לא הסכימה עימו והזכירה את שבועתם לשמור על אחווה ועל האח הקטן החלש. אולם למחרת יצא הבכור עם קשתו וחיציו ולא שב עוד ימים רבים. האחות היתה יושבת ומחכה והאח הצעיר שאל על אחיו, לאן הלך ומתי ישוב. האחות רק ענתה כי האח שכח את שבועתו ולכן בוגד מביש הוא. כך עבר עליהם זמן רב במצוקה ורעב. יום אחד עברה הנערה על פני קברי הוריה ופנתה אליהם בכעס ומרירות: " מדוע דרשתם ממני להשבע על דבר כה קשה, לחיות בדד ואחי הבכור ודאי נשא לו נערה וחי חיי גיבור-צייד בין האנשים. מדוע עלי להמתין עם אחי ולשמרו ואיש לא ייקחני לאהלו, להיות לו לאשה ? ". למחרת אגרה הנערה מזון, הניחה אותו למשמרת ואספה חפציה. האח הצעיר שאלה לאן היא הולכת. "לחפש את אחינו " אמרה. " אשוב כשאמצאנו.". "ומה יהיה עלי ?" שאל הצעיר. " אתה חלש מדי למסע. השארתי לך צידה לזמן רב. אשוב לפני שתיגמר הצידה." הנערה יצאה לדרך, אך גם היא לא שבה. הצעיר נותר לבדו. הצידה נגמרה והוא רעב לעיתים תכופות. יום אחד, כשיצא ללקט גרגרים ביער נתקל בזאב צעיר מכרסם עצם עטופת בשר. תחילה נבהל הנער, אך הזאבון שאלו מי הוא ? " אני אדם רך ומי אתה ? " אני זאב רך. היכן ביתך ומשפחתך ? ". " באוהל אני יושב לבדי ". " כמה מוזר, " אמר הזאבון. "אצלנו אין חיה לבדה. לכולם משפחה גדולה. הזהו מנהגכם, בני האדם ? " בכה הצעיר וסיפר לו את כל מה שקרהו. הזאבון התפלא כי כך נוהגים אחים ואחיות. הוא נתן לצעיר עצם עם בשר והבטיח לשוב לבקרו למחרת. בערב סיפר הזאבון את המעשה להוריו ואחיו. כמה מן הזאבונים הציעו לטרוף את הילד חסר המגן, אך ההורים הזקנים אמרו כי אם חי הילד אחרי שעזבוהו אחיו- ודאי חוסה הוא תחת כנפי מלאך אחד (מאניטו בספר) ואין לגעת בו. באו אם כן למחרת הזאבים הזקנים עם בנם לראות אתהנער. בבהלה נס הוא אל האוהל במהירות הרבה ביותר, שרגליו החלושות יכלו לשאתו. אולם הזאבון הרגיע אותו והוא יצא. בראות הזאבים כמה עגום היה מצבו של אותו ילד- הציעו לו לבוא עימם ואימצוהו. יום אחד אמרה הזאבה הזקנה לזאב. " נראה כי הוא עצוב ומתחבא מאיתנו כל הימים. " "אולי הוא מתבייש על כי אדם הוא.." ענה הזאב. אולם בסמוך לנהר חנו אנשים והנער התחבא בין השיחים וצפה בהם. והנה ביניהם הכיר את אחות ופרץ בבכי. בלילה חצה את הנהר וניגש אל אוהל האחות. מבחוץ בכה וביקש להכנס. אולם האחות המפוחדת סגרה אל הפתח, למרות הבטחתו כי איננו שד אלא אדם. קול צווח מתוך האוהל " מה רצונך, הרי זה איננו בנך ! " נבהל הנער מן הקול וברח לאוהל אחר ושם הכיר את אחיו" אחי אחי , ראה כיצד הופך אני לזאב ". וכך היה. קולו נשתנה פתאום ליללה, גופו נהיה שעיר, ידיו הפכו לרגליים רצות ומהירות וזנבו צימח. אחיו הכיר את קולו, ורץ אליו, אך משהגיע למקומו, נעלם הזאב במעבה היער.

 

[הגבירה מן האגם]

באמת יפה ועצוב

אבל כך זה. תודה לך.