אגדה עממית
אגרטלי הבדולח תרגם ועיבד: בנימין טנא יום אחד קיבל מלך אשור מנחה מידידו במרחקים: עשרים אגרטלי בדולח. והיו האגרטלים מלאכת-מחשבת, עין לא ראתה כפיתוחים המופלאים שפותחו בדפנותיהם ביד אמן. ציווה המלך לפנות חדר מיוחד בגנזכיו ומשרת אחד הופקד על האגרטלים, לנקותם מידי יום ביומו ולשמור עליהם כעל בבת עינו. היה המשרת שוקד על מלאכתו בזהירות רבה. אולם יום אחד כשלה רגלו והוא הפיל ארצה אגרטל אחד שנשבר לרסיסים. חרה אפו של המלך ויצצוה לכרות ראשו של המשרת הרשלן. באותם ימים חי באשור אדם אחד מופלג בזקנה וחכמה. שמע הישיש את גזירת המלך, נטל מטהו ויכתת רגליו לארמון. _ אדוני המלך - אמר הישיש - יודע אני לתקן את האגרטל שנופץ. אנא, הביאני לחדר הגנזך בו שמורים יתר האגרטלים ואני אדביק אחד לאחד את הרסיסים עד שאיש לא יכיר כי אמנם נשבר הכלי היקר. שמח המלך שמחה רבה וירד עם הישיש לגנזכו. על גבי שולחן רב-מידות עמדו בשורה תשעה-עשר האגרטלים מכוסים יריעת משי. שלח הישיש יד שמאלו והסיר את היריעה ובימינו הפיל ארצה בתנופה אחת את כל האגרטלים כולם עד כי נשברו לחתיכות קטנות. אמר הישיש למלך: - לא תשעהך עשר אגרטלים היו כאן אלא תשעה-עשר רוצחים. מוקדם או מאוחר היו משרתיך מפילים אותם ואתה היית גוזר עליהם דין מוות. מוטב שתהרוג אותי, את האחד, במקום השתעה -עשר. אשר לי, אינני מצא על ימיי, איש ישיש אני והגעתי עד קץ דרכי. שמע המלך את דברי הישיש ונכלם. מיד צווה לקרוא דרור למשרת שנידון למוות ואת ידיד הישיש מילא מתנות לרוב וישלחהו מעל פניו.
אגרטלי הבדולח תרגם ועיבד: בנימין טנא יום אחד קיבל מלך אשור מנחה מידידו במרחקים: עשרים אגרטלי בדולח. והיו האגרטלים מלאכת-מחשבת, עין לא ראתה כפיתוחים המופלאים שפותחו בדפנותיהם ביד אמן. ציווה המלך לפנות חדר מיוחד בגנזכיו ומשרת אחד הופקד על האגרטלים, לנקותם מידי יום ביומו ולשמור עליהם כעל בבת עינו. היה המשרת שוקד על מלאכתו בזהירות רבה. אולם יום אחד כשלה רגלו והוא הפיל ארצה אגרטל אחד שנשבר לרסיסים. חרה אפו של המלך ויצצוה לכרות ראשו של המשרת הרשלן. באותם ימים חי באשור אדם אחד מופלג בזקנה וחכמה. שמע הישיש את גזירת המלך, נטל מטהו ויכתת רגליו לארמון. _ אדוני המלך - אמר הישיש - יודע אני לתקן את האגרטל שנופץ. אנא, הביאני לחדר הגנזך בו שמורים יתר האגרטלים ואני אדביק אחד לאחד את הרסיסים עד שאיש לא יכיר כי אמנם נשבר הכלי היקר. שמח המלך שמחה רבה וירד עם הישיש לגנזכו. על גבי שולחן רב-מידות עמדו בשורה תשעה-עשר האגרטלים מכוסים יריעת משי. שלח הישיש יד שמאלו והסיר את היריעה ובימינו הפיל ארצה בתנופה אחת את כל האגרטלים כולם עד כי נשברו לחתיכות קטנות. אמר הישיש למלך: - לא תשעהך עשר אגרטלים היו כאן אלא תשעה-עשר רוצחים. מוקדם או מאוחר היו משרתיך מפילים אותם ואתה היית גוזר עליהם דין מוות. מוטב שתהרוג אותי, את האחד, במקום השתעה -עשר. אשר לי, אינני מצא על ימיי, איש ישיש אני והגעתי עד קץ דרכי. שמע המלך את דברי הישיש ונכלם. מיד צווה לקרוא דרור למשרת שנידון למוות ואת ידיד הישיש מילא מתנות לרוב וישלחהו מעל פניו.