אגדה תמימה או טיפול בפוסט-טראומה? הקסם האמיתי של נרניה
מה הקשר בין מפגש עם שלוש ילדות לונדוניות שנמלטו מהבליץ על לונדון ואחד הספרים האהובים והידועים בעולם? מה היה הרקע עליו נטוו עלילות "נרניה" של ק"ס לואיס, ואיך כל זה קשור למצב בישראל היום?
המרכז האקדמי שלם | 25.06.25
צופרי האזעקה מייללים. קולם עולה ויורד באוויר המלא עדיין באבק ובריח שריפה שעולים מהבניין שנפגע רק לפני שעות ספורות. נשים רצות בין ההריסות, נושאות בזרועותיהן תינוקות וילדים מפוחדים. הן מחפשות את המקלט הקרוב, מתחרטות אולי שלא בחרו כבר להעביר את הלילה למטה, במנהרות הרכבת התחתית.
לא זו לא תל אביב של 2025, אלא לונדון, והשנה היא 1940.
עשור אחר כך, כשחלק מאותן הריסות עדיין לא פונה לגמרי, יצא לאור הספר הראשון באחת מסדרות ספרי הפנטזיה האהובות והמצליחות בכל הזמנים – "האריה, המכשפה וארון הבגדים", הלוא הוא הספר שפתח את הסדרה "דברי ימי נרניה".
75 שנה מאוחר יותר, במדינה אחרת, בחלק אחר של העולם, ייקרא מבצע צבאי בשם אותה סדרת ספרים "מבצע נרניה".
אז מה הקשר בין ספרי ״נרניה״ למלחמה שפרצה בין ישראל לרפובליקה האיסלאמית של איראן בשנת 2025?
זה לא רק שם המבצע שבו חוסלו מדעי הגרעין האיראנים בתחילת המלחמה. הקשר נמצא עמוק הרבה יותר – כבר בסיבה שסדרת הספרים הזאת נכתבה מלכתחילה.
בשנים 1941–1940, כשגרמניה הנאצית הפציצה את לונדון כמעט כל לילה, ואזעקות, מקלטים, והפצצות הפכו לשגרה, ההורים הבריטים המודאגים שלחו את ילדיהם הרחק מהעיר, אל אזורי הכפר המרוחקים והשקטים יותר. לרוב המשפחות לא היו קרובי משפחה בכפר, והילדים נשלחו להשגחתם של זרים גמורים, שפתחו את בתיהם ואת ליבותיהם לילדים שסבלו עד אז ממצוקה קשה של פחד תמידי על חייהם, מחסור חמור בשינה ועוד שלל אי הנעימויות הקטנות והגדולות שהציעה הסביבה הכאוטית של עיר שהופגזה מידי לילה כמעט ללא הפרעה.
אחד הבתים הכפריים המארחים הללו היה ביתה רחב הידיים והמטופח של האלמנה מור באוקספורד, אליו הגיעו שלוש ילדות לונדוניות: מרגרט, מרי וקתרין.
גברת מור איבדה את בנה היחיד במלחמת העולם הראשונה, אבל היא לא התגוררה בבית הגדול לבדה. אחד מחבריו הקרובים של בנה היה קלייב סטייפלס לואיס, פרופסור לספרות ימי הביניים באוקספורד. אתם כנראה תזהו אותו יותר בראשי התיבות בהם הוא התפרסם – ק.ס. לואיס. לאחר שלואיס איבד את הוריו היא אספה אותו ואת אחיו לביתה, והעניקה להם את כל מה שלא יכלה להעניק לבנה המת.
אל בית אוהב ולא שגרתי זה הגיעו מרגרט, מרי וקתרין, שהוריהן ביקשו להרחיקן ככל האפשר ממוראות ההפגזות על לונדון. שנים אחר כך, סיפרה מרגרט בגעגוע על הימים האלה שבילתה בבית הישן באוקספורד בחברת הפרופסור שהתייחס אליהן בידידות רבה, ואף סייע להן בהכנת שיעורי הבית.
גבר מור, שהייתה רחבת לב והתייחסה ללואיס ברכות רבה, ניהלה את ביתה על פי ערכי התקופה הויקטוריאנית הנוקשה. הילדות לא הורשו, למשל, להצטרף לארוחות הערב, והפרופסור הרציני, שחדרו היה בדיוק מתחת לחלון חדרן, היה מגניב עבורן מנות אוכל מידי ערב. לפעמים הן גם היו מתגנבות דרך החלון ההוא לחדרו, והוא היה משמיע להן את אחד מהתקליטים הרבים שהיו לו.
