אבחון כושל בעבר.
יש לי גיסה מדהימה. היא אם חד הורית ומגדלת שני בנים. האחד בן 12 אובחן מכיתה ג´ כadhd ומקבל ריטאלין (כיום sr). לעומת זאת הבן השני היום בן 8 בכיתה ג´ אף הוא, סובל מאוד מבית הספר! לא מצליח ללמוד, לא מתפקד. צובר כשלונות ותסכולים והוא גם בן להורים גרושים...תמיד הפרצוף שלו זועף...בקיצור נורא קשה. לפני שנתיים כשהיה בא´ כבר היא הלכה לנוירולוג. הילד לא אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז וחשבו שהקשיים רגשיים. לפני שבועיים המחנכת של אותו ילד, נקרא לו גילי לצורך העניין, אמרה נואש והתקשרה לאמא והתחננה שתעשה משהו. גיסתי באותו יום הרימה טלפון ודרשה תור לנוירולוג. למחרת היא הייתה עם הילד אצל הנוירולוג. סיפרה על ההיסטוריה שלו, על בנה השני, על גיסתה (אני) שלה 4 ילשדים מאובחנים...והנוירולוג אמר: בואי ננסה....לפני האבחון מה קורה. הילד קיבל ריטאלין. באותו יום שקיבל בפעם הראשונה התקשרה המחנכת לאם נרגשת ומלאת מחמאות לילד, איזה קשב, איזו השתתפות....הוא אפילו ויתר על הפסקה כי היה לו חשוב לסיים משימה בחשבון, והוא שונא חשבון! בקיצור מאז הילד רק מקבל מחמאות וחיזוקים, המוטיבציה שלו כל כך עלתה שהאמא אומרת שהיא לא מכירה את הילד! אפילו פניו הזעופים תדיר אור ועכשיו נסוך על פניו חיוך.... רציתי לספר לכם סיפור אופטימי ואני ממש מלאת דמעות איך הילד הזה התפקשש לנו בין האצבעות בגלל אבחון לא טוב, או נוירולוג לא רגיש מספיק. טוב, אבל עכשיו יש לו סיכוי יותר טוב! ולגילי....בהצלחה, מהדודה המשוגעת עליך.... דליה.
יש לי גיסה מדהימה. היא אם חד הורית ומגדלת שני בנים. האחד בן 12 אובחן מכיתה ג´ כadhd ומקבל ריטאלין (כיום sr). לעומת זאת הבן השני היום בן 8 בכיתה ג´ אף הוא, סובל מאוד מבית הספר! לא מצליח ללמוד, לא מתפקד. צובר כשלונות ותסכולים והוא גם בן להורים גרושים...תמיד הפרצוף שלו זועף...בקיצור נורא קשה. לפני שנתיים כשהיה בא´ כבר היא הלכה לנוירולוג. הילד לא אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז וחשבו שהקשיים רגשיים. לפני שבועיים המחנכת של אותו ילד, נקרא לו גילי לצורך העניין, אמרה נואש והתקשרה לאמא והתחננה שתעשה משהו. גיסתי באותו יום הרימה טלפון ודרשה תור לנוירולוג. למחרת היא הייתה עם הילד אצל הנוירולוג. סיפרה על ההיסטוריה שלו, על בנה השני, על גיסתה (אני) שלה 4 ילשדים מאובחנים...והנוירולוג אמר: בואי ננסה....לפני האבחון מה קורה. הילד קיבל ריטאלין. באותו יום שקיבל בפעם הראשונה התקשרה המחנכת לאם נרגשת ומלאת מחמאות לילד, איזה קשב, איזו השתתפות....הוא אפילו ויתר על הפסקה כי היה לו חשוב לסיים משימה בחשבון, והוא שונא חשבון! בקיצור מאז הילד רק מקבל מחמאות וחיזוקים, המוטיבציה שלו כל כך עלתה שהאמא אומרת שהיא לא מכירה את הילד! אפילו פניו הזעופים תדיר אור ועכשיו נסוך על פניו חיוך.... רציתי לספר לכם סיפור אופטימי ואני ממש מלאת דמעות איך הילד הזה התפקשש לנו בין האצבעות בגלל אבחון לא טוב, או נוירולוג לא רגיש מספיק. טוב, אבל עכשיו יש לו סיכוי יותר טוב! ולגילי....בהצלחה, מהדודה המשוגעת עליך.... דליה.