אביו של בעלי
שלום פורום
לא יודעת מאיפה להתחיל. בעלי ואני ביחד כבר עשר שנים, נשואים שלוש שנים. אביו של בעלי התגרש מאמו ועבר לגור עם משפחה חדשה. מאז המהלך הזה בעלי לא מצא את מקומו במשפחה החדשה ואביו לחץ עליו מאד להגיע לאירועים ולהתייחס לאשתו החדשה ומשפחתה כאל משפחתנו. מעולם לא טרח להבין את הקושי של בעלי...הוא אדם ילדותי קצת ולכן גם אנוכי לעיתים ולא תקשורתי בכלל בכלל. בכל הזמן הזה אני ניסיתי לתמוך בבעלי וגם להיות נחמדה אל משפחת חמי. הם תמיד היו מנומסים בלבד, מעולם לא התעניינו יותר מדי במה יש לי לומר, אם שאלו מה נשמע ועניתי יותר מה״בסדר״ הסטנדרטי ישר איבדו קשב וברור היה שאין להם עניין אמיתי בי ושאינם מכבדים את דעותיי אבל היחסים היו תקינים. עם לידת בננו, אביו של בעלי ואשתו, לאחר שכל ההריון כמעט לא היינו בקשר, ממש חנקו אותנו. עצות מפה יד להודעה חדשה, התנפלות על הילד תוך כמובן התעלמות מהוריו. לא מוכנים להודיע לפני שבאים לבקר, עושים פרצופים כשאנו מבקשים זאת ועוד. התעצבנתי מאד על ההתנהגות והיו כמה פעמים שהערתי להם ברמיזה בצורה די צינית והם מאז נהיו נוראיים. עוד פחות מתנהגים כמו משפחה ועוד יותר כמו ילדים מגעילים שמזלזלים, הפעם פחות בבעלי ויותר בי. הכל בהחבא וברמיזות. נהיה לי מגעיל להיות אצלם. האוויר. מעצבנת עוד יותר משהייתה. כולם מעקמים פרצוף כי הרי לדבר ולפתור דברים הם לא יודעים, ואני מרגישה שהם לא משפחה שלנו באמת אבל אני צריכה להפגש ולסבול אותם המון. גם כשאני נחמדה הם אף פעם לא יפגינו יותר מנימוס בסיסי. זה סיוט. כל פעם שאני שם אני צריכה לשבת אצלם ולסבול את ההתנהגות הפושרת הזאת... כאילו הם כל הזמן קוראים לנו אליהם כמו משפחה קרובה אבל בפועל התחושה כשמגיעים היא שאנחנו המוקצים וכל הזמן מתלחששים עלינו. ממש מעצבן ואם מפחיתים ביקורים זה מעצבן את אביו של בעלי. בקיצור אני מרגישה שהעניינים מתדרדרים, לא רוצה לרכוש לי אויבים לכל החיים. לאבא יש הרבה טראומות מהנישואים לאמו של בעלי והוא משליך את זה עלי. מאד לא נעים כל התחושה שזה יוצר. לא יודעת מה לעשות... חמי מעולם לא כיבד אותי או התעניין בי אישית אבל אף פעם לא היה כל כך קשה. אני לא רוצה להרוס לגמרי את היחסים ומצד שני מאד קשה לי להמשיך לבוא למפגשים המשפחתיים האלה שבהם אני מרגישה זרה וגם בעלי מרגיש די זר. העניין הוא שבעלי לפחות מסתדר עם אביו ואני ולא עם אביו ולא עם אשתו. הצילו!!
שלום פורום
לא יודעת מאיפה להתחיל. בעלי ואני ביחד כבר עשר שנים, נשואים שלוש שנים. אביו של בעלי התגרש מאמו ועבר לגור עם משפחה חדשה. מאז המהלך הזה בעלי לא מצא את מקומו במשפחה החדשה ואביו לחץ עליו מאד להגיע לאירועים ולהתייחס לאשתו החדשה ומשפחתה כאל משפחתנו. מעולם לא טרח להבין את הקושי של בעלי...הוא אדם ילדותי קצת ולכן גם אנוכי לעיתים ולא תקשורתי בכלל בכלל. בכל הזמן הזה אני ניסיתי לתמוך בבעלי וגם להיות נחמדה אל משפחת חמי. הם תמיד היו מנומסים בלבד, מעולם לא התעניינו יותר מדי במה יש לי לומר, אם שאלו מה נשמע ועניתי יותר מה״בסדר״ הסטנדרטי ישר איבדו קשב וברור היה שאין להם עניין אמיתי בי ושאינם מכבדים את דעותיי אבל היחסים היו תקינים. עם לידת בננו, אביו של בעלי ואשתו, לאחר שכל ההריון כמעט לא היינו בקשר, ממש חנקו אותנו. עצות מפה יד להודעה חדשה, התנפלות על הילד תוך כמובן התעלמות מהוריו. לא מוכנים להודיע לפני שבאים לבקר, עושים פרצופים כשאנו מבקשים זאת ועוד. התעצבנתי מאד על ההתנהגות והיו כמה פעמים שהערתי להם ברמיזה בצורה די צינית והם מאז נהיו נוראיים. עוד פחות מתנהגים כמו משפחה ועוד יותר כמו ילדים מגעילים שמזלזלים, הפעם פחות בבעלי ויותר בי. הכל בהחבא וברמיזות. נהיה לי מגעיל להיות אצלם. האוויר. מעצבנת עוד יותר משהייתה. כולם מעקמים פרצוף כי הרי לדבר ולפתור דברים הם לא יודעים, ואני מרגישה שהם לא משפחה שלנו באמת אבל אני צריכה להפגש ולסבול אותם המון. גם כשאני נחמדה הם אף פעם לא יפגינו יותר מנימוס בסיסי. זה סיוט. כל פעם שאני שם אני צריכה לשבת אצלם ולסבול את ההתנהגות הפושרת הזאת... כאילו הם כל הזמן קוראים לנו אליהם כמו משפחה קרובה אבל בפועל התחושה כשמגיעים היא שאנחנו המוקצים וכל הזמן מתלחששים עלינו. ממש מעצבן ואם מפחיתים ביקורים זה מעצבן את אביו של בעלי. בקיצור אני מרגישה שהעניינים מתדרדרים, לא רוצה לרכוש לי אויבים לכל החיים. לאבא יש הרבה טראומות מהנישואים לאמו של בעלי והוא משליך את זה עלי. מאד לא נעים כל התחושה שזה יוצר. לא יודעת מה לעשות... חמי מעולם לא כיבד אותי או התעניין בי אישית אבל אף פעם לא היה כל כך קשה. אני לא רוצה להרוס לגמרי את היחסים ומצד שני מאד קשה לי להמשיך לבוא למפגשים המשפחתיים האלה שבהם אני מרגישה זרה וגם בעלי מרגיש די זר. העניין הוא שבעלי לפחות מסתדר עם אביו ואני ולא עם אביו ולא עם אשתו. הצילו!!
