השאלה אינה לגמרי ברורה,
ונראה לי שהתשובה מחכה, אם בכלל, דווקא בפורום פילוסופיה. מקריאה ב"הזר" ו"המיתוס של סיזיפוס" המומלצים בחום, נדמה לי, שאבסורד הוא המצב שבו הדברים מאבדים בעינינו את המשמעות שאנו נוטים לייחס להם, והופכים להיות "הדברים כשלעצמם", מעורטלים מאפיסטמולגיה. זו חוויה מפחידה. להלן מספר דוגמאות לחווית האבסורד: כך, כשאתה מסתכל במראה ולשבריר שניה אינך מזהה מי (או מה) נשקף לנגד עיניך. או כשאתה קורא ספר, והמשפטים הופכים לרכבות של סימנים (מה זה סימנים?) ותווים (ומה הם תווים?) חסרי פשר.ודוגמא כואבת - כאשר הר געש מתפרץ יום בהיר אחד ואלפי אנשים תמימים מתים תוך שניות בלבה הרותחת. הטבע ואיתניו הם, במידה רבה, אבסורדיים ובלתי מובנים/מוסריים/נתפסים/צודקים/נכונים. הם פשוט שם - כשלעצמם. ולכן, כאשר אדם הורג אדם אחר בגלל השמש המכה בעוז ומסנוורת אותו על שפת הים באלג'יר, או כאשר הדבר מתפרץ לפתע ומפיל אלפי חללים בעיר - המדובר באירועים הממחישים את האבסורד וחוסר-המשמעות הקיומי.קאמי מבקש אמנם לספק מוצא מן המצב הזה ("הדבר" הוא אלגוריה לכך), אבל בשביל להתעמק בזה (ובאמת כדאי להתעמק, אם אתה שואל אותי) - תתחיל בפורום פילוסופיה.
