שלכת בסתיו
New member
אביב
כבר חמש פעמים דפקתי על דלת החדר של אביב, אבל אין קול..רק המוזיקה שבוקעת מהמערכת שלו גילתה לי שהוא כבר הגיע הביתה מהלימודים..כבר שבע בערב... בזמן האחרון הוא מסתובב כמו צל בבית..קם בבוקר, יוצא לבית ספר, מנסה ללמוד וחוזר הביתה..נכנס דרך דלת הכניסה ונעלם מאחורי דלת החדר שלו...מדי פעם יוצא לשירותים או לקחת לאכול איזה משו.. ותמיד מוזיקה.. תמיד..מזל, לפחות אפשר לדעת אם הוא פה או לא.. נו, כבר פעם שישית והוא לא עונה..שיחליש את המוזיקה הזאת כבר, לעזאזל..לא נימאס לו מכל הגיטרות והתופים מחרישי האוזניים האלה? אביב..הוא כזה ילד יפה..שקט, מופנם וכלכך מוכשר... הוא נולד באביב, לפני 16 שנים..הוא הבן הראשון שלי, כלכך התרגשנו כשהוא נולד...טיפחנו אותו כאילו היה נסיך.. השקענו בו הכל..הכל..לא חסכנו בכלום, כל מה שביקש-קיבל [כמובן במידת היכולת...] ותמיד חסכנו מעצמנו כדי שנוכל לתת לו כסף כשהוא צריך.. אבל ניראה היה כאילו חסר לו משו..למרות כל מה שהענקנו לו..כאילו היה חסר לו משו.. הוא עדיין לא עונה... אביב תמיד שנא את הקיץ..כל קיץ היה מחכה בציפייה של ילד קטן לבוא החורף, הוא אהב לטייל בגשם בלי מטרייה, אהב לשמוע את הרעמים בלילות.. ולמרות ששמו היה אביב..לרוב היה לו מצב רוח של סתיו.. אפרורי כזה..מלנכולי... אני לא אפתח לו את הדלת בלי רשות..הוא יכעס עלי..שוב הוא יגיד שאני לא מכבדת את הפרטיות שלו, כמו שהוא כבר אמר כשבסה"כ רציתי לסדר לו את החדר ובטעות הפלתי איזו מחברת דהויה.. אני לא ממש הבנתי על מה כל הצעקות, בסה"כ מחברת מסכנה שזזה ממקומה..גם ככה היא היתה מקומטת.. אבל הוא כלכך התעצבן.. שהבטחתי לו שלא אכנס שוב לחדרו ללא רשות..אז אסור לי לפתוח עכשיו את הדלת, אני חייבת לכבד לפחות את הבקשה הזאת... הוא לא עונה...אולי הוא נרדם? אולי..אבל בדרך כלל הוא לא יושן צהריים..הוא גם בקושי ישן בלילות.. וגם אם הוא ישן, השינה שלו כלכך רעועה ושברירית שכל פיפס קטן מעיר אותו... אולי..אולי הוא בכלל לא פה ושוב שכח את המערכת דולקת? אולי... אז למה יש אור בחדר? טוב, אני אניח לו קצת...אולי סתם לא בא לו לענות.. אביב תמיד אהב את השקט שלו..אני זוכרת כבר מאז שהוא היה קטן..היו פעמים שהוא ישב לקרוא והעולם היה יכול לעשות סלטה באוויר ולהתהפך ב360 מעלות, ואביב היה נשאר בשלו, מרותק לספר.. אולי הוא קורא איזה ספר חדש? הוא בטח קורא... אני אבקש ממנו את הספר כשיסיים.. זה בטח ספר נורא מרתק אם הוא ככה שקוע בו...תמיד הוא מוצא את הספרים המעניינים האלה.. פעם..פעם גם הלכנו לגן שעשועים, כשאביב היה קטן..הוא אהב את הנדנדות ואת הקרוסלה הקטנה.. הוא היה יכול להתנדנד שעות..פשוט שעות...ולא היה מתעייף..ואז הוא היה עובר לקרוסלה.. יושב שם עם הווקמן שלו, עם השירים שלו שהוא כלכך אהב..[כשהוא היה קטן הוא אהב את ציפי שביט:] והיה שוכח מכולם.. היה שם שיר עצוב בימיוחד..