הולדן קולפילד בשדה
New member
אבק ברוח...
אבק ברוח...
Kansas – leftoverture
Dust in the wind, all we are is dust in the wind (קנזס, שנה לאחר אלבום העל שמיד נעסוק בו, מסבירים לכל 'פרוגר' בריטי איך לענות על השאלה – מה דעתך על רוק מתקדם אנגלי?...)
רוק מתקדם – דיון אקדמי בשלושה חלקים 1. נראה לכם שאני אשב לכתוב על רוק מתקדם? לא ביזבזתי מספיק זמן על קינג קרימזון?? אני צריך להתענות גם בהאזנה חוזרת ל"יס", הענק העדין, ELP, ג'נסיס ודומיהם??? Haven't the jewish people suffered enough? 2. קנזס ו-rush הם דוגמה לאיך רוק מתקדם צריך להשמע באמת - נאמן למקור הבסיסי של ה- good old anerican ROCK&ROLL. עם נגיעות של שינויי מקצבים, שימוש בכלים שונים (בעיקר כלי מיתר – אבל גם שימוש וירטואוזי בקלידים), תעוזה בבחירת הנושאים והמילים לאלבומים, השפעות של מוזיקה קלאסית וכו'. אבל העיקר, כרגיל, אל תשכח מהיכן באת ולהיכן אתה הולך... 3. בזבזנו מספיק זמן על הקדמות מיותרות, הבה נעבור לעניינים חשובים באמת...
דורותי, טוטו, הקוסם הגדול, ג'רי פרקר וקרי ליווגרן גם... מה אתם יודעים על קנזס? לא הרבה... אל חשש, גם אני לא
(לא יהיה מבחן בסוף השנה...). כמה דברים שכדאי בכל זאת לדעת: אחת מחמישים המדינות שמרכיבות את האומה היחידה שנחשבת (תשאלו את סדאם חוסיין...) הבירה היא Topeka, העיר היחידה שיש בה עניין כלשהו היא קנזס סיטי (ומה?). זהו המקום להתחיל את המסע, אם במקרה קוראים לכם דורותי, יש לכם כלב בשם טוטו ואתם מחפשים את הקוסם הגדול מארץ עוץ... בקנזס יש כדורסל מכללות מצויין (עניין לטור אחר בפורום אחר תחת nickname אחר....). מהמדינה הגיעו כמה וכמה מוזיקאים משובחים, בעיקר בתחום הג'אז, הבולט שבהם הוא צ'ארלי פרקר. מי עוד הגיעה מקנזס? להקת קנזס, כמובן (ומה?)
Up around the band (ותודה לפוגרטי על השורה הלהקה הוקמה בתחילת שנות ה-70, כשהיא מורכבת משלושה חברי ילדות, שניגנו יחדיו בתיכון: Kerry Livgren – גיטרה, שירה והרוח הקריאטיבית המרכזית (כולל השורשים הקלאסיים). Dave Hope – גיטרה בס Phil Ehart - תופים אליהם הצטרפו גם Robby Steinhardt על הכינור, Steve Walsh על הקלידים ושירה (הגאון האמיתי בלהקה...) וגיטריסט נוסף - Richard Williams. במשך כל שנות קיומה של הלהקה, היא פסעה על חבל דק – בין רוק עם נגיעות דרומיות (ואפילו hard rock) בניחוח 'פופי' (המבקרים קטלו אותם בשל כך) לבין רוק מתקדם. הקושי לקטלג את החבורה, הביא הרבה פעמים (ובעיקר בתחילת הדרך) לביקורות מעורבות, ובעיקר צוננות לאלבומיהם הראשונים. אבל במחצית השניה של שנות ה-70 מצאה החבורה את הנוסחה המנצחת, ובשני אלבומים (leftoverture וכן point of know return) מצליחים כבשו הבחורים את מצעדי הפזמונים והמכירות של אמריקה. הדבר נעשה כשהם מגובים בשני להיטי ענק – carry on my wayward son מהאלבום הראשון שהזכרתי וכמובן המגה להיט – dust in the wind מהשני. כמה וכמה מחברי הלהקה היו נוצרים אדוקים, והם עוסקים ברבים מאלבומיהם בנושאים דתיים, אבל לא לדבר על תיאולוגיה התכנסנו כאן...
