אבנים בדרך...
אבנים חדות או הלחישה שבלב. מנהל צעיר ומצליח טייל במכוניתו במורד רחוב שכונתי, נוסע קצת מהר מדי ביגואר החדשה שלו. הוא הביט סביב לוודא שאין ילדים המזנקים להם מבין מכוניות חונות, והאט כשחשב שהוא רואה משהו. במהלך הנסיעה, לא נראה אף ילד החוצה את הכביש. הוא מיהר לפגישה חשובה מאוד ושינן לעצמו את הדברים העיקריים. לפתע הוא הרגיש שעלה על משהו חד. "דווקא עכשיו" קילל המנהל בליבו "אני ממהר לפגישה חשובה. למה זה צריך לקרות לי עכשיו? עד שיבואו מהגרר אפסיד את הפגישה החשובה." הוא יצא מהמכונית והביט ברחוב. כמה אבנים חדות קרעו לגמרי את שני הצמיגים הקדמיים. עוד הוא מביט מסביב וחושב להזמין את חברת הגרר הוא רואה ילד בוכה. "מה קרה לך?" שאל המנהל. "אחי.." בכה הילד. "הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו, ואני לא יכול להרים אותו". בבכי ביקש הילד מהמנהל, "האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לתוך כיסא הגלגלים? הוא נפגע והוא כבד מדי עבורי." הנהג זע ללא מילים, מנסה לבלוע את הגוש הגדל במהירות בגרונו. הוא הרים את הבחור הצעיר בחזרה לתוך כיסא הגלגלים, הוציא את הממחטה שלו וניגב את השריטה והחתך, מוודא שהכול יהיה בסדר. "תודה ושהאל יברך אותך," אמר לו הילד האסיר תודה. אחר כך הביט המנהל על הילד הקטן דוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם. הוא התכופף והרים את האבן החדה שעצרה אותו בדרך. הוא לא חשב על הפגישה החשובה שהפסיד ועל המכונית שנעצרה באמצע הדרך. הוא תמיד השאיר את אחת האבנים החדות כדי להזכיר לעצמו לא לעבור יותר דרך החיים כה מהר, עד שמשהו יעצור אותו באמצע הדרך כדי ללכוד את תשומת לבו... אלוהים לוחש בנשמתנו ומדבר איתנו. פעמים רבות, כאשר אין לנו זמן להקשיב, הוא חייב לשים דברים חדים באמצע הדרך כדי להעיר אותנו... זו הבחירה של כולנו: להקשיב ללחישה ~ או להמתין שיעצור אותנו באמצע הדרך כשאנחנו לא מוכנים עם אבנים חדות.
אבנים חדות או הלחישה שבלב. מנהל צעיר ומצליח טייל במכוניתו במורד רחוב שכונתי, נוסע קצת מהר מדי ביגואר החדשה שלו. הוא הביט סביב לוודא שאין ילדים המזנקים להם מבין מכוניות חונות, והאט כשחשב שהוא רואה משהו. במהלך הנסיעה, לא נראה אף ילד החוצה את הכביש. הוא מיהר לפגישה חשובה מאוד ושינן לעצמו את הדברים העיקריים. לפתע הוא הרגיש שעלה על משהו חד. "דווקא עכשיו" קילל המנהל בליבו "אני ממהר לפגישה חשובה. למה זה צריך לקרות לי עכשיו? עד שיבואו מהגרר אפסיד את הפגישה החשובה." הוא יצא מהמכונית והביט ברחוב. כמה אבנים חדות קרעו לגמרי את שני הצמיגים הקדמיים. עוד הוא מביט מסביב וחושב להזמין את חברת הגרר הוא רואה ילד בוכה. "מה קרה לך?" שאל המנהל. "אחי.." בכה הילד. "הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו, ואני לא יכול להרים אותו". בבכי ביקש הילד מהמנהל, "האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לתוך כיסא הגלגלים? הוא נפגע והוא כבד מדי עבורי." הנהג זע ללא מילים, מנסה לבלוע את הגוש הגדל במהירות בגרונו. הוא הרים את הבחור הצעיר בחזרה לתוך כיסא הגלגלים, הוציא את הממחטה שלו וניגב את השריטה והחתך, מוודא שהכול יהיה בסדר. "תודה ושהאל יברך אותך," אמר לו הילד האסיר תודה. אחר כך הביט המנהל על הילד הקטן דוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם. הוא התכופף והרים את האבן החדה שעצרה אותו בדרך. הוא לא חשב על הפגישה החשובה שהפסיד ועל המכונית שנעצרה באמצע הדרך. הוא תמיד השאיר את אחת האבנים החדות כדי להזכיר לעצמו לא לעבור יותר דרך החיים כה מהר, עד שמשהו יעצור אותו באמצע הדרך כדי ללכוד את תשומת לבו... אלוהים לוחש בנשמתנו ומדבר איתנו. פעמים רבות, כאשר אין לנו זמן להקשיב, הוא חייב לשים דברים חדים באמצע הדרך כדי להעיר אותנו... זו הבחירה של כולנו: להקשיב ללחישה ~ או להמתין שיעצור אותנו באמצע הדרך כשאנחנו לא מוכנים עם אבנים חדות.
