אריאלה841,מדובר בפעוט בן שנתיים
וחצי,וזה בהתחשב שהפנייה הראשונה של אמא מימה היתה בערך לפני כשבעה חודשים, כשהוא היה בן 1-8 ש'.בכל מקרה, הדרכת הורים לגבי גידול ילדיהם אינה מחייבת שום אבחון.מספיקה שיחה ארוכה,ואם יש צורך גם תצפית על התנהגות הילד ,בעיקר בבית.ומכאן לשאלה העיקרית,אבחון ילד צעיר מאד,תלוי במטרות של האבחון. אם המטרה היא רק לספק את הסקרנות של ההורים,ואולי גם להחניף בדיעבד לאגו שלהם.זה בוודאי אינו מחוייב המציאות,אבל אפשרי.כאשר יש צורך לזכור ברקע שהבדיקה המתאימה בגילים האלה אינה פסיכולוגית,אלא התפתחותית.אם המטרה היא להעריך את נקודות החולשה והחוזק בשלבי ההתפתחות המרכזיים של הילד.לאו דווקא בגלל קשיים בולטים, אלא לקבל את התמונה ההתפתחותית,אכן יש טעם בבדיקה כזו.כדאי לדעת שבבדיקה התפתחותית שכיחה נבדקים כמה תחומי התפתחות משמעותיים,זולת ההתפתחות הפיזיולוגית הנעקבת בדרך כלל בתחנה לאם ולילד,הכוונה היא לתחומים הקוגנטיבי,הרגשי והמוטורי (מוטוריקה עדינה).יש הבדל בהתפתחות בין תחומים בהם ההתפתחות היא תלויית גיל באופן מובהק,לבין אלה שהשקעה מסויימת בהם,תשדרג את השליטה של הילד בהם. למשל, מוטוריקה עדינה,תלויית גיל באופן מובהק, כאשר יכולות ספציפיות, מופיעות בגילים מסוימים, כמובן בשונות מילד לילד.עד גיל שלוש לערך ילד משרבט מעגלים. אבל בגיל שלוש לערך הוא מסוגל לעצור את התנועה הסיבובית בנקודה בה החל לשרבט,ואז הוא מסוגל ל"צייר מעגל",תחילה אליפסי ולאחר מכן מדוייק . יותר.ציור רבוע זו נחלה של גיל4 לערך ורק לאחר מכן מופיעה היכולת לצייר משולש.נכון שיש ילדים שלוח הזמנים הזה קטן עליהם, והם עושים הכל קודם. אבל סטטיסטית, זה המצב. ומעבר לכך,לחץ על ילד לצייר צורה גיאומטרית לפני הגיל, עלולה לפגום בהתפתחות המוטוריקה העדינה שלו. ולכן זה מיותר. כך גם קורה בציורי ילדים כאשר באופן הדרגתי נוספים בהתאם לגיל פרטים נוספים.לגבי מוטוריקה גסה,כולם מכירים את הנסיונות של הילד בגיל שנה ועוד קצת לקפוץ במקום ,מה שאינו מסוגל לעשות בגלל חוסר יכולת להתבגר על כוח הכבידה. ואחר כך, זה כמובן מופיע.ויש עוד ועוד יכולות המופיעות כל אחת בזמנה. התחום היחידי בו אין לדעתי מגבלה התפתחותית, הוא השפה.למעט התחום החשבוני, שהוא תלוי התפתחות, לפחות כפי שפיז'ה קבע.השקעה נכונה ונבונה בפיתוח השפה,ולא אתייחס לזה כרגע, עשוייה להקפיץ את היכולת המילולית של הילד הרבה מעבר לממוצע בני גילו. חייב לומר שהורים המשתתפים בפורום, משתמשים תמיד בדוגמאות מחייהם הם. והן מן הסתם נכונות. אבל בפסיכולוגיה לכל גווניה, מה שקובע היא הסטטיסטיקה ולא מקרה פרטי של הורה זה או ארח. לכן בוודאי חלק מהתגובה שלי לא מתאים לכולם. אבל בהכללה גורפת, אכן כן.עד כאן.
אלא הידיעה. הבטחון היחסי שבידיעה שיש מישהו שמבין ומקצועי בתחום שמאשר את התחושות שלנו כהורים. שלהרגשה שלנו בסיס אובייקטיבי, מהימן. יש לי שאלה קונקרטית, אם למישהו יש את המידע: לאיזה מכון ספציפי יש לפנות? האם ניתן להסתפק בפסיכולוג חינוכי כפי שקראתי כמה שורות למטה ? תודה , סופשבוע נהדר