יש אלוהים! (ביקורת אלבום) הצמד ליווגרן את וולש נותנים מפגן עוצמה מרשים, שכולל בסה"כ שמונה שירים (ועוד שניים בגירסת הופעה), ומכיל בתוכו את כל הטוב שבעולם רוק חזק ומשובח, נגיעות קלאסיות, רגעי ג'אז ובלוז קסומים, ובקיצר כל מה שרק אפשר לבקש. Carry On Wayward Son – מגה להיט, טיל קרקע – אוויר מונחה רדאר שאין שני לו. נה עושה את כל הקסם? Riff גיטרות אכזרי במיוחד שדופק בראש, משולב בקלידים משתוללים, ובעיקר – שירה ענקית שמתפוצצת למאזין בפנים. רוק'נרול במיטבו. The Wall – פתיחת סולו הגיטרה נשמעת כמו משהו שריצ'י בלקמור היה עושה, לו היה מגיע לביקור. אבל אין צורך בטובות מהבריטים. גם כך זה משובח, ומוביל לבלדה קורעת לב (ומיתרים). המנון אמיתי. ובנימה אישית, אם לקווין היה קמצוץ כשרון – ככה הם היו נשמעים, כי לזה התכוון המשורר שדיבר על פומפוזיות שאינה נלעגת... What's On Your Mind – תחרות קשה עם הלהיט הפותח על התואר 'השיר הענק באלבום'. (אני נדהם בכל פעם מחדש, מהעובדה ששניהם נמצאים באותו אלבום...). איזה riff משובח, שוב שירה ענקית שקורעת את השחקים. הילדים האלה יודעים את העבודה. Kick ass. Miracles Out Of Nowhere – ואיפה ה'פרוג', אתם שואלים? הגעתם למקום הנכון. קלידים יצירתיים במיוחד עם כלי מיתר משגעים נותנים את הרוק לעוד בלדת רוק משובחת. עם פזמון שלא יוצא מהראש וקטעי מעבר על כינור, שאין שני להם. ושוב צל"ש לוולש על הקלידים (בקטע הנועל של השיר הוא מלמד את אמרסון איך tarkus יכול היה להשמע בגירסה קצרה ויותר הדוקה השיר הזה הוא בעיניי השילוב האולטימטיבי של מוזיקה קלאסית עם רוק. אני בטוח שאתם מרימים גבה – אבל תקשיבו – ורק אז תגיבו! Opus insert – הקלידים ממשיכים למשול בחלק המרכזי של האלבום. נגיעות של folk rock עם קלידים מחשמלים ומלודיה יפהפיה. Jesus, החבר'ה האלה מוכשרים בטירוף. Questions of My Childhood – מה יש להוסיף? וולש שולט בקלידים, הם יודעים לשיר. הם יודעים הכל...והכינור – תאווה לאוזניים. Cheyenne Anthem - בנימה רגועה יותר. שיר מהורהר בליווי גיטרות אקוסטיות ורקע של קלידים מרחפים (פשוט תקשיבו...). ואז המעבר לשירה, כשברקע פסנתר ענק, ששם את fifth on fifth במקום... (בהחלטת שופטים בנקודות – זה השיר היפה באלבום. פשוט כ"כ קשה לבחור). Magnum Opus – תופי מלחמה נועלים את האלבום (לפחות את חלקו באולפן). וקנזס מוכיחים שהמקום הראוי להם הוא אולמות קונצרטים, פשוט כיוון שהם יוצרים הפקה עשירה ותזמורתית כ"כ עם כה מעט נגנים. אכן, אופוס גדול מהחיים – שהולך ונבנה לקראת השירה הזכה שבמרכזו. פשוט מדהים. עוד ביצירה הענקית הזאת – קלידים משובחים במיוחד, גיטרות ענק. מדובר באופוס שבנוי מחמישה קטעים שונים, המרכיבים שלם הגדול מסכום חלקיו. Masterpiece. את האלבום נועלות שתי רצועות בהופעה חיה (Carry On Wayward Son וכן Cheyenne Anthem) שמספקות את הסחורה. ומה הפלא? אחרי שתקשיבו לאלבום הזה – גם אתם תחפשו כל דבר שקנזס שלחו ידם בו...
הרהורים בזמן נעילה מבקרי תקליטים הם אנשים מזן ציני ואכזרי במיוחד. אל תקשיבו למה שיש להם להגיד. אל תטו אוזן ל'מוסכמות' ("קנזס? חיקוי עלוב של פרוג בריטי", או – "קנזס? זה בכלל פופ שמאלצי אמריקאי" וגם – "קנזס? One hit wonder"...). קנזס הם רוק מתקדם במיטבו, כיוון שהם מבורכים בכשרון נגינה אמיתי, יכולת ביצוע של רוק ישן ומשובח לצד וירטואוזיות בכלים וללחנים קלאסיים יותר. את כל זה הם עושים בלי יומרנות מיותרת, ולא תוך חיקוי של אחיהם שקדמו להם בבריטניה, ויוצרים תוך כדי קח גם להיטי ענק מסחריים, אבל (ובעיקר) אינספור רגעי קסם... מהיום אל תתביישו להגיד (כמוכם גם מיליוני אמריקאים עשו) – אני מעריץ!