הוא היה, סיפרה מרגרט, אדם נעים הליכות, נטול יומרה למרות מעמדו הגבוה באוניברסיטה, ואנושי עד מאד. הוא היה מספר מופלא, ונהג לשעשע אותן באגדות ובסיפורים כשהיו יושבים יחד בגן, או מטיילים בחורשה הסמוכה.
הן ידעו שמחוץ לבית, ובעיקר בין בנייני האוניברסיטה, הוא אדם מוערך ובעל מעמד, אבל הוא התייחס אליהן כשוות, ואף לקח אותן לפגוש כמה מחבריו הפרופסורים.
בתחילת דרכו באוניברסיטה התיידד לואיס עם אחד בשם ג'ון רונלד רעואל טולקין, שאת שמו מן הסתם, אתם לא מתקשים לזהות. זו הייתה ידידות אמיצה שהפן המקצועי של חייהם היה שזורים בה באופן הדוק, והם השפיעו לא מעט זה על יצירתו של זה. יחד הם הקימו את אחת החבורות הספרותיות המפורסמות והנכבדות של המאה ה-20 – "האינקלינגס" שחבריה היו כולם אנשי אקדמיה מאוקספורד.
בשנת 1938, בעקבות התערבות עם טולקין, כתב לואיס את ספרו הראשון – "מחוץ לכוכב השקט" – ספר מדע בדיוני על מסע בחלל, שזכה להצלחה רבה ובהמשך אף לשני ספרי המשך.
אבל ההצלחה הפנומנלית האמיתית של לואיס הגיעה רק אחרי מלחמת העולם השניה ואירועי "הבליץ על לונדון", שהיו הרקע והדחף לכתיבת ספרו המפורסם ביותר – "האריה, המכשפה וארון הבגדים". למרגרט, מרי וקתרין היה, מסתבר, חלק חשוב משידעו בסיפור הזה.
ארבעת האחים שהינם גיבורי הספר – פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי – נשלחים הרחק מאימי המלחמה וההפצצות ומגיעים לביתו הכפרי של פרופסור משונה. שם הם נכנסים, בטעות כמובן, לעולם קסום, דרך ארון בגדים.
לואיס, שכבר כתב עד אז ספרים בז'אנר הספקולטיבי (שכמובן, לא ממש נקרא אז ככה), כתב את הספר לא רק בגלל שהנושא שלהב את דמיונו, אלא גם כי הוא האמין שפנטזיה יכולה להיות כלי הדרכה לחיים. באמצעות הסיפור, אפשר להעביר רעיונות מורכבים ומופשטים, ולהכניס אותם אפילו לעולמם של הילדים.
תחושת חוסר אונים, בזמן אירוע כאוטי כמו מלחמה היא אחת הסיבות המרכזיות להתפתחות של פוסט טראומה, ומי שחווים אותה בעוצמה הגדולה ביותר, הם ילדים.
מחקרים פסיכולוגיים מלמדים שתחושת שליטה, אפילו חלקית, והיכולת לתת משמעות למה שקורה, יכולות להעניק חוסן נפשי. וכשאין שליטה אמיתית במציאות, לפעמים מה שמחזיק אותנו הוא הדמיון. הוא אמנם לא משנה את המצב, אבל עוזר לעשות סדר וליצוק משמעות.
וזה בדיוק מה שק.ס. לואיס ניסה לתת לילדי דור מלחמת העולם השניה. בעולם שיצר, בנרניה, הילדים זוכים לשליטה גדולה יותר על המציאות שלהם. הם הגיבורים שבוחרים בטוב, גם כשהכל מסביבם אפל, והם אלו שמשנים את המציאות ומצילים את ממלכת נרניה.
היום, כשאזעקות מקלטים ופחד הפכו לשגרה, ילדי ישראל של שנת 2025 מתורגלים בריצה לממ"דים כדי להגן על חייהם ועל גופם. אבל איך אפשר לעזור להגן על הנפש?
לפעמים, כל מה שצריך זה סיפור טוב, שייתן כח, משמעות, ותחושת שליטה במצב.
***
מבוסס על שיחה שנערכה עם ד״ר עידו חברוני, ראש התכנית ללימודים הומניסטים ע״ש דוד ויהודית לובל במרכז האקדמי שלם.
הספרנים בלוג הספרייה הלאומית
