נתנאל 123456
New member
אבי שלי
האיש שתמיד אהבתי מילדותי ליבי היה מאור שהייתי רואה אותו, הוא היה מביט עלי בעיינים שלו היפות, הולך ולא חוזר, תמיד אמרתי " אבי קשה לו, הואא עובד, הוא עוד
יזכור אותי" גדלתי ולעולם זה לא קרה, אבי חיי לו בעולמו שלו, אבי שלי כמה אהבתי אותך כמה רציתי שתהיה גאה בי, רק חיבור אחד רציתי, הדמעות הם מה שהפילו
אותי. הסתכלת עלי עין בעין ולא אמרת מילה. המשכת לצועק. קראת לי בכיין" תקום תלחם אל תכנע לעצמך אתה לא הבן שלי" המילים האלו המפצעות את נשמתי כל
יום מחדש ,השדמעות זולגות מלחות הן, כואבות לי שרופות בכל חלקה בגוף. אבא כל כך אהבתי אותך, כל כך רציתי רק חיבוק, אבל לא יכולת. אני זוכר שהייתה בא בלילות.
הייתי נשאר ער, מחכה לרגע שתבוא, הייתי יושן במזרון -ליד הסלון, אתה באת המשכת, לא נגעת בי, כל כך רצתי ר' חיסוק אחד. אבל לא יכלת אבא ,לא הייתה מסוגל להראות
אההבה, סבי לא אהב אותך ככה זה אנחנו מש/פחה עתיקה. הכבוד- הפאר החינוך, הכסף, הקשרים, הכלפי חוץ הוא מה שחשוב. סבא לימד אותך איך לחנך, ללא אהבה.
לתת כסף. לעזור. לתת פקודות ,סבי שלי המזרחי הכבד מעטור בשפם איש יפה תואר כמה כוח יש לו, אבל כמה חוסר אהבה. אלוהים מה עוזר לי המלונות ,המסעדות.
מה עוזר לי הצעצועים קנית לי," נתתי לך הכול בזבזתי עליך בילגות מליונים על גבי מיליונים" כסךף זה מה שהיה חשוב לך אבא. בכיתי תמיד בכיתי, לא אמרתי. הייתה
בא בשבת, בחדר קורא עיתו, או בסלון, לא מדבר לעולם לא זרקת לי כדור ,לא שיחקת ייתי ,מידי פעם נתתי לי איזה נשיקה כי אמא אמרה, הצעקות היו חלק בלתי נפרד
מחינו אבי שלי, למה צעקת עלי? למה? כל כך רצית לשמוע את המילה " אני אוהב אותך" לעולם לא הוצאת מפיך גם לא אמא. אבי אוהבי אותך לא טכתוב דבר בגונתך.
תמיד אהבת אותי בלב, איש טוב אתה. כמה כבוד למי נולדת? למשפחתך, כבוד/ אושר/ קשרים/כסף/ תרומות לדברים הגדולים ביותר בארץ, מי בכיס שלך סבא?
ואתה לבד יושב ביתך צנוע הזה ,מושך בחוטים, ועוזר לי תמיד סבי ראש משפחתי, אמרת שאני הבא בתוטר,שאני "היורש" אבל מי יכנס לנעלים שלך? סבי תמיד
היה לי מקור אור. הכבוד,המשפט ,חכמת החיים, הפתגמים, המבטא הערבי הכבד, הכוח תומר במילה אחת מה שאני לא יכול במאה. אבל אבי כמה סבלת.
נכון, הוא לא אהב אותך, לא הראה לך. ואותו דבר אני. אני אוהב אותך אבי, לא רוצה כסף ,אמרתי אני מעדיף אהבה יותר- וחכמה יותר מכל כסזף שינתן לי.
אבל לא הבנת כך חיית, כך כולנו חיים.. אני אוהב אותך ,אאבל לעולם לא ראראה לך את המכתב הזה. אני מפרסם אותו, אני על סף התמטטות, אני תשוש.
חלושו ,וימי מתקצרים. אתה היתי איתי באישפוזים יום יום, אפילו סבא באה, הראש בא לבקר את נכדו מה שלא עשה לפני כן. הייתי איתי שנפלתי בית
חולים, כולי כמו גלי מרוח, מסומם מכדורים. הייתי איתי שהייתי מונשפ, אחרי נסינות התאבדות. מיד הייתי שם בשבילי, אבל מילה אחת " אני אוהב
אותך נתנאל" לא אמרת, אבי אני סוכה, ולא ימחאו דמעותי. כי לעד בליבי אנצור אותך לא משנה מה, אוהב אותך אהבי, אני אראה את זה לאמא.
היא תבין כבר, אותה נטשת, לא הבנת, והיא גם השתגעה. לא מדברת כבר, לא מבינה ממש יש לך טבע מיוחד להרוס את כל מה סביביך,מי דומה לך אבי? הלא אני בנך
אשר אהבת ללא מילים, ללא חיבה, בלב עמוק שם בתוך קיפולי הנשמה,אוהב אותך נתנאל.
