אבל מעוכב?

[דף חדש4]

אבל מעוכב?

אבי נפטר לפני כ 6 שנים ולא בכיתי עליו כלל. אני מרגישה רגשות אשם על כך היות ואני חושבת שזה מעיד עלי שאני בת לא טובה או שאני בן אדם קר או שקורה פה משהו לא בריא.
אבי אהב אותי מאד, למעשה- הייתי ביתו האהובה. אני תוהה מה קורה פה שהוא לא חסר לי כמעט בכלל, לא חושבת עליו הרבה, לא עצובה כי הוא איננו. זה מעורר בי אשם... יש לצין שהוא נפטר מסרטן, שהייתי איתו ברגעיו האחרונים באופן מאד אנטימי וקרוב פיזית ושבחודשים האחרונים למותו- הוא אכזב אותי מבחינת דברים שאמר ולא אמר לי. בנוסף- המוות שלו אירע סמוך מאד לגרושין שלי ואולי לא הייתי פנויה להתאבל כי הייתי עסוקה בכאב אחר. יחד עם זה - חלפו כבר 6 שנים... מה עלי לעשות?

 

[אלון דובובי]

שלום

אבל ושכול הם תגובה טבעית ומאד אישית לפרידה מאהוב. הטווח של מה שנחשב כשכול נורמלי רחב מאד ויכול לנוע בין היזכרות רגעית באהוב אחת לכמה שבועות, וכלה בהנצחה אובססיבית קמעה של האהוב. כך שקשה לקבוע אם תהליכי האבל שאת חווה חורגים מאיזושהי נורמה.

ואולם, אם להסתמך על דברייך, נשמע כי בעיניך אין הלימה או פרופורציה בין טיב היחסים שהיו לך עם אביך, לבין היעדר כמעט מוחלט של תחושות אבל ו/או געגועים. ולכן הכיוון שאני הייתי מתמקד בו - במסגרת טיפול נפשי פרטני - הוא מה שנקרא רגש חסום, כלומר שאולי הייתם כה קרובים את ואביך עד שחסמת את עצמך מלהיפרד ממנו כיאות בזמנו, כי חששת מהתפרקות מוחלטת, דבר מובן בייחוד אם גם היית בתהליכי גירושים בזמנו.

זה הכיוון שהייתי בוחן עם מטפל אישי, מנסה לדבר על אבא, על שש השנים מאז, וממתין לראות אם משהו ׳משתחרר׳ שם.

 

[ladybug4NLP]

בשיטת ה-NLP יש תהליך נפלא לשחרור אבל שלא עבר

עיבוד.

אבל יכול להיות לא רק על אדם שנפטר אלא גם על מקום עבודה, התפרקות של בית/זוגיות, אובדן מלדת, קרייה וכד'

ממליצה שתמצאי מטפלת/ת NLP קרוב למקום מגורייך.
הטיפול הוא טיפול רגשי ובדרך כלל הוא קצר צועד

 

[דף חדש4]

תודה, אין ספק שהרגש נחסם באופן השרדותי

השאלה- אם זה משפיע על חיי או לא... קשור לרגשות דכאון צפים שלא קשורים כביכול אליו- ואולי כן קשורים אליו. אולי הכאב על מותו התחבא בתוך הכאב על אובדן הנשואין והכל התערבב ביחד. כנראה אין מנוס מלנסות לעבד את הדברים בטפול פרטני...

 

[ladybug4NLP]

אכן כפי שכבר כתבתי-אבל הוא רק נפטר

אלא יכול להיות על כל אובדן בחיים.
אובדן שמחה, אבדן הזדמנויות, אובדן זוגיות או אובדן ילדות למשל.

וכמן שכתבת נכון בהחלט יש אפשרות ששני הדברים התערבבו אצלך.

כמו כן יש אפשרות של כעס על אבא וכעס על ציפיה שלא התממשה.
הכעס יכול לשמש כ"דלק" לתהליך זכרון המונע את האבל, כי הכעס הוא על משהו "כאילו" בר קיימא, כל זמן שכועסים יש במה להאחז, והאבל הוא בעצם סופי ומסיים תהליך.

 

[ladybug4NLP]

תיקון: צריך להיות "אבל זה לא רק עח נפטר"

 

[דף חדש4]

את כל כך צודקת, חיפושית

אין ספק שהכעס מונה את האבל. וכן- לא חשבתי על זה. כעס זה על מה שיש- ובאבל יש השלמה שאין על מי לכעוס יותר.... אוי... כמה נכון. אז.... איך ממשיכים מכאן? סולחים וזה מאפשר להרפות?..... סליחה זה תהליך ארוך. אולי אקטים סמבולים יכולים לזרז אותה? ואולי לא? מה את מציעה?

 

[ladybug4NLP]

קודם כדאי לאבד את נושא הכעס

זה לא "הופה, סולחים" וזהו.
סליחה זה לא תהליך ארוך, זה בכלל קודם להבין מה זה סליחה ומשמעות הסליחה, לשחרר ולהמשיך משם בחיים ללא המשא

ואת בהחלט צודקת בהנחות שלך. זה אפשרי לעשות לבד אבל קצר יותר ואפקטיבי יותר עם עזרה מבחוץ כי אנחנו קרובים מידי לעצמינו

שבת שלום

 

[ladybug4NLP]

וכמובן צריך להיות "לעבד"=המחשב שלי קצת השתגע

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

למה את מרגישה שעליך לעשות?

יתכן שקיבלת את מותו בצורה שלווה,
היה לך זמן לעכל את המוות המתקרב,
האם רק מי שבוכה היא בת טובה?
אין חוקים לא לחיים ולא למוות.
תמשיכי עם מה שמרגיש לך נכון,
הדבר היחידי שהייתי ממליצה לך לעשות זה להפסיק להשוות בינך לבין אחרים.

מצטערת על מותו של אביך.