מישום מה אביב התחבר הרבה יותר לעצב מאשר לשימחה.. גם כשהוא גדל והתבגר..תמיד הוא היה נורא בוגר לגילו..גם כשהוא גדל הוא היה שומע את השירים העצובים האלה..ואני הייתי עוברת ליד החדר שלו, ושומעת אותם, ומנסה להבין מה הולך בתוך הלב של הילד היפה שלי... אף פעם לא הצלחתי להבין אותו..גם כשניסיתי לדבר איתו, הוא היה מקיף אותי בשתיקה שלו...והשתיקה שלו..אויש..השתיקה של אביב כלכך עוצמתית..כי אני יודעת שהיא מחביאה הרבה... ואני לא יודעת איך להוציא את זה מימנו.. אולי הוא בוכה עכשיו? אולי בגלל זה הוא לא עונה לי? פעם גם עברתי ליד החדר שלו, והדלת היתה מעט פתוחה והוא כנראה לא שם לב לזה..וראיתי אותו יושב על המיטה שלו ובוכה... והלב שלי נקרע מלראות אותו ככה, וכלכך רציתי לגשת אליו ולחבק אותו..אבל הוא היה מתעצבן שניכנסתי מבלי לדפוק על הדלת... כבר רבע שעה אני עומדת כאן מחוץ לדלת שלו...הוא לא עונה לי... הוא בבית, אני יודעת, התיק שלו פה, והארון תרופות בשירותים פתוח..בטח כאב לו הראש והוא לקח אקמול..הוא תמיד שוכח את הדלתות פתוחות... אבל למה הוא לקח את כל החפיסה? אמרתי לו שלא טוב לקחת שני כדורים ביחד..שאם אחד לא עוזר אז לקחת עוד אחד רק אחרי שעתיים... וגם הכדורי שינה שלי לא פה.. מוזר..לא השתמשתי בהם אתמול... וגם אסרתי על אביב לקחת אותם.. למרות שהוא לא מצליח להרדם בלילה..אמרתי לו שזה כי הוא נשאר ער עד מאוחר וקם בבוקר נורא מאוחר..בגלל זה הוא לא נרדם... אז איפה הם? כבר כואבת לי היד מלדפוק על הדלת...זה כלכך חזק שאין סיכוי שהוא לא ישמע.. אולי קרה משהו? אולי הוא קיבל מכה? נפל, משהו? לא..הוא בטח היה בא ומבקש איזה תחבושת או משהו כזה והיה אומר שזה לא כואב לו בכלל... טוב, אני נכנסת..לא אכפת לי שיתעצבן עד מחר..אני כבר מספיק עצבנית עליו שהוא כל הזמן נועל את הדלת..כאילו יש לו משו להסתיר מאיתנו גם ככה הוא לא מדבר איתנו בכלל, כל היום מסתובב עם הפרצוף בריצפה.. שיכעס, אז מה, זכותי לדעת מה קורה בבית שלי... "אביב, אני פותחת את הדלת!" טוב, פתחתי את הנעילה בעזרת סכין..[זה די פשוט האמת] עכשיו רק נשאר לפתוח את הדלת לרווחה... פייי..איזה ריח, כאילו יש פה מדורה...מה זה כל הנרות האלה? כמה פעמים אמרתי לו לא להדליק נרות כשהחדר סגור? אויש..ידעתי שהוא ישן... אבל למה הוא לא קם..בדר"כ אני רק נוגעת בו והוא קופץ על הרגליים... עכשיו עם הניעורים האלה גם מת.... היה קם לחיים...גם מת... האקמול...והכדורי שינה... והתער של הגילוח שלו..הוא תמיד העדיף להשתמש בתער ולא במכונה... אלוהים..כמה דם..כמה דם מילד אחד קטן ויפה... והוא השאיר מכתב קטן, על הכוננית, ליד המערכת.. אמא, אבא לא התכוונתי לאכזב.. סליחה. **** סליחה שאני לא פה ולא מגיבה..יש לי איזו בעיה קטנה ואני לא מצליחה לפתוח דפים או לשלוח תגובות... (אני נתונה לחסדיה של אירוס צחור
) אני מקווה שזה יסתדר בקרוב..