אבק ברוח...
(לא יהיה מבחן בסוף השנה...). כמה דברים שכדאי בכל זאת לדעת: אחת מחמישים המדינות שמרכיבות את האומה היחידה שנחשבת (תשאלו את סדאם חוסיין...) הבירה היא Topeka, העיר היחידה שיש בה עניין כלשהו היא קנזס סיטי (ומה?). זהו המקום להתחיל את המסע, אם במקרה קוראים לכם דורותי, יש לכם כלב בשם טוטו ואתם מחפשים את הקוסם הגדול מארץ עוץ... בקנזס יש כדורסל מכללות מצויין (עניין לטור אחר בפורום אחר תחת nickname אחר....). מהמדינה הגיעו כמה וכמה מוזיקאים משובחים, בעיקר בתחום הג'אז, הבולט שבהם הוא צ'ארלי פרקר. מי עוד הגיעה מקנזס? להקת קנזס, כמובן (ומה?)
הלהקה הוקמה בתחילת שנות ה-70, כשהיא מורכבת משלושה חברי ילדות, שניגנו יחדיו בתיכון: Kerry Livgren – גיטרה, שירה והרוח הקריאטיבית המרכזית (כולל השורשים הקלאסיים). Dave Hope – גיטרה בס Phil Ehart - תופים אליהם הצטרפו גם Robby Steinhardt על הכינור, Steve Walsh על הקלידים ושירה (הגאון האמיתי בלהקה...) וגיטריסט נוסף - Richard Williams. במשך כל שנות קיומה של הלהקה, היא פסעה על חבל דק – בין רוק עם נגיעות דרומיות (ואפילו hard rock) בניחוח 'פופי' (המבקרים קטלו אותם בשל כך) לבין רוק מתקדם. הקושי לקטלג את החבורה, הביא הרבה פעמים (ובעיקר בתחילת הדרך) לביקורות מעורבות, ובעיקר צוננות לאלבומיהם הראשונים. אבל במחצית השניה של שנות ה-70 מצאה החבורה את הנוסחה המנצחת, ובשני אלבומים (leftoverture וכן point of know return) מצליחים כבשו הבחורים את מצעדי הפזמונים והמכירות של אמריקה. הדבר נעשה כשהם מגובים בשני להיטי ענק – carry on my wayward son מהאלבום הראשון שהזכרתי וכמובן המגה להיט – dust in the wind מהשני. כמה וכמה מחברי הלהקה היו נוצרים אדוקים, והם עוסקים ברבים מאלבומיהם בנושאים דתיים, אבל לא לדבר על תיאולוגיה התכנסנו כאן...
השיר הזה הוא בעיניי השילוב האולטימטיבי של מוזיקה קלאסית עם רוק. אני בטוח שאתם מרימים גבה – אבל תקשיבו – ורק אז תגיבו! Opus insert – הקלידים ממשיכים למשול בחלק המרכזי של האלבום. נגיעות של folk rock עם קלידים מחשמלים ומלודיה יפהפיה. Jesus, החבר'ה האלה מוכשרים בטירוף. Questions of My Childhood – מה יש להוסיף? וולש שולט בקלידים, הם יודעים לשיר. הם יודעים הכל...והכינור – תאווה לאוזניים. Cheyenne Anthem - בנימה רגועה יותר. שיר מהורהר בליווי גיטרות אקוסטיות ורקע של קלידים מרחפים (פשוט תקשיבו...). ואז המעבר לשירה, כשברקע פסנתר ענק, ששם את fifth on fifth במקום... (בהחלטת שופטים בנקודות – זה השיר היפה באלבום. פשוט כ"כ קשה לבחור). Magnum Opus – תופי מלחמה נועלים את האלבום (לפחות את חלקו באולפן). וקנזס מוכיחים שהמקום הראוי להם הוא אולמות קונצרטים, פשוט כיוון שהם יוצרים הפקה עשירה ותזמורתית כ"כ עם כה מעט נגנים. אכן, אופוס גדול מהחיים – שהולך ונבנה לקראת השירה הזכה שבמרכזו. פשוט מדהים. עוד ביצירה הענקית הזאת – קלידים משובחים במיוחד, גיטרות ענק. מדובר באופוס שבנוי מחמישה קטעים שונים, המרכיבים שלם הגדול מסכום חלקיו. Masterpiece. את האלבום נועלות שתי רצועות בהופעה חיה (Carry On Wayward Son וכן Cheyenne Anthem) שמספקות את הסחורה. ומה הפלא? אחרי שתקשיבו לאלבום הזה – גם אתם תחפשו כל דבר שקנזס שלחו ידם בו...
