אבידות ומציאות

[alefg]

אבידות ומציאות

שנתיים אחריו. שנה אחריה. אותם תאריכים כמעט, אובדן שונה לגמרי. הוא תמיד היה שם, היא היתה או לא היתה כמה חודשים. אומרים שעל X זמן ביחד את מבלה אותה כמות זמן בלשכוח, עברו X2 ואני עדין זוכרת, ואולי עברו רק X2 ולא הגיעה מישהי אחרת. את יום ההכרות איתה אני זוכרת לפי 3 ימים לפני יום השנה שלו. וזה אולי כל הקשר. אז עוד חשבתי לפעמים שהיקום נותן סימנים. יותר קל לחיות ככה. הוא נשאר קבוע בלב: חיוך, צחוק, דאגה אהבה, מבט, מילים קטנות שאמרו הכל. היא בפנטזיות עוד קוראת לי לפעמים - לשום מקום. 3 ימים לפני יום השנה שלו אני מבלה בסרט. הפוגה מהמציאות. את יום השנה שלו אבלה בבית הקברות.

 

[x יהלי x]

ואולי...

זה הזמן לסגור את דלת העבר ולהביט קדימה. זה עצוב לשמוע שיום שנה חוגגים בבית קברות במקום אחד עם השניה, אבל זו המציאות, קשה ככל שתיהיה ומשם התפקיד שלנו רק ללכת הלאה. יום יבוא והכאב יתעמעם, זה לא יקרה בבת אחת, וכנראה שלא אחרי שנה, שנתיים או שלוש, אבל זה יקרה, תני לזה הזדמנות...

 

[alefg]

השיחה שלא היתה

את: F עברה שנה אני: נכון f את:ועוד 3 ימים נכיר את ההורים אני: כן, וניכנס למיטה. את: מצטערת? אני לא. ואת? את:לא. אני: את מתגעגעת? את: לא מספיק, ואת? אני: את חסרה לי. היה שם משהו שאני לא מצליחה יותר למצוא. את: את תמצאי. אני: אולי. אני:למה התקשרת? את: לא התקשרתי. ...................

 

[FunkyFresh]

קראתי מספר פעמים

ולא הצלחתי להבין מה הלך כאן? לפני שנה אדם אהוב שלך נפטר ושלושה ימים ליום השנה לפטירתו פגשת מישהי? אותה עמימות גם לגבי ההודעה שהצבת אחכ, אולי זו רק אני אבל-לא מבינה.