כבר חמש פעמים דפקתי על דלת החדר של אביב, אבל אין קול..רק המוזיקה שבוקעת מהמערכת שלו גילתה לי שהוא כבר הגיע הביתה מהלימודים..כבר שבע בערב... בזמן האחרון הוא מסתובב כמו צל בבית..קם בבוקר, יוצא לבית ספר, מנסה ללמוד וחוזר הביתה..נכנס דרך דלת הכניסה ונעלם מאחורי דלת החדר שלו...מדי פעם יוצא לשירותים או לקחת לאכול איזה משו.. ותמיד מוזיקה.. תמיד..מזל, לפחות אפשר לדעת אם הוא פה או לא.. נו, כבר פעם שישית והוא לא עונה..שיחליש את המוזיקה הזאת כבר, לעזאזל..לא נימאס לו מכל הגיטרות והתופים מחרישי האוזניים האלה? אביב..הוא כזה ילד יפה..שקט, מופנם וכלכך מוכשר... הוא נולד באביב, לפני 16 שנים..הוא הבן הראשון שלי, כלכך התרגשנו כשהוא נולד...טיפחנו אותו כאילו היה נסיך.. השקענו בו הכל..הכל..לא חסכנו בכלום, כל מה שביקש-קיבל [כמובן במידת היכולת...] ותמיד חסכנו מעצמנו כדי שנוכל לתת לו כסף כשהוא צריך.. אבל ניראה היה כאילו חסר לו משו..למרות כל מה שהענקנו לו..כאילו היה חסר לו משו.. הוא עדיין לא עונה... אביב תמיד שנא את הקיץ..כל קיץ היה מחכה בציפייה של ילד קטן לבוא החורף, הוא אהב לטייל בגשם בלי מטרייה, אהב לשמוע את הרעמים בלילות.. ולמרות ששמו היה אביב..לרוב היה לו מצב רוח של סתיו.. אפרורי כזה..מלנכולי... אני לא אפתח לו את הדלת בלי רשות..הוא יכעס עלי..שוב הוא יגיד שאני לא מכבדת את הפרטיות שלו, כמו שהוא כבר אמר כשבסה"כ רציתי לסדר לו את החדר ובטעות הפלתי איזו מחברת דהויה.. אני לא ממש הבנתי על מה כל הצעקות, בסה"כ מחברת מסכנה שזזה ממקומה..גם ככה היא היתה מקומטת.. אבל הוא כלכך התעצבן.. שהבטחתי לו שלא אכנס שוב לחדרו ללא רשות..אז אסור לי לפתוח עכשיו את הדלת, אני חייבת לכבד לפחות את הבקשה הזאת... הוא לא עונה...אולי הוא נרדם? אולי..אבל בדרך כלל הוא לא יושן צהריים..הוא גם בקושי ישן בלילות.. וגם אם הוא ישן, השינה שלו כלכך רעועה ושברירית שכל פיפס קטן מעיר אותו... אולי..אולי הוא בכלל לא פה ושוב שכח את המערכת דולקת? אולי... אז למה יש אור בחדר? טוב, אני אניח לו קצת...אולי סתם לא בא לו לענות.. אביב תמיד אהב את השקט שלו..אני זוכרת כבר מאז שהוא היה קטן..היו פעמים שהוא ישב לקרוא והעולם היה יכול לעשות סלטה באוויר ולהתהפך ב360 מעלות, ואביב היה נשאר בשלו, מרותק לספר.. אולי הוא קורא איזה ספר חדש? הוא בטח קורא... אני אבקש ממנו את הספר כשיסיים.. זה בטח ספר נורא מרתק אם הוא ככה שקוע בו...תמיד הוא מוצא את הספרים המעניינים האלה.. פעם..פעם גם הלכנו לגן שעשועים, כשאביב היה קטן..הוא אהב את הנדנדות ואת הקרוסלה הקטנה.. הוא היה יכול להתנדנד שעות..פשוט שעות...ולא היה מתעייף..ואז הוא היה עובר לקרוסלה.. יושב שם עם הווקמן שלו, עם השירים שלו שהוא כלכך אהב..[כשהוא היה קטן הוא אהב את ציפי שביט:] והיה שוכח מכולם.. היה שם שיר עצוב בימיוחד..