האיש שתמיד אהבתי מילדותי ליבי היה מאור שהייתי רואה אותו, הוא היה מביט עלי בעיינים שלו היפות, הולך ולא חוזר, תמיד אמרתי " אבי קשה לו, הואא עובד, הוא עוד
יזכור אותי" גדלתי ולעולם זה לא קרה, אבי חיי לו בעולמו שלו, אבי שלי כמה אהבתי אותך כמה רציתי שתהיה גאה בי, רק חיבור אחד רציתי, הדמעות הם מה שהפילו
אותי. הסתכלת עלי עין בעין ולא אמרת מילה. המשכת לצועק. קראת לי בכיין" תקום תלחם אל תכנע לעצמך אתה לא הבן שלי" המילים האלו המפצעות את נשמתי כל
יום מחדש ,השדמעות זולגות מלחות הן, כואבות לי שרופות בכל חלקה בגוף. אבא כל כך אהבתי אותך, כל כך רציתי רק חיבוק, אבל לא יכולת. אני זוכר שהייתה בא בלילות.
הייתי נשאר ער, מחכה לרגע שתבוא, הייתי יושן במזרון -ליד הסלון, אתה באת המשכת, לא נגעת בי, כל כך רצתי ר' חיסוק אחד. אבל לא יכלת אבא ,לא הייתה מסוגל להראות
אההבה, סבי לא אהב אותך ככה זה אנחנו מש/פחה עתיקה. הכבוד- הפאר החינוך, הכסף, הקשרים, הכלפי חוץ הוא מה שחשוב. סבא לימד אותך איך לחנך, ללא אהבה.
לתת כסף. לעזור. לתת פקודות ,סבי שלי המזרחי הכבד מעטור בשפם איש יפה תואר כמה כוח יש לו, אבל כמה חוסר אהבה. אלוהים מה עוזר לי המלונות ,המסעדות.
מה עוזר לי הצעצועים קנית לי," נתתי לך הכול בזבזתי עליך בילגות מליונים על גבי מיליונים" כסךף זה מה שהיה חשוב לך אבא. בכיתי תמיד בכיתי, לא אמרתי. הייתה
בא בשבת, בחדר קורא עיתו, או בסלון, לא מדבר לעולם לא זרקת לי כדור ,לא שיחקת ייתי ,מידי פעם נתתי לי איזה נשיקה כי אמא אמרה, הצעקות היו חלק בלתי נפרד
מחינו אבי שלי, למה צעקת עלי? למה? כל כך רצית לשמוע את המילה " אני אוהב אותך" לעולם לא הוצאת מפיך גם לא אמא. אבי אוהבי אותך לא טכתוב דבר בגונתך.
תמיד אהבת אותי בלב, איש טוב אתה. כמה כבוד למי נולדת? למשפחתך, כבוד/ אושר/ קשרים/כסף/ תרומות לדברים הגדולים ביותר בארץ, מי בכיס שלך סבא?
ואתה לבד יושב ביתך צנוע הזה ,מושך בחוטים, ועוזר לי תמיד סבי ראש משפחתי, אמרת שאני הבא בתוטר,שאני "היורש" אבל מי יכנס לנעלים שלך? סבי תמיד
היה לי מקור אור. הכבוד,המשפט ,חכמת החיים, הפתגמים, המבטא הערבי הכבד, הכוח תומר במילה אחת מה שאני לא יכול במאה. אבל אבי כמה סבלת.
נכון, הוא לא אהב אותך, לא הראה לך. ואותו דבר אני. אני אוהב אותך אבי, לא רוצה כסף ,אמרתי אני מעדיף אהבה יותר- וחכמה יותר מכל כסזף שינתן לי.
אבל לא הבנת כך חיית, כך כולנו חיים.. אני אוהב אותך ,אאבל לעולם לא ראראה לך את המכתב הזה. אני מפרסם אותו, אני על סף התמטטות, אני תשוש.
חלושו ,וימי מתקצרים. אתה היתי איתי באישפוזים יום יום, אפילו סבא באה, הראש בא לבקר את נכדו מה שלא עשה לפני כן. הייתי איתי שנפלתי בית
חולים, כולי כמו גלי מרוח, מסומם מכדורים. הייתי איתי שהייתי מונשפ, אחרי נסינות התאבדות. מיד הייתי שם בשבילי, אבל מילה אחת " אני אוהב
אותך נתנאל" לא אמרת, אבי אני סוכה, ולא ימחאו דמעותי. כי לעד בליבי אנצור אותך לא משנה מה, אוהב אותך אהבי, אני אראה את זה לאמא.
היא תבין כבר, אותה נטשת, לא הבנת, והיא גם השתגעה. לא מדברת כבר, לא מבינה ממש יש לך טבע מיוחד להרוס את כל מה סביביך,מי דומה לך אבי? הלא אני בנך
אשר אהבת ללא מילים, ללא חיבה, בלב עמוק שם בתוך קיפולי הנשמה,אוהב אותך נתנאל.