אבחנה חדשה ומבלבלת

אבחנה חדשה ומבלבלת

שלום לכולם,
בני בן השנתיים אובחן (השבוע) כיושב על הספקטרום עם איחור בדיבור, ההפתעה והבילבול היו גדולים וכן כמות סימני השאלה.
הפתעה כי לא חשבנו בכלל בכיוון וגם הרופאה והפסיכולוגית אמרו שהוא מבלבל אותן כי יש לו סימפטומים ומצד שני הוא כן מתנהג ככולנו.
בגדול, המלצתן לשלוח אותו לגן רגיל עם סייעת צמודה ו-CASE MANAGER שירכז את כל הפעילות סביבו.
מחפש סייעת טובה מאיזור ראשון והסביבה וכל מידע בנושא.
תןדה,
צביקה
 

yuliyuli1

New member
אני לא כל כך בעד קייס מנג'ר

אני מעדיפה לנהל בעצמי את הטיפולים בילד.

סייעת כדאי לחפש בלוחות שמיועדים לכך (כמו באתרים של אלו"ט, שתיל, מקום מיוחד והבית של ליאור), ואני לא יודעת אם זה רלבנטי לגיל שלכם אבל לפחות בגילאים שהיחסים החברתיים מפותחים יותר כדאי שהסייעת תקבל הדרכה ממנחת שילוב מקצועית (היא תוכל גם לרכז את הטיפולים אם תירצו).
 

dina199

New member
מאחר והאבחנה רק התקבלה

כדאי לעשות הפסקה ולקחת זמן כדי לעכל אותה . במיוחד
כשזה משהו שלא ציפיתם לו.
לגבי טיפולים כדאי לחשוב רק כשתרגעו קצת.

מה הסיבה שהלכתם לאיבחון? האם זה היה רק בגלל האיחור בדיבור?
ולגבי 'בלבול' - לכל אדם בספקטרום יש גם 'התנהגויות רגילות'. לאף אחד אין את כל 100 אחוז התכונות שמגדירות אוטיזם לפי dsm 5 ( זה נאמר לאנשי מקצוע שמתבלבלים ולא להורים, כי אנשי מקצוע אמורים לדעת משהו במקצוע שלהם
)
 
גם הדיבור וגם נראה היה לנו התקשורת הלא

מילולית .
המון דילמות: האם לספר ולמי? האם הוא יפגע מהסטיגמה או איך מונעים ממנו את הפגיעה הסטיגמטית? איזה טיפול הכי טוב? אם סייעת, מה הזמינות שלה והאם זה לשבוע שלם? ואם זה לגן טיפולי, האם זה לא ימנע ממנו איטרקציה לימודית/חברתית עם ילדים אחרים? מה אחוזי ההצלחה ואיך הוא יחיה ויתנהג כילד, נער וכבוגר?
 

dina199

New member
זאת הסיבה שאני אומרת לעצור ולחכות קצת.

לה המון שאלות רציניות ואין עליהן תשובה בשבוע הראשון אחרי האיבחון. גם למעשה
לא חודש אחרי האיבחון
.
העיקר לא לחשוב 'האם ייפגע?'. את הצעד הכי חשוב כבר עשיתם - קיבלתם אבחנה.
אחרי שתחכו קצת ותרגעו קצת תחשבו על מסגרת חינוכית, על פניה לביטוח לאומי - בקיצור על דברים בירוקרטיים שגוזלים הרבה זמן וכח.
והכי חשוב לא לחשוב איך יהיה בתור נער ובוגר. אף אחד לא יודע לגבי אף אחד
.
מתרכזים רק בהווה.
וכן סטיגמות קיימות. אז הכי טוב לא לחשוב עליהן כי הפחד מהן רק משתק ולא מועיל.
 

dina199

New member
תשובה לשאלה ראשונה:

לספר רק לפי הצורך. אין צורך לספר מייד לכל העולם
(העולם גם לא כל כך מעוניין
).
הכי חשוב לספר למוסדות בירוקרטיים שמבקשים מהם עזרה.
 

dina199

New member
לגבי טיפול : אי אפשר לדעת מראש לגבי שום טיפול

הצלחה רואים אם הילד פורח.
אם מישהו היה מוצא טיפול יחיד מוצלח הוא היה מקבל פרס נובל וכולם היו משתמשים בטיפול הזה
 
"ולגבי 'בלבול' - לכל אדם בספקטרום יש גם

'התנהגויות רגילות'. לאף אחד אין את כל 100 אחוז התכונות שמגדירות אוטיזם לפי dsm 5 "

וגם ההפך נכון - כמעט ואין אף נ''ט שאין לו אף תכונה שמגדירה אוטיזם לפי DSM5


כל הקטע הוא להכיל מספר מספיק של תכונות וברמה מספיק משמעותית כדי להחשב


ואם יש איזשהי תכונה בצורה יותר בולטת מ"זניחה" ופחות בולטת מ"משמעותית" אז לפעמים מאוד קשה לכמת אותה בצורה מדויקת. כל הכימות הוא מאוד סוביקטובי...
 

dina199

New member
העיקר לזהות אם הילד צריך עזרה

(וגם לזהות אם אם ההורים צריכים עזרה
) ולא חשוב איך קוראים לזה. העיקר שיקראו לזה ולא יגידו
`זה משהו שיכול לקרות לכולם לכן אין צורך לעשות שום דבר`. אולי באמת בסוף יכול להתברר
שלא צריך לעשות שום דבר אבל זה לא מהסיבה `יכול לקרות לאחרים`.
 

יער עד

New member
הי

אני עינת ואני שילבתי תקופה וגם עבדתי בתוכניות ביתיות משלימות אחר הצהריים דווקא בגילאים דומים. רציתי להמליץ לך שבכל מקרה וגם אם לא היה מדובר על אוטיזם תוודאו שיש מי שידריך את המשלבת/סייעת, שמדובר על גורם מקצועי ואחראי שמוכן להיות באמת זמין לשאלות. פסיכולוגית התפתחותית היא הרבה פעמים לא הכתובת במיוחד אם היא לא עובדת אתכם באופן פרטי. חשוב לי לומר שעל אף שיש שוני גדול בין האבחנות במציאות הטיפול הוא יחסית דומה - מתאימים את המסגרת והצוות המטפל לצרכים הספציפיים של הילד. שמים לב לידע שלו וליכולת היישום, בודקים מה חסר ואיך לקדם. בכל מקרה בהצלחה!
 
סייעת/ משלבת

הי עינת,
אשמח אם נוכל להתקשר איתך, לשאול מספר שאלות ואולי קצת להבין יותר.
תודה,
צביקה
 
למעלה