אבן השתיקה
כמו שני ניצנים שרק החלו לפרוח. כך עינייך, אז, ידעו לזרוח. והן זרחו גם ביום, הם האירו כל אחד. כולם,אז, טבעו בתוכן, הם חשבו שזה יימשך לעד. ועכשיו את האור הזה כולם מחפשים. מסתכלים בעינייך, אבל אותו לא מוצאים. ואני יודעת שהוא שם, ילדה. הוא נמצא עמוק בתוכך. שוכב מתחת לאבן הגדולה שמעיקה כל כך על ליבך.. והאבן כבדה מנשוא. לא זזה ממקומה. זוהי אבן הכעס, התסכול, אבן הפחד, אבן השתיקה. אבל בעינייך אף אחד כבר לא מסתכל. מבטך הפך מפחיד, משגע, מבלבל. אז הזיזי את האבן ממקומה, ותני לאורך לנשום. נפצי את אבן השתיקה. ותרשי לעצמך לחלום. ופתחי את המנעול, שכבר נחלד מהדמעות. תני להסתכל בעינייך, שעם הזמן נעשו שחורות.
כמו שני ניצנים שרק החלו לפרוח. כך עינייך, אז, ידעו לזרוח. והן זרחו גם ביום, הם האירו כל אחד. כולם,אז, טבעו בתוכן, הם חשבו שזה יימשך לעד. ועכשיו את האור הזה כולם מחפשים. מסתכלים בעינייך, אבל אותו לא מוצאים. ואני יודעת שהוא שם, ילדה. הוא נמצא עמוק בתוכך. שוכב מתחת לאבן הגדולה שמעיקה כל כך על ליבך.. והאבן כבדה מנשוא. לא זזה ממקומה. זוהי אבן הכעס, התסכול, אבן הפחד, אבן השתיקה. אבל בעינייך אף אחד כבר לא מסתכל. מבטך הפך מפחיד, משגע, מבלבל. אז הזיזי את האבן ממקומה, ותני לאורך לנשום. נפצי את אבן השתיקה. ותרשי לעצמך לחלום. ופתחי את המנעול, שכבר נחלד מהדמעות. תני להסתכל בעינייך, שעם הזמן נעשו שחורות.