אגדה יפנית.

אגדה יפנית.

בחמש קם צייד ויצא את ביתו. אל היער צעד ודרך קשתו. עד הערב סבב, לא הצליחה דרכו. גם צמא, גם רעב אחזו אותו. סר פנים ונסער חזר לכפר, והנה זוג ברבורים בנהר. לבנים ויפים, אוהבים וזקופים. מיד חץ שלח באחד. שם ראשו על הכר הצייד שעייף, וחלום לא מוכר את שנתו טרף. נערה מעונה אל הבית פרצה, בידה הקטנה אחזה נוצה. שתי עיניה יפות, צופות נוזפות, כל הלילה דמעותיה שוטפות. מה חטא, מה עוון אהובי הלבן? מחר, לך ליד הנהר. בחמש קם צייד ויצא את ביתו, אל המים צעד ודרך קשתו. ברבורה עדינה, לבן גונה, ראתה את הצייד בעינה. היא שלחה מקורה וקרעה בבשרה, מולו, צללה בצלו. אהוד מנור אחד מהשירים היותר רבי משמעות שקיימים.....
 
מאז הוטלה פצצת האטום על הירושימה

עוד לא נכתבה אגדה כזו, אם כי נפל אצלך שיבוש קל בטקסט: במקום: "מולו, צללה בצילו" - צריך להיות: "מולו, צללה בצילצולו".
 

מייקי69

New member
אופסססס

שוב אנחנו עוברים משיר - לאסון. תגיד, איש, אתה שם לב לזה, כן? כל שיר והאסון שלו. בררררררררר..... אני, כל בוקר אני שרה. עצבנית או מנומנמת - שרה (תשאל את פרח גן עדן) ראבאק, לא היית מצליח לשבת מולי לשתות קפה. .... מה יהיה?
 
אמרת - ולא ידעת מה אמרת:

אכן, לפעמים השיר של האחד - הוא האסון של השני, וגם להיפך: האסון של מישהו מסויים - הוא השיר של מישהו אחר. החיים כפארטיטורה. וקפה מולך? יכולת לפנות אלי ישירות ולא דרך מודעת הדרושים שלך.
 
למעלה