מישום מה אביב התחבר הרבה יותר לעצב מאשר לשימחה.. גם כשהוא גדל והתבגר..תמיד הוא היה נורא בוגר לגילו..גם כשהוא גדל הוא היה שומע את השירים העצובים האלה..ואני הייתי עוברת ליד החדר שלו, ושומעת אותם, ומנסה להבין מה הולך בתוך הלב של הילד היפה שלי... אף פעם לא הצלחתי להבין אותו..גם כשניסיתי לדבר איתו, הוא היה מקיף אותי בשתיקה שלו...והשתיקה שלו..אויש..השתיקה של אביב כלכך עוצמתית..כי אני יודעת שהיא מחביאה הרבה... ואני לא יודעת איך להוציא את זה מימנו.. אולי הוא בוכה עכשיו? אולי בגלל זה הוא לא עונה לי? פעם גם עברתי ליד החדר שלו, והדלת היתה מעט פתוחה והוא כנראה לא שם לב לזה..וראיתי אותו יושב על המיטה שלו ובוכה... והלב שלי נקרע מלראות אותו ככה, וכלכך רציתי לגשת אליו ולחבק אותו..אבל הוא היה מתעצבן שניכנסתי מבלי לדפוק על הדלת... כבר רבע שעה אני עומדת כאן מחוץ לדלת שלו...הוא לא עונה לי... הוא בבית, אני יודעת, התיק שלו פה, והארון תרופות בשירותים פתוח..בטח כאב לו הראש והוא לקח אקמול..הוא תמיד שוכח את הדלתות פתוחות... אבל למה הוא לקח את כל החפיסה? אמרתי לו שלא טוב לקחת שני כדורים ביחד..שאם אחד לא עוזר אז לקחת עוד אחד רק אחרי שעתיים... וגם הכדורי שינה שלי לא פה.. מוזר..לא השתמשתי בהם אתמול... וגם אסרתי על אביב לקחת אותם.. למרות שהוא לא מצליח להרדם בלילה..אמרתי לו שזה כי הוא נשאר ער עד מאוחר וקם בבוקר נורא מאוחר..בגלל זה הוא לא נרדם... אז איפה הם? כבר כואבת לי היד מלדפוק על הדלת...זה כלכך חזק שאין סיכוי שהוא לא ישמע.. אולי קרה משהו? אולי הוא קיבל מכה? נפל, משהו? לא..הוא בטח היה בא ומבקש איזה תחבושת או משהו כזה והיה אומר שזה לא כואב לו בכלל... טוב, אני נכנסת..לא אכפת לי שיתעצבן עד מחר..אני כבר מספיק עצבנית עליו שהוא כל הזמן נועל את הדלת..כאילו יש לו משו להסתיר מאיתנו גם ככה הוא לא מדבר איתנו בכלל, כל היום מסתובב עם הפרצוף בריצפה.. שיכעס, אז מה, זכותי לדעת מה קורה בבית שלי... "אביב, אני פותחת את הדלת!" טוב, פתחתי את הנעילה בעזרת סכין..[זה די פשוט האמת] עכשיו רק נשאר לפתוח את הדלת לרווחה... פייי..איזה ריח, כאילו יש פה מדורה...מה זה כל הנרות האלה? כמה פעמים אמרתי לו לא להדליק נרות כשהחדר סגור? אויש..ידעתי שהוא ישן... אבל למה הוא לא קם..בדר"כ אני רק נוגעת בו והוא קופץ על הרגליים... עכשיו עם הניעורים האלה גם מת.... היה קם לחיים...גם מת... האקמול...והכדורי שינה... והתער של הגילוח שלו..הוא תמיד העדיף להשתמש בתער ולא במכונה... אלוהים..כמה דם..כמה דם מילד אחד קטן ויפה... והוא השאיר מכתב קטן, על הכוננית, ליד המערכת.. אמא, אבא לא התכוונתי לאכזב.. סליחה. **** סליחה שאני לא פה ולא מגיבה..יש לי איזו בעיה קטנה ואני לא מצליחה לפתוח דפים או לשלוח תגובות... (אני נתונה לחסדיה של אירוס צחור
