אתה לא צריך לבלוע כלום, אבל מה אתה מציע?
משטרת לשון שתעבור ברחוב ותתקן כל מי שמדבר בשגיאות? תאזוק את מי שמתנגד לתקן את שפתו? ומאחר שמוחמד לא בא אל ההר, יבוא ההר אל מוחמד: להלן פתיחת הפרק השלישי "כוחות ההרס" בספרו המצוין של גיא דויטשר "
גלגולי לשון": (בקישור ניתן לקרוא על הספר ואת ההקדמה שלו) "פני השפה כפני הדור, והדור, כידוע, הולך ופוחת. לא זו בלבד שהשפה משתנה ללא הרף, אלא שאם נאמין לבני-הסמכא, היא משתנה תמיד לרעה. 'לשונות, כמו ממשלות, נוטות באופן טבעי להתנוון' אמר סמואל ג'ונסון, מגדולי הרוח האנגלית. מבקריה של השפה העברית בימינו נחלקים בנוגע לשאלה, על מי מוטלת האשמה לחוֹלייה העכשוויים: על העיתונים צמאי הכותרות, ההשפעה הלועזית, או שמא הרגליהם המרושלים של בני הדור הצעיר. אך כולם מאוחדים בדעה כי העברית ירדה לשפל המדרגה, ומצבה כיום אנוש. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הכריז לא מכבר בפני חברי האקדמיה ללשון העברית כי 'הרחוב הישראלי אינו נוהג כבוד בשפתו'. 'העברית של היום,' הוא מלין, 'נשמעת תכופות עילגת, דלה וקלוקלת, שזורה מילים וביטויים זרים הצורמים את האוזן.' במאמר בעיתון הארץ, יוסי שריד מקונן גם הוא על 'התקופה הלא טובה הזאת של השפה העברית', ואף מרחיק לכת וטוען שהיא 'רצוצה בפי דובריה העילגים יותר משהיתה אי פעם'. נוסף לכך, יש הסכמה רחבה שהשפל הנורא שבו אנו מצויים הוא תופעה חדשה למדי. שהרי רק לפני שנים ספורות המצב היה שונה לגמרי... שריד נזכר בחיבה בימי בחרותו, כשפוליטיקאים כמשה שרת דיברו עברית מעוררת קנאה בעושרה ובטוהרתה. איזו הידרדרות חלה מאז, מהעברית של לפני חצי מאה בסך הכל, דורם של אותם ענקים. אך האם באמת היה מצבה של העברית כה מזהיר באותם ימים? ובכן, זו ודאי לא היתה התרשמותם של בני התקופה. כך, למשל, מסכם זאב איגרת, אחד מנוטרי הלשון העברית בשנות החמישים, את חולייה של העברית בימיו: בשידור בקול ישראל ב-1952, הוא מקונן על כך ש'גידולי הפרא הצומחים בכרם לשוננו יוצרים יום יום את תהליך השתבשותה מכל הבחינות. על כל צעד ושעל רוחשים שיבושים הפוגמים בצורת הלשון ומחבלים בבניינה'. ה'השתבשות' שמר איגרת מיצר עליה מתייחסת לעובדה הידועה, שהעברית של שנות החמישים רחוקה מלהיות טהורה ונקייה כעברית של שנות השלושים, שעדיין דוברה על־ידי קבוצה מצומצמת ומסורה בהרבה מבחינה אידאולוגית. כפי שמסביר אהוד אולמרט: 'השפה בפיהם ובעטם של חניכי תנועות הנוער הציוני בחוץ לארץ, כמו שפתם של בוגרי הגימנסיות כאן בארץ ישראל, היתה צחה ומלוטשת.' האומנם? נו, זו לא היתה בדיוק ההשקפה הרווחת באותן שנים. ב-1932, באחד הגליונות הראשונים של הבטאון 'לשוננו', מקונן דניאל פרסקי על כל 'השיבושים והפגמים המשתרשים כעת בלשוננו לעוות את פניה ולסרס את תכונתה.' אז אם לא במאה העשרים, אולי בעבר הרחוק יותר היתה העברית פחות מעוותת ומסורסרת? אה, לו רק יכולנו להשיב לתחייה את עוצמתה ופריחתה של השפה לפני כאלף שנה, בתור הזהב של יהדות ספרד, על הוגיה ומשורריה, שדיברו וכתבו עברית צחה ותקנית. הבעיה היחידה היא, שבני תקופה זו לא חשו שהעברית של זמנם ראויה לשבח כלל ועיקר. במאה העשירית לסה"נ, בעיצומו של 'תור הזהב' התמרמר יונה אבן ג'אנח על מצב העברית בתקופתו: 'בדורנו... כל אחד... בוטה כחפצו ומדבר כרצונו, אינם משגיחים... ולא מקפידים... כאילו אין ללשון סדר לשוב אליו ולא גבול לעמוד עדיו.' בדורו של אבן ג'אנח, אם כן, תור הזהב כנראה לא היה מוזהב כל־כך כשם שהיה בדורות הקודמים. האומנם? רבי סעדיה גאון, במאה התשיעית לסה"נ, היה חולק על כך: 'ראיתי שרבים מבני ישראל אינם בקיאים בצחות לשוננו הפשוטה,' הוא מקונן, 'וכאשר מדברים הרי מילים רבות בשגיאות.' העברית של ימינו, אם כן, היא כבר לא מה שהיתה פעם – אבל בעצם אף־פעם לא היתה מה שהיתה פעם..." ולאחר מכן הוא עובר לאנגלית, ומביא גם בה דוגמאות של סופרים, אנשי רוח, בלשנים ועוד, המקוננים איש איש בדורו כמה השפה מדורדרת בזמנם אבל "הו, לפני 100 שנה...!". כן, גם אני לא נהנית לשמוע או לקרוא טקסט או דיבור זרוע שגיאות, אבל יש כאלה שמציקות לי יותר, יש כאלה שפחות, וסביר להניח שיש כאלה שאני בכלל לא מודעת אליהן. אז כן, "בכל דור ודור" (ממש כמו בהגדה...) אומרים שפעם היה יותר טוב, ושהנוער של היום זה "בררה" וזה תמיד נכון וזה תמיד לא נכון. כי הנוסטלגיה מסמאת את העין, העולם משתנה, ואנחנו (חלקנו) לא אוהבים שינויים. אנחנו רוצים את היפה והטוב שהתרגלנו אליו. אבל השפה משתנה, וזה בלתי נמנע: טבען של שפות להשתנות, על אחת כמה וכמה אם הן מדוברות. דוישטר מביא דוגמאות של קיטורים על כך שהצרפתית משבשת את הלטינית, וגם הלטינית המאוחרת משבשת את הלטינית הקלאסית, ואין לזה סוף... אז מה נעשה, נקונן על מר גורלנו מבוקר עד ערב? בכיף, אם זה עושה לך טוב... אבל בניגוד לפרפרזה שכתבתי לך אתמול, אני ואתה לא נשנה את העולם. ולסיום - מקווה שהציטוט מהספר עורר בכם (במי שטרם קרא) חשק לקרוא את הספר במלואו. אוטוטו שבוע הספר, הזדמנות פז לקנות בזול. לא צריך להיות בלשן, הוא מה שמכונה "מדע פופולרי" - כתוב באופן קריא ובהיר, נגיש מאוד ומהנה לקריאה. מומלץ